הזירה הלשונית: תועמלנים משופפלוך

סיסמת השבוע היא 'ביבי או טיבי'. היא נהגתה כמובן במוחו הקודח של הקופירייטר הראשי של הליכוד, ובלי קשר לעמדות פוליטיות - נתניהו הוא קופירייטר מעולה. העדות לכך אינה רק בסיסמה המזדמנת הזו או ב"לא היה כלום" הנשמעת לאחרונה בקצב נמוך יותר, אלא במהלך המצליח ששינה את פני הפוליטיקה הישראלית, את פני השיח ואת התרבות הפוליטית בכלל, והיא החדרה שיטתית לשיח של 'השמאל' כמותג שלילי.

לכאורה המותג הזה היה כאן מאז ומתמיד, אבל זה אינו המצב. נתניהו הכניס אותו לשיח בבחירות 1999, שבהן עמד עם הגב על הקיר. להלן קטע מתוך "הזירה הלשונית", בעקבות מערכת הבחירות ההיא. בשינוי כמה שמות הוא נכון גם ל-2019.

"במהלך מערכת הבחירות הכניס ביבי מושג שנראה היה שהעלה אבק, 'השמאל', כהגדרה גורפת וטעונה ליריב באשר הוא. אמרת 'השמאל' על יריביך, ומיד צמחו להם קרניים. הוא ניסה את המונח על אמנון שחק והצליח, שחק ניסה להתנער מן הסטיגמה ובכך חיזק אותה, ברק בורח ממנה כמו מאש. גם מרצ לא ממש יצאה בסיסמה נוסח "אנחנו השמאל". פרופ' אבי דגני אמר בדיון טלוויזיוני שאנשים התביישו פעם לומר לסוקרים שהם אנשי ימין, היום הם מלאים גאווה, ו"המצב אולי הפוך", רמז דגני. והוא צודק. משהו באוויר טיהר אז את המונח 'ימין', והפך את 'השמאל' למלה שלילית ומביישת".

השימוש ב'השמאל' הוא חלק מאסטרטגיה שנכנה אותה לצורך הדיון אסטרטגיית 'המיתוג המכליל'. התועמלן יוצר עבור קבוצה פוליטית-ציבורית כלשהי מילת מטרייה המבטלת את ההבדלים הפנימיים, את המגוון שמתחת למטרייה, מעניק לה מיתוג שלילי באמצעות מילות מפתח נוספת (בוגד, לא יהודי וכדומה), כשהשיטה אינה דורשת הנמקה או הוכחה. בשלב מתקדם יוצר אסטרטג המיתוג השלילי מילות מטרייה שליליות נוספות וקושר ביניהן. בבחירות 2015 נכנסה בסרטון האוטובוסים המפורסם הכללה נוספת למשוואה: "הערבים", מילת מטרייה שתחתיה נמצאים נסראללה, החמאס, וכל ערביי ישראל, ובעקבותיה: "עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים". גורם שלישי שהכניס נתניהו למשוואה הוא "התקשורת". מיתוג שלילי מכליל הוכיח את עצמו לאורך ההיסטוריה, ובעידן המנהיגים הפופוליסטים השוטף את העולם מתברר שיש לו כוח רב.

קופירייטר מעולה. נתניהו // צילום: מישל דוט קום

התהום הפעורה של דודי אמסלם

פליטות פה ושיבושי לשון של פוליטיקאים הם אחד מהמחירים שגובה ההופעה בשידורי הטלוויזיה. הידוען מלפסס, והליפסוס נכנס לארכיון. זה מה שקרה בזמנו למירי רגב ב"שני שרים אחריי לא יוכלו לתקן מה שעשיתי", וקודם לכן באיום על משה גפני: "אתה עוד תעשה אצלי סמיכות שכיבה", כמסורת הביטויים המשוכלים של שייקה אופיר.

הפעם זה קרה לדודי אמסלם, בשיבוש יפהפה לעצמו. בשאלה שנשאל במפגש עם יועז הנדל הסביר: "בינך לבין אסף זמיר יש פעוֹר תהוּמה הרבה יותר מאשר בינך לביני". המונח המקורי, "תהום פעורה ביניהם", הוא תרגום שאילה מכמה וכמה שפות. באנגלית אומרים: a yawning chasm/abyss divides them. בגרמנית: es bestand eine tiefe Kluft zwischen ihnen. בצרפתית: il y a un abîme entre eux, וכן ברוסית.

לשן בכשולו. דודי אמסלם // צילום: גדעון מרקוביץ'

על מקורותיה של 'תעמולה' 

ברק כותב: "מה פירוש המילה תועמלן? בגוגל קופץ קודם כל בהקשר של תועמלן רפואי. האם מדובר בהלחם של תועלת ועמל, או שזה בא מהמילה תעמולה - ואז למה זה לא תעמולן?".

השאלה פותחת צוהר למילה שתלווה אותנו מימים אלה ממש ועד התשעה באפריל, 'תעמולה', שממנה נגזרה 'תועמלן'. 'תעמולה' היא מילה מחודשת בת 120 שנה לפחות. ככל הנראה היא הופיעה לראשונה בעיתון המליץ בשנת 1899. שם נכתב: "ר' שלמה יצחק ‭ ,שיינפעלד‬המיוחד בין רבני הארץ הזאת, ... מי שלא ראה את עמלו לעשות נפשות לציון, לא ראה תעמולה מימיו". התיאור קושר בין 'תעמולה' לבין 'עמל', וזוכה להסבר ארבע שנים אחר כך באותו עיתון: "אגיטציה (תעמולה שפות שונות) היא הערה איזה עמל נחוץ, לכן תיקרא היום בשם 'תעמולה'". 'הערה' משמשת כאן במובן של קריאה לפעולה, יצירת התעוררות. ‬‬‬‬‬

לא כולם אהבו את המילה. אברהם זינגר כותב בהמליץ ב-1901: "בן יהודה הוא סופר מובהק לכל הדעות, ולא מעטים הם החידושים אשר הביא בשפתנו, אבל הרשות לנו להטיל ספק בדבר אם למשל חידושים כ'עזמה', 'תעשיה', 'תעמולה', 'תזמרה', 'רצינות' וכאלה רבים שהם בודאי יבאו במלונו ראויים ודרושים לנו". 'תעמולה' אכן אינה מופיעה במילון בן יהודה, והוא אינו טוען שהגה אותה.

כמה מהמילונים טוענים שמקור המילה הוא במילה הערבית עמיל, שפירושו סרסור, כאשר השורש עמל הערבי מקביל במשמעותו לשורש העברי. ספק אם קישור כזה הכרחי. המילה הלועזית המקבילה היא כאמור אגיטציה, שפירושו התעוררות סביב נושא, או הערה ודרבון לפעולה, ומקורה בפועל הלטיני agitare, פעל ועשה, ומכאן גם עמל. המילה הלועזית המוכרת יותר, פרופגנדה, מקורה בתחום הביולוגיה, הצמחת נבטים ופיזורם.

'תועמלן', וכן תועמלני, תַעַמלן, תעמולתי ועוד נגזרו כולן מ'תעמולה', ומופיעות בשיח ובעיתונות מעט מאוחר יותר. התועמלן הרפואי שבשאלה מעיד על התפתחות המילה מעבר לסוגיות פוליטיות וחברתיות, ונדידה שלה לתחום העסקי.

מקורותיה ברורים, וסופה? תעמולה // צילום: לע"מ

השפה היא מפעל הבנייה הגדול ביותר בעולם 

צבי לי-דר הוא איש רדיו וטלוויזיה ותיק. בימים אלה הוציא לאור רומן המתרחש ברשות השידור שבה עבד, בשם "קדר המילים" בהוצאת כרמל. לי-דר בונה עלילה סוערת סביב אירועים שחלקם התרחשו במציאות. בספר התייחסות מרתקת גם לשפה, שהרי הרדיו הוא כלי תקשורת הזקוק לשפה המדוברת, וגם משפיע עליה השפעה רבה. ולהלן כמה ציטוטים:

גיבור הסיפור, עמי, מעדיף ללמוד ברדיו ולא בטלוויזיה, למרות שהפתגם אומר ש"תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים": "לפעמים אלף תמונות לא שוות כלום בלי מילת הסבר". כדוגמה הוא מביא את הנפת הדגל באיווג'ימה, שללא ההסבר אין לדעת אם זו תמונה מסרט הוליוודי, אימון שגרתי או תמונת פרסומת של מפעל לייצור דגלים.

המורה לתקשורת רות מסבירה ש"השפה היא מפעל הבנייה הגדול ביותר בעולם. ... בעברית אפילו הדקדוק מבוסס על בניינים, ויש מטפורות מעולם הבנייה כמו 'גיבוב מילים' ו'לטייח את העובדות'.

בשיחה עם רב מתקצף הרב על אנשי הרדיו: "אתם העיתונאים חיים רק ממילים. זה מה שיוצא לכן מהם – פרנסה. ... אצלכם בעיתונות מילים עדיפות על מעשים. מי שעושה ולא יודע לדבר, לא שווה כלום. ... למשה רבנו לא היה שום סיכוי אצלכם. הרי היה כבד פה וכבד לשון – גם מגמגם וגם לא בדיוק נואם גדול".

יועץ הלשון ברדיו הוא בן דמותו של אבא בן דויד, ש"לימד אותם (את השדרים והכתבים) לרדת לעומקה של השפה, לחפש את השורשים, לחשוף אותם, לעטר אותם בהטיות ובמבנים, לפרכס אותם בסימני הניקוד, ואז לעשות בהם שימוש נכון ומדויק בכתבות ובידיעות שהכינו". היועץ "גונן על השפה בפני שיבושים, מפני חדירת חידושים שאינם מבית היוצר של האקדמיה ללשון, ומפני חדירה של השפעות זרות, לועזיות, רחמנא ליצלן, לשפת היומיום".

התייחסות מרתקת לשפה // כריכת הספר "קדר המילים"

האיש שגילה את הלכודיש

לפני כעשר שנים נכתב ב"הזירה הלשונית' על שפת הלכודיש, דיאלקט כפרי בדרום גרמניה ששימש את תושבי הכפר שופפלוך, שבו משולבות מילים רבות בעברית. הלכודיש, שכמעט נעלמה גם מהכפר שבו התקיימה, התגלתה כמעט במקרה, על ידי צבי לי-דר, בראשית שנות השמונים. וכך היה הדבר:

"בין השנים 1979 ל-1982 שימשתי כתב קול ישראל בגרמניה. בראשית 1982 נערכה קבלת פנים של השגרירות הישראלית בבון ובה פגשתי את הנספח החקלאי מאיר כהן. הוא סיפר לי ששנה לפני כן טייל עם נכדיו בדרך הרומנטית בגרמניה והגיע לצורך לינת לילה לכפר בשם שופפלוך. בסוף היום שמע בצימר בו התגורר ילדה אומרת בגרמנית: "סבא אני צמאה אני מתה למים": 'מים' ולא וואסר, שהיא המילה הגרמנית. הנכד אומר: סבא, אני רעב, מת ללחם – 'לחם' בעברית. כשכהן שאל במה המדובר אמרו לו "יש לנו כאן איזה דיאלקט שמערב מילים יזראליטים, ויש הרבה מילים כאלה. רק הכפר הזה". בעיירה סמוכה, דונקלסביל, מצא כהן מילון קטן שנכתב על ידי כומר הכפר קרל פיליפ בשנות השלושים של המאה הקודמת.

לי-דר קיבל את המילון ובו הכותרת "לכודיש: השפה הסודית של שופפלוך". 'לכודיש' היא גלגול של 'לשון קודש'. במילון מאות מילים שמקורן עברי, ארמי או יידיש, ולצידן תרגום בגרמנית. הוא נסע לכפר, והמילים העבריות צצו מכל פינה. המספרים נספרו על פי האותיות העבריות כ"אולף, בייס, גימל". הולכים אל 'הקוצב' (הקצב) לקנות יוד-ביס ביצים-לי  (12 ביצים), והוא מוכר גם 'בושֶר פון חזֶרֶם' – בשר חזיר. "כאשר באתי לאחר זמן מה לצלם בכפר", מספר לי-דר,  יצא מאחת החצרות כלב ענק שטינף את מכנסי בבוץ, ובעל הבית צועק: "דוּמֶה כֶּלֶף!" – כלב טיפש! בבית הספר המורה מלמד את חודשי השנה: תשרי, כסלף. בערב צילמנו את ראש העיר וחבורה של ותיקים, ששרו שירי זימה בלכודיש, שבהם חזרה המילה 'נקייבה'. הכתבה שודרה ובעקבותיה הופיעה גם כתבה בניו יורק טיימס וההכרות עם הלכודיש הפכה לנחלת העולם כולו.

את לי-דר העסיקה כמובן השאלה מהיכן צצה השפה המוזרה, והוא ערך מחקר משל עצמו. העקבות מוליכים עד המאה ה-14. היהודים הגיעו לאזור ב-1330. ב-1507 הגיעו היהודים בעקבות פרעות לאזור שופפלוך שהיה שייך לדוכסות אטינגן, והדוכס  הסכים לתת להם כתב חסות, שהתיר להם לעסוק אך ורק במסחר, כספים ובהמות בעיירה הסמוכה דונקלסביל. בעיירה זו  אסור היה להם לגור בתוך העיר, ואף לא להישאר שם אחרי חשיכה. הם חיו בשופפלוך וצעדו יום יום לעיירה. כיוון שהיו צריכים לדבר זה עם זה ולשמור סודות השתמשו בעברית, ארמית ויידיש. אוצר המילים מתמקד בתחומי המסחר. תושבי הכפר שמעו את השפה המוזרה, חלקם גם עבדו אצל היהודים, והחלו להשתמש בה. אגב, לכנסייה קראו היהודים בינם לבין עצמם טומאֶה, ולכומר גַלַח. המקומיים, שלא עמדו על המשמעות השלילית של המילים, אימצו אותן והיו מספרים לתומם ש"הגלח נכנס לטומאֶה".

בעקבות ביקורו של לי-דר והעניין העולמי בשפה הוציא ראש העיר של שופפלוך, ריינר הופמן, מילון נוסף של הלכודיש. המילון המקורי של הכומר קרל פיליפ יצא בכמה מהדורות, והוא נדיר וקשה מאוד להשגה.

מי באמת המציא את 'דופייה'

מילון רחובות שנזכר לאחרונה בטור זכה לכמה תגובות והשלמות. גורי פלטר כותב: "אני בן גבעת ברנר, והמילה 'דופייה' המיוחסת לרחובות יצאה מהקיבוץ שלי. המילה הומצאה ע"י חבר הקיבוץ יוסף אחאי, שהיה מעורכי "על המשמר" ובלשן ידוע. מגבעת ברנר המילה התפשטה לכל האזור שבין גדרה לנס ציונה, ורק באזור הזה ידעו את המונח".  

אריאל קסטל כותב: "עוזרת בית נקראה ברחובות פשוט 'תימניה'. אז זה היה ברור לכולם. למדתי זאת בביקורי כילד אצל סבתי ברחובות".  טומי כותב: "רציתי להוסיף עוד שני ביטויים ייחודיים למושבה, שאני זוכר ממשחקי שנות ילדותי: אַגַ'מים (במקומות אחרים "גוגואים") - גלעיני המישמיש, ג'וּלות (במקומות אחרים "גוּלות" ו"בנדורות").

הדופייה של רחובות בכלל מגבעת ברנר? // צילום: יהושע יוסף

שאלת השבוע: המילה הארוכה ביותר

ג׳ירפה פרינססה שואלת: מהי המילה הארוכה ביותר בעברית, ומה היא המילה עם הערך הגימטרי הגבוה ביותר? 

יש להבחין בין מילה עצמאית לבין מילה שיש לה אותיות שימוש פותחות ומסיימות, נוסח 'ולכשהתגלגלויותיהן' שלה 17 אותיות, ואפשר על בסיס זה להציע מילים נוספות. באשר למילה העצמאית, הארוכה ביותר היא אנדרלמוסיה, מילה שמקורה יווני, אך היא משמשת רק בעברית, ולה 10 אותיות. לצורת המשנה שלה, אנדרולומוסיה, המופיעה בתלמוד הירושלמי 12 אותיות, אך היא לא נקלטה בעברית. להערכתי המילה הארוכה ביותר בגימטריה (ללא אותיות שימוש אך באמצעות אותיות בניין פעליות) היא הפועל תִּתְרַשֵּתְנָה: 1755 בגימטריה. שם העצם העצמאי בעל הגימטריה הגבוהה ביותר הוא תתרנות: 1456.

גם לכם גנבו דופייה? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית

 • מקושי ליופי: הכירו את כותבת השיר לאירוויזיון

 • רוצים להישאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם

 • מצביעי ימין: יש להשקיע יותר באירוויזיון

 • אירוויזיון 2019: האמנים שיגיעו לישראל

 • קוראי "ישראל היום" קבעו: לא משלמים על האירוויזיון

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו