מעט מאוד אירועים או חגים יכולים להתהדר בהצלחה חובקת עולם כמו יום סיינט פטריק. לכבוד החג, שמציין את יום מותו של הקדוש המגן של אירלנד, המונים יצאו למצעדים וחגיגות בערים שונות ברחבי העולם. בשיקגו יצבע הנהר בירוק, צבעו של פטריק ושל אירלנד, בטוקיו יצעו המונים למצעד ובסידני צפוי מופע זיקוקים ירוקים מסורתי.
רוח החג, הכוללת שתייה לשוכרה, מוזיקה אירית מסורתית ולבישת הצבע הירוק הפכה מוכרת כל כך ברחבי העולם, עד שרבים טוענים כי מדובר בניכוס תרבותי המוני. גם בישראל יציינו פאבים ברחבי הארץ את החג ובליינים ימצאו עוד סיבה לגדוש את רחובות תל אביב ולחגוג.
אך החג הירוק שהפך לתופעה בינלאומית של שמחה ואלכוהול התחיל דווקא כתופעה מקומית מאוד ונוצרית מאוד. רוב חוקרי ההיסטוריה מסכימים כי פטריק, נזיר ובן למשפחת אצולה בריטית, הגיע לאירלנד בתחילת המאה החמישית והביא אליה את הדת הנוצרית. הוא כיהן כבישוף של ארמה, אז עיירה פצפונת בצפונו של האי.
חוגגים צבעו את הנהר בירוק בעיר וילנה // צילום: רויטרס
על פי המסורת, פטריק מת ונקבר בעיירה דאונפטריק ב-17 בחודש מרץ. לאחר מותו הוא הוכר על ידי הכנסייה הקתולית כקדוש וכמי שביצע ניסים רבים. המיתוס המוכר ביותר סביב הניסים שביצע פטריק הוא גירושם של הנחשים מהאי בו עד היום לא מתקיימת אוכלוסייה טבעית גדולה של נחשים.
הטרגדיה של אירלנד הפכה לחגיגה בינלאומית
במהלך ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת הקפידו האירים, שהיו קתולים אדוקים בדתם, בציון החג במיסה מיוחדת שהתקייה בכנסיות ברחבי האי. בשמו של הקדוש, שהפך באותה תקופה לקדוש המגן של האי, נקשרו סגולות רבות כמו מציאת זיווג והעמדת צאצאים ומתפללים רבים נהרו ביום זה לכנסיות.
כמו בארצו תקתוליות רבות, יום הקדוש צוין באופן דתי בעיקר ותהלוכות וטקסים דתיים צנועים שעדיין מתקיימים בקהילות קטנות באירלנד. השינוי באופי החג הגיע דווקא בעקבות טרגדיה. בשנת 1847 כשל יבול תפוחי האדמה באירלנד. תפוחי האדמה הגיעו אל האי כמה מאות קודם לכן ושגשוגם כגידול חקלאי והערכים המזינים שלהם אפשרו צמיחה אדירה של האוכלוסיה.
אנדרטה לזכר הרעב הגדול של אירלנד בבירה דבלין // צילום :ויקיפדיה
מחלת הכימשון שהכתה ביבולי תפוחי האדמה הייתה בלתי ניתנת לטיפול ומקור התזונה העיקרי של רוב תושבי האי העניים נעלם כלא היה. כישלון היבולים הפך מהר מאוד לרעב המוני ממנו מתו למעלה ממיליון בני אדם וגרם לעזיבתם של קרוב לארבעה מיליון. מרד שפרץ באותה שנה נגד השלטון הבריטי רק החריף את המצב.
האירים עזבו את ארצם בהמוניהם לארצות הברית, אוסטרליה, ארגנטינה, ניו זילנד, דרום אפריקה, צרפת ואפילו להונג קונג. המוני האירים שעזבו את מולדתם לקחו איתם את הדת הקתולית והגאווה הלאומית האירית. כך, רחוק מהמולדת, הפך יום הציון של הקדוש המגן להזדמנות לחגוג ולהעביר לדור הצעיר את הזהות האירית.
שומרים על קשר עם הפזורה, ראש ממשלת אירלנד מגיש לנשיא טראמפ זר תלתן לכבוד יום סיינט פטריק // צילום: איי.פי
התהלוכות הדתיות הפכו למצעדים המוניים ואת התפילות החליפו המהגרים, החילונים יותר מאבותיהם באירלנד, מפגשים בפאבים עם כוס וויסקי ושירים מסתורתיים. עם התפתחות המאבק למען עצמאות אירית, הפך היום גם הזדמנות לגיוס כספים ותמיכה בינלאומית למאבק בכיבוש הבריטי.
כיום, כשאירלנד עצמאית ומשגשגת וברחבי העולם נמצאת פזורה אירית גדולה, המחפשת לציין ולהזכיר את זהותה, הפך יום סיינט פטריק לחגיגה של כמה שהוא אירי. בין אם זה וויסקי, בירת סטאוט כהה או תלתנים וצעיפים ירוקים, העולם כולו נשבה ברוח האירית והעליזה של החג, בגרסתו החילונית והמכילה. כך הפך חג של עם קטן שידע היסטוריה ארוכה של כיבוש ומצוקה לסיבה ומסיבה עבור חלק גדול מהאנושות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו