מיגל אלמירון, שחקנה החדש של ניוקאסל, הוא הוכחה. בהקבלה לעולם המשפט, הקשר הפרגוואי בן ה־25 הוא ראיה חותכת. עד כה הוא רשם 179 דקות בפרמייר ליג, שבהן הפגין יכולות התקפיות יוצאות דופן וזכה לסטנדינג אוביישן מהקהל של המגפייז. הקשר שהגיע מאטלנטה יונייטד הפך לסנסציה באנגליה, אבל בעיקר לחותמת הרשמית לכך של־MLS יש הרבה מה להציע לשוק האירופי.
20 מיליון ליש"ט שילמה ניוקאסל על אלמירון, סכום שיא בכדורגל האמריקני, ולפי הרושם הראשוני נראה שמדובר במחיר מציאה. וויין רוני, שיפגוש בשבת עם DC יונייטד את קבוצתו לשעבר של הפרגוואי במחזור הפתיחה של ה־MLS, בטוח שאלמירון הוא לא רק הוכחה, אלא גם פורץ דרך. "לא יודע כמה מכם ראו את המשחק של ניוקאסל השבוע" , אמר האנגלי לעיתונאים, "אבל אלמירון היה רמה אחת מעל כולם. אני חושב שזה מעולה ששחקנים יוצאים מכאן לאירופה ומשחקים טוב".
אחרי שנים של תמימות, האמריקנים מתחילים להבין איך העסק הזה עובד. אם ב־23 שנותיה הראשונות של הליגה המגמה היתה לקנות שחקנים ולא למכור אותם, הרי בתקופה האחרונה האסימון נפל.
דון גארבר, הקומישינר של הליגה מאז 1999, הציג בחודש דצמבר את חזונו החדש וסיפר: "תמיד חשבתי שצריך לשמור על השחקנים כדי שייתנו השראה לילדים שבאים לראות אותם, אבל עכשיו אנחנו מתחילים להבין שהכדורגל הוא גלובלי וששחקנים נמכרים".
שלא במפתיע, לשינוי התפיסה יש גם שורשים כלכליים. אחרי שקנו והשקיעו לא מעט בפיתוח צעירים, המועדונים חישבו וגילו שלצד ההוצאות הרבות חסר אחד הדברים החשובים ביותר - רווח. זאת הסיבה שבגללה הוחלט לנסות מודל חדש: לפתוח לעולם את שוק ה־MLS.
לא רק רוני וזלאטן
ובינתיים, העולם רוכש. מלבד אלמירון, הליגה האמריקנית נפרדה בינואר גם מכריס ריצ'ארדס בן ה־18, שעבר מ־FC דאלאס לבאיירן מינכן תמורת מיליון יורו; משוער קולומבוס קרו זק סטפן, שנרכש על ידי מנצ'סטר סיטי ב־8 מיליון וייצטרף אליה בקיץ; מטיילר אדאמס בן ה־20, שעזב את ניו יורק רד בול לאחות מלייפציג; ומאלפונסו דיוויס, הכוכב הקנדי של ונקובר, שעבר גם הוא לבווארים תמורת קרוב ל־20 מיליון יורו.
שחקנים נוספים נמכרו גם לצרפת, לפרגוואי ולסין, ובסך הכל מכרה ה־MLS שחקנים בשווי 45 מיליון יורו - בחלון הנוכחי בלבד. "כשאני רואה שחקן כמו דיוויס, שנמכר בגיל 18 לאלופת גרמניה, אני מבין שמשהו טוב קורה לליגה שלנו", אמר גארבר.
לאמריקנים היה קשה לעכל את עניין המכירה, אבל עכשיו הם מבינים שזה לטובתם. בשונה מגימיק השחקנים הוותיקים שהגיעו בדמדומי הקריירה והביאו איתם גל התעניינות ציבורית, המודל החדש מבטיחה תחרותיות, צמיחה כלכלית וכניסה לעומקו של שוק הכדורגל העולמי.
המאמנים הזרים שהגיעו, שהם כ־50 אחוזים מסך המאמנים, התנאים הנוחים והאצטדיונים המלאים הם חלק מהסיבות שהובילו צעירים דרום־אמריקנים כמו אלמירון להצטרף לליגה, אבל עכשיו יש עוד סיבה, והיא הפיכת ה־MLS למקפצה, כזאת שסקאוטים מביאים בחשבון. "ברור לי שאם אשחק טוב ייפתחו לי אפשרויות לעבור לאירופה", אמר גונסאלו "פיטי" מרטינס, שהגיע לאטלנטה כדי להיכנס לנעליו של אלמירון.
בשיאה של המגמה הזאת, תצא בסוף השבוע עונה חדשה לדרך. וויין רוני וזלאטן איברהימוביץ' עדיין שם, אבל הרבה שחקנים שכיכבו בעונה הקודמת כבר לא. וזה בעצם המהפך הגדול. אם בעבר היתה ה־MLS הליגה שבה ניתן היה לראות את הכוכבים הגדולים של פעם, עכשיו זה המקום שבו ניתן לראות את הכוכבים הגדולים הבאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
