לנצח את השיטה

אריאל בולשטיין

ספרה של אליס ביאליסקי, שנכתב בשפה הרוסית, נושא במקור את השם "ניסיון המאבק במחנק". אינני יודע איך מכותרת זו התגלגל התרגום לעברית ל"אנשים מיותרים", אך אוכל להעיד שלשני השמות יש הצדקה, ולמעשה הם משלימים זה את זה. הרומן החינני של ביאלסקי מגולל את סיפורם של אלה שנחנקו באווירת האיסורים הטוטלית של השיטה הסובייטית והפכו בה, שלא מרצונם, לאנשים מיותרים. 

בגיבור הראשי של "אנשים מיותרים" מתאהבים מייד. סֵבָה בלאנק היהודי חכם כמו שד, מוכשר בטירוף ורב־קסם. בסביבת חיים אחרת, הוא היה בוודאי עושה חיל וזוכה למעמד על. אלא שהמשטר הסובייטי לא סובל אנשים כמוהו, אנשים שכל מסגרת צרה להם. 

כל ניסיונותיו של סבה להתפתח בדרך מקובלת נתקלים בחומות ובמחסומים. אפילו חלומו הרומנטי להפליג אל האוקיינוס במשלחת מדעית, כדי לחקור את אנרגיית הפלנקטון, מתנפץ במהרה בגלל הווטו של הקג"ב: רק אזרחים שנאמנותם אינה מוטלת בספק הורשו לצאת את גבולות המדינה, ונאמנותם של היהודים היתה בספק תמידי. 

אך סבה לא מתייאש. במקום להתכופף בפני השיטה הוא הופך אותה לקרדום לחפור בו. במקום לפתח קריירה רשמית הוא מפנה את כל המרץ והכישורים לטוויית מזימות נוכלות מגוונות, חלקן מעשי קונדס קטנים, ואחרות מגיעות להיקף שעשוי להניב להרפתקן השרמנטי מיליונים. 

מה מניע את גיבור ספרה של ביאלסקי - בצע כסף, השאיפה לחופש או כוחו הממגנט של המשחק? קרוב לוודאי שלכל שלושת המניעים יש חלק במירוץ המטורף שלו בנפתולי החיים הבלתי רשמיים של בריה"מ, אולם מוטיב המשחק גובר על אחרים ובסופו של דבר מביא למאסרו. "אני משחק בכל מה שבא ליד. אני מהמר. משחק זה החיים שלי", מסביר סֵבָה את אופיו לז'ניה אשתו.

באחד הפרקים אנו מתוודעים לאחת הדרכים של סֵבָה הצעיר לנצל את השיטה. בהיותו דוקטורנט במכון לביולוגיה ניסויית, הוא מחליט לגבות את דמי הסתדרות העובדים ממנהל המכון פרופ' ברז'ניקוב, שגורף שכר עצום של אלף רובל לחודש. לצורכי התעלול סֵבָה מכין פנקס מיוחד, ספר רשומות שבו לכאורה ירוכזו התשלומים, ומגיע למשרד המנהל פעם בחודשיים כדי לגבות את דמי הוועד לחצי שנה למפרע בטענה שהפרופסור המכובד שוכח לשלם. הקורבן כמובן לא זוכר, וכסובייטי למופת הרגיל להישמע לנציגי המערכת - הוא אף לא חושד. ברז'ניקוב לא מתווכח, מושיט לסֵבָה את פרומיל השכר, ורק מתפלא מפעם לפעם: "ולמה תמיד אנשים שונים באים לגבות את דמי הוועד". מיותר לציין שדמי הוועד שלו מעולם לא הגיעו לוועד, לפחות עד לרגע שסֵבָה נאלץ להתפטר מן המכון. יעבור זמן וגיבורנו שאל את עצמו בקול: "למה הפסקתי לבקר את ברז'ניקוב? שגיאה חמורה!"

את העניין בעבודה המדעית סֵבָה מאבד במהירות, מה גם שלא חסרו לו אתגרים אינטלקטואליים מחוץ למסגרת העבודה. אלו שעשועים ג'נטלמניים משלושה סוגים - קלפים, הימורי סוסים וביליארד - וכל אחד מהם הפגיש אותו עם טיפוסים בלתי שגרתיים. כך, למשל, מתוארת חבורה שהתכנסה בקביעות למשחקי קלפים, מעין מועדון חברים סגור צבעוני ולא רגיל בנסיבות המציאות הסובייטית: "הקהל הורכב בעיקר מאנשי עסקים ממולחים, יזמים מחתרתיים, אותם מנהלי מרכולים ואפילו גנב מקצועי אחד".

כריכת הספר (אפיק)

כתיבתה של ביאלסקי - שהרומן הראשון שלה, "ראינו לילה", עסק בסצנת הפאנק בבריה"מ וזכה לתשומת לב רבה בספרות הישראלית - ניחנת במבט אירוני נוקב. הקורא העברי זוכה בזכותה להצצה לחיי המיקרו־כלכלה האמיתיים של בריה"מ. אלו חיים שהתנהלו בהתאם לכללים שונים מאוד מהנהוג במערב, והתבססו על ההבנה שכל דבר המצוי במחסור מלאכותי הופך למטבע. אם נביא בחשבון את העובדה שרוב הדברים היו במחסור, נבין שכמעט כל אחד היה יכול לסחור במצרך או בשירות העובר דרכו. 

הדברים הגיעו עד גיחוך: ידידו של סבה, שעבד בדלפק שמירת חפצים בתחנת רכבת, הרוויח ביום סכום שמהנדס היה מקבל בחודש - והכל בזכות השלט "אין תאים פנויים" שהתנוסס דרך קבע על דלת חדרו. השלט לא עצר את החפצים בשירות, הוא רק הכריח אותם לשלם יותר, ולא למדינה (שתיאורטית כל דבר בבריה"מ היה שייך לה) אלא ישירות לידי העובד המוכן לעזור להם בלי קופה או קבלה. השטרות זרמו כמו מים, ולא רק שטרות, משום שידידו של סֵבָה נהג "להחרים" מפרטי המטען שבשמירתו משקאות ומזון כאוות נפשו. 

עקרונות השיטה לא עצרו בתחנת הרכבת. אמה של ז'ניה עבדה ככרטיסנית בתיאטרון, תפקיד נטול כל משמעות לכאורה, אבל בבריה"מ גם הוא היה יכול להניב אי אלו רווחים צדדיים, שהרי את הכרטיסים להצגות שוות לא ניתן היה לקנות בקלות. האם סידרה למנהלת מרפאה, חובבת תיאטרון מושבעת, כניסה לכל הפרמיירות - והתמורה לא איחרה לבוא. כשמישהו פשוט נזקק לאישור רפואי להיעדרות מעבודה, דלתות המרפאה תמיד היו פתוחות. 

רוב עלילת הספר נמסרת לנו מפי ז'ניה, ואת החלקים האחרים, הגרוטסקיים יותר, בפאזל משלים סבה עצמו. סיפור האהבה בין שניהם נועד להיות חוט השני המקשר בין חלקי הרומן, ואפילו בין תקופות חיים שונות של גיבוריו. 

דווקא המרכיב הזה לא ממש עומד בציפיות - הרגשות המונחים בבסיס היחסים נותרים בגדר חידה לא מפוענחת. בשלב מסוים ז'ניה מוכנה לזרוק את בעלה שנאמנותו כלפיה לא שונה מנאמנותו למולדת. אולם היא חוזרת בה, אולי מתוך צייתנות, אולי מתוך רחמים ואולי מתוך הערצה, שלא נעלמת גם כשמעלליו מורידים אותו לתחתית. 

צידו הגברי של הקשר ביניהם תמוה לא פחות. חיי המשפחה צרים על סבה. לעיתים נראה שהנישואים כפי שהוא תופס אותם - סביבה מלטפת עם אפס מחויבות - פשוט נוחים לו. אלא שדמותו מורכבת יותר, ובריתו עם ז'ניה לא מסתכמת בנוחות. זו בהחלט אהבה, אהבה לא שגרתית של אדם לא שגרתי. אדם שמצהיר: "אני בכלל אוהב ללמוד את החיים, ואיך אפשר ללמוד אותם אם לא באמצעות בני אדם?" √

אנשים מיותרים / אליס ביאלסקי 

מרוסית: יעל טומשוב; אפיק, 349 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו