האנשים שמייצרים בירה בבית

מכירים את זה שאתם יושבים עם החברים שלכם ושותים בירה? עכשיו תחשבו שאת הבירה הזאת בישלתם בבית שלכם, החברים שלכם גם הם מבשלים בירה בבית, ובמפגשים האלה אתם טועמים, מדברים על המשקה המשכר, וכן - גם מבקרים זה את זה באהבה. כך נראה עולמם של אלו שהחליטו שאת הבירה שלהם הם רוצים בדיוק, אבל בדיוק, כמו שהם אוהבים.    

עמי, קבלן בעיסוקו, מעיד על עצמו שהוא שותה בירה יותר מ־50 שנה. בבית הוא מבשל את המשקה האהוב עליו כחמש שנים. "נחשפתי לתחום בבמבשלה של הבר ג'מס, והכרתי שם את הברואר (מי שמבשל את הבירה). הוא לימד אותי את היסודות והתלהבתי. אני אוהב אלכוהול, הייתי באוקטוברפסט באירופה ובמבשלות רבות בחו"ל. ביקרתי בהרבה פאבים, כי עניין אותי לראות איך הם עובדים מבפנים, ללמוד מזיגות שונות. לאט־לאט למדתי את התחום, הדריכו אותי כיצד לבשל, קניתי ציוד ושכללתי אותו. היום יש לי ציוד די משוכלל ואת הבירה הביתית שלי אני מייצר בחבית".

על הכמות שהוא מייצר מספר עמי כי "אני עושה בירה בבקבוקים של 330 מ"ל, ומייצר 100 בקבוקים כל חודשיים־שלושה. עכשיו הגעתי למצב שיש לי ארבעה סוגים של פקקים, מה שאומר ארבעה סוגים שונים של בירות. חשוב לציין שאני טועם את הבירה כל הזמן. בזמן הבישול, עוד לפני שהיא נכנסת לתסיסה וגם אחרי, ממש כל הזמן".    

מה אומרים במשפחה על כך שהחלטת להקים מבשלה קטנה בבית? 

"במשפחה מאוד אוהבים את הבירה. אני עושה כל פעם ניסויים שונים. משנה את הכשות, ולפעמים את הסוכר. עושה בירה יותר מרה או פחות, כהה או בהירה. יש לי סדרות שונות במסגרת הניסויים. לייצר בירה טובה זה רק דרך הניסיון שצוברים עם הזמן. איך יודעים מה הטמפרטורה או הזמן הנכון לבישול? איך אני יודע שהבירה מוכנה לביקבוק? יש לי מכשיר שבעזרתו אני בודק את רמת האלכוהול. הבירות שלי לרוב ברמה של 4.6-4.8 אחוז אלכוהול, לא עושה יותר 'כבדות' ולא פחות".

יצרן נוסף הוא רוני ולדמן, פיזיקאי שמבשל בירה כבר שבע שנים. אל התחביב הוא הגיע דווקא בעקבות כתבה שקרא בעיתון. "קראתי על זה בעיתונות באיזו כתבה, וגם שמעתי על כך מחבר בעבודה שבישל בירה. זה מאוד התאים לי, כי אני אוהב לעשות כל מיני דברים שקשורים בעשייה בידיים, ובעיקר לבשל. גם האהבה לשתיית בירה היתה סיבה טובה להיכנס לעולם הזה. כמו כן, זה היה בתקופה שהעלו את המסים על הבירה, אז אמרתי לעצמי שאכין לבד וזה יהיה יותר זול, מה שהתברר כלא ממש נכון, כי זה תחביב, ואתה משקיע. אתה לא מסתכל על כמה כסף חסכת". 

ולדמן מספר כי הוא מבשל כל שלושה שבועות 30 ליטר. "אני לא מכניס דברים נוספים מעבר למרכיבים הבסיסיים", הוא אומר, "במרכיבים הללו (שמרים, לתת, כשות, מים) יש כל כך הרבה אפשרויות - שהשמיים הם הגבול. אני פחות מתחבר לתבלינים. אני עושה בירות מכל הסוגים, אני אוהב לגוון ולשנות, לא חוזר על אותו מתכון. מבחינתי זה עולם של יצירתיות, למידה והתנסות. זה עולם מאוד מעניין, עם המון ידע, ויש כל הזמן מה ללמוד ולשפר". 

כמו עמי, גם בבית של ולדמן מאוד מפרגנים. "התחביב שלי תופס הרבה מקום בבית. יש לי שלושה מקררים גדולים שמוקדשים לבירה".

חשבת לעשות מזה עסק? 

"זה לא פשוט. גם מבחינת השקעת תקציב, וגם הביורוקרטיה שנדרשת. אי אפשר לבשל ולמכור בבית, זה לא חוקי. כדי לפתוח פאב נדרשים רישיונות, ובכלל, זו מחויבות ולא לבשל בשביל הכיף שלך מתי שבא לך. עבודה יש לי, וזה נשאר תחביב".

שותה בירה מהבית 

מי שכן עוסק באופן מקצועי בתחום הבירה הוא רשף רובינשטיין, שעובד בעסק של בירות ביתיות במשך 15 שנים. "נכנסתי לעבוד בעסק משפחתי של יבוא חומרי גלם למזון, והתחלנו לפתח את העניין של הבירה" הוא מספר, "ככל שזה הלך וגדל זה שינה את האופי של החברה, כך שבעצם השינוי שלנו הגיע עם הגידול בתעשיית הבוטיק. כיום אנחנו יבואנים של חומרי גלם לבירות". 

כמי שעוסק בתחום גם מהכיוון של חומרי הגלם וגם כמבשל בבית, הוא משתף בפרטים מעולמם של מבשלי הבירות הביתיים. "בהתחלה היו רק קומץ משוגעים לדבר, וכיום זה תחביב שמעסיק אלפי אנשים במדינה, וכל הזמן נכנסים אנשים נוספים. זה תחביב שמשלב קולינריה, אמנות ויצירה. כיום יש אלפי מבשלים בארץ". 

מדובר בטרנד?

"לא יודע אם זה טרנד. הבישול טרנדי, כי זה יכול להיות כל אחד ואחת שמבשלים מהסיבות שלהם - נגיד, מישהו טבעוני שירצה לעשות בירה בבית. יש כל כך הרבה פנים ואנשים חדשים שמגלים את זה. יש שיכולים להדגיש את הקטע של תבלינים, חלק אוהבים להכניס כל מיני טעמים לבירה, ויש את החבר'ה הדתיים שעושים לחבר'ה שלהם בירה כשרה". 

"אפשר לעשות בירות לא סטנדרטיות". רשף רובינשטיין מבשל בירה // צילום: יהושע יוסף

רובינשטיין, כאמור, מבשל בירה בבית ואף מרכיב מתכונים לבירה. "עם ההתעסקות בא הידע, ואז מי שמגיע ורוצה לשאול שאלות - יש לי את כל התשובות", הוא אומר, "הרבה אנשים שואלים שאלות, ועד שאתה לא מתנסה - אתה לא באמת נותן להם את החבילה השלמה. היום, כשבאים וקונים מהחנות מתכונים וסט של חומרים, אלה מתכונים שלי. אני עוסק בתחום יותר מעשור, וממשיך לפתח את הנושא כי זה מדבר אלי". 

מה לגבי העלויות?

"בגדול, זה לא תחביב יקר. ערכת ציוד עולה כמה מאות שקלים, הממוצעת עולה 390 שקלים, ומעבר לזה - חומרים עולים 130שקלים ל־20 ליטר. זה עוגן משמעותי לתחביב, הקטע של כסף. יש אנשים שקונים ציוד יותר רציני או אפילו בונים אותו, אבל בגדול, אנחנו מספקים גם למבשלות וגם לאנשים פרטיים". 

גדי דבירי הוא בשלן בירה והבעלים של "בירדי", מרכז לבירה וקולינריה ביתית, יחד עם אשתו גלית. "אני בין הראשונים בארץ שעשו את זה עוד בשנת 2002, בתור קטע של משהו לנפש", הוא אומר, "לאט־לאט זה הפך למקצוע. אני חובב בישול, והקטע של לבשל הסתדר לי. אני אוהב לייבש בשרים, להכין גבינות, לאפות לחמים. בכלל, הרבה חבר'ה שאוהבים להכין בירה בבית 'חוטאים' גם בדברים הללו". 

כיום לגדי יש הסמכת סומלייה בירה מגרמניה והסמכה מארה"ב, וגם לאשתו גלית יש הסמכת סומלייה מגרמניה, והיא האישה היחידה בארץ שיש לה הסמכה שכזו. "כשהתחלנו לבשל בירה היינו צריכים להזמין כל דבר מחו"ל וזה לקח הרבה זמן. לא היתה ספונטניות", אומר גדי, "לאט־לאט רצינו לעזור לעצמנו והתחלנו לייבא ציוד וחומרים מחו"ל. עם הזמן נפתחנו לתרבות הכנת הבירה בבית, ועשינו כל מיני תחרויות כדי לפתח ולחשוף את העולם הזה לעוד אנשים. עשינו גם אירועי הכרזה של המנצחים, שבהם אנשים חשפו את הבירות שלהם". 

קורס בישול בירה ב"בירדי" // צילום: קוקו

בהתאם לדעה הרווחת בין חבריו, גם גדי טוען שאנשים שמתחילים לבשל בירה הם אנשים שאוהבים לעשות דברים בבית. "חוץ מהבירה, הרבה מתעסקים עם ליקרים, בשר, גבינות. יש את הצעירים שאומרים שהם רוצים לחסוך כסף ולהכין את הבירה בעצמם, כי עלויות של הכנת בירה בבית זה משהו כמו 3 שקלים לבקבוק, אבל גם עבודה בבית זה זמן. עם זאת, עשו הרבה מחקרים בארה"ב שבהם שאלו אנשים מה גרם להם להתחיל לבשל בירה. התשובה לא היתה העניין הכלכלי - אלא החברתי, וכמובן לעשות דברים כמו שאוהבים. אם מישהו אוהב בירות מוזרות - הוא יכין אותן בעצמו. יש אנשים שמבשלים בירות בבית, ומשקיעים הרבה מאוד כסף בתחביב עם הרבה גאדג'טים או מערכות מורכבות. בסופו של דבר, מי שהגיע לבשל בירה לא מתוך אהבה, לא ישרוד". 

איך מבשלים בירה? 

רשף: "צורת הבישול הפופולרית היא עם רכז של לתת ושעורה, זה מאוד פשוט. צריך לחמם מים, להוסיף רכז, לזרוק כשות, זו הרמה הפשוטה והרווחת. אחר כך מקררים, זורקים שמרי בירה - והם עושים את העבודה החשובה, הם הופכים את המרק המתוק הזה של הסוכרים לבירה. המשקה צריך לתסוס בין שבוע לשבועיים ולאחר מכן מעבירים לבקבוקים. מי שלא רוצה לבשל בירה מרכז, עושה תהליך 'רק מגרעינים' ואז הופך את המטבח שלו לסוג של מבשלה בקטן. יש לו סיר בישול גדול, ופה יש צורך בהשקעה גדולה יותר בציוד. זה עדיין לא הנדסת טילים, אפשר לקנות מבשלה חשמלית בהרבה כסף או סיר גדול ושק ניילון של גרעינים, ואז זה פונה לכל כיס". 

באנו לשתות, הפכנו לחבר'ה

עמי, לדוגמה, עושה בירות גם מרכז וגם מגרעינים, יש לו כיום את הציוד המתאים. לדברי רשף, "מה שמדליק אנשים זה העובדה שאפשר לעשות בירות לא סטנדרטיות, כמו בירות עם פירות או תבלינים ישראליים. יש שאוהבים להוסיף גם חומוס, קפה, וכל דבר שאפשר להעלות על הדעת. ממש דברים משוגעים. יש אנשים שהם פריקים של טכנולוגיה וממש ממחשבים את המבשלה, כך שהסיר עם גוף החימום שולח את הטמפרטורה דרך אינטרנט Wi-Fi, והם רואים את התהליך דרך הטלפון".

גדי: "מבחינת הזמנים, לבשל בירה זה משהו כמו חמש שעות. אחר כך צריך לחכות לתסיסה שבוע־שבועיים, לבקבק לוקח שעתיים, ולאחר מכן עוד שבועיים עד שהבירה תבשיל - ולהתפלל שלא יהיו תקלות בדרך. צריך לאהוב את ההתעסקות". 

כאמור, חברים אוהבים לצאת לבר בקבוצות ולשתות בירה ולהעביר ערב בכיף. אבל מה קורה כשאתם מבשלים את הבירה? "העולם הזה מאוד מגוון מבחינת האנשים שנמצאים בו", אומר גדי, "יש חברה שרואים בזה 'קבוצת השתייכות', ואז יש אירועים, טעימות, מפגשים ופורומים, ויש את האנשים היותר מבוגרים שעושים את זה לכיף האישי שלהם. מדברים, מחליפים דעות - אבל לא כקטע חברתי. מפגשי בירות זה דבר שקורה גם בחו"ל, שם יש מועדוני מבשלי בירה, ובשנים האחרונות יש את זה גם בארץ". 

"אני לא שותה בירות גנריות, כי התרגלתי לטעם שלי וכל מי שטועם מתמכר לטעם". הבירה של עמי

ולדמן: "מה שמאוד מושך בעולם הזה, מבחינתי, זה השיתוף של הידע והמפגשים עם האחרים. יש לנו קבוצת פייסבוק ארצית של מבשלים ביתיים שהיא מאוד פעילה, שם משתפים אחד את השני, שואלים שאלות. יש קבוצה מקומית במודיעין שאני מנהל אותה, ויש קבוצת ווטסאפ פעילה ומפגשים פעם בחודש, שבהם משתפים אחד את השני בבירות ומעבירים ביקורת. אלה אנשים שהפכו ממש לחברים שלי. 

"נכנסתי בגלל הבישול, ונשארתי בגלל החברה. אם הייתי לבד בעניין, כנראה שזה היה מאבד מהעניין". 

עמי: "יש לי כמה חברים ואנחנו מחליפים מידע וטעמים. זה מאוד מעשיר ונחמד". 

רשף: "אני נפגש עם החבר'ה במודיעין. בעיקרון, כל אחד מביא את הבירות לטעימה ונשנושים, ופשוט טועמים את הבירה ומדברים עליה". 

אתם מצליחים לשתות בירות רגילות בבר?

ולדמן: "אני לא שותה הרבה בירות. בעיקר שותה את מה שאני מבשל או מה שחברים מבשלים. היום המבחר של הבירות יותר טוב ממה שהיה בברים, הבירות שהן המיינסטרים הן הרבה פחות עשירות בטעמים. אני ארגיש שחסר לי משהו. זה מין טעם פשוט מדי ולא מתוחכם. כמו ההבדל בין לאכול שווארמה למנה של סטייק במסעדת גורמה". 

עמי מסכים עם ולדמן וטוען שגם הוא לא שותה בירות רגילות. "הבירה היחידה שאני שותה שהיא לא ממבשלה ביתית היא של ג'מס, שזו הבירה שממנה למדתי. אני לא שותה בירות גנריות, כי התרגלתי לטעם שלי וכל מי שטועם מתמכר לטעם".

מלמדים את רזי הבירה

אם גם אתם רוצים לבשל בירה, ב"בירדי" של גדי וגלית אפשר לקחת קורסים בכל מיני רמות. "התחלתי לעשות קורסים כי אנשים שאלו איך ומה לעשות. למדתי בקורסים בחו"ל כדי שאוכל להעביר את הסדנאות כמו שצריך", אומר גדי, "היתה תקופה מסוימת בשנת 2005 שבה היה גידול אדיר של אנשים שמבשלים בירה בבית, ולאט־לאט נחשפו לענייו יותר אנשים. זה היה במקביל לפתיחה של מבשלות בוטיק בארץ. 2010 היתה השנה של הבום הגדול במספר האנשים שמבשלים ושל המבשלות, ומאז יש גידול - אבל מתון. 

"אנחנו עושים סדנאות בכמה רמות מקצועיות של בישול בירה. החל מסדנה חווייתית, שבה לומדים איך לעשות בירה בלי יותר מדי תיאוריות מסביב, ואחר כך יש שסדנאות נכנסות לעומק, וסדנה שמלמדת בישול בירה בצורה הכי מקצועית, שמי שעושה את זה בארץ יש לו בסיס לפתוח מבשלה. די הרבה מבעלי המבשלות התחילו אצלנו בתור מבשלים ביתיים עם הקורס הזה". 

בין הסדנאות המוצעות נמצאת סדנת "תכל'ס", שבה לומדים איך עושים בירה בצורה בסיסית בבית. הלימוד הוא מעשי, מבשלים בסדנה יחד, מגיעים עד לתהליך הבקבוק וכמובן טועמים סוגי בירות. אורך הסדנה ארבע שעות והעלות היא 350 שקלים. 

לאחר מכן יש קורסים למתקדמים, העוסקים בתהליכים שמאחורי הבירה. לומדים על חומרי הגלם, איך מתכננים מתכון ומה משפיע על התסיסה ועל השמרים. בסדנאות אלו יש ארבעה מפגשים, המכסים יותר סגנונות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו