"ככה הוא החזיק אותי כשהוא תקף אותי"

"לפני כמה שנים, הייתה כתבה בעיתון 'לאשה' על נשים אמיצות ששיתפו מקרי תקיפה שאירעו להן עם שמותיהן ובצירוף תמונותיהן. ישבתי וקראתי את כל הכתבה, ואז, הדבר הראשון שעלה לי בראש זה שבערך עשור קודם לכן יצאתי עם מישהי, וכשהיינו במצב אינטימי, היא התחילה פתאום לבכות. שאלתי אותה מה קרה, והיא ענתה: 'ככה הוא החזיק אותי כשהוא תקף אותי'. עם הזיכרון הזה בראש, ועם הסיפורים האישיים של אותן נשים, ניגשתי לפסנתר ופשוט התחלתי לנגן".

הווידוי המצמרר הזה מובא מפי יוסף בך, סולן להקת Benjamin's Brother המצוינת, שאלבום הבכורה שלה זכה לשבחים. בך כותב ומלחין את שירי הלהקה, שצפויה להוציא במהלך חודש מרץ את אלבומה השני שייקרא "Field Trip". האלבום כולו נכתב על רקע התמודדויותיהן של נשים עם חוויות קשות כמו תקיפה פיזית ומינית. 

"תודה לאל, אני לא יכול לדבר על הנושא הזה ממקום של קורבן, מפני שדבר כזה לא קרה לי", הוא אומר. "אני גם לא יכול לשנות את מה שקרה, וזה לא משנה איך אני אהפוך את זה, קדימה ואחורה – הדבר הזה קרה, והוא שם, בחיים של אלו שעברו את זה. הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להיות שם בשבילם, ומהתחושות האלה נולד שיר הנושא של האלבום". לאחרונה שחררה הלהקה את הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Glory".

האווירה האפלה התאימה לאלבום

"בתהליך היצירה, השתדלתי להקיף את עצמי בכמה שיותר נשים, התייעצתי ודיברתי איתן, במטרה להכניס לאלבום רבדים שלי פשוט אין אותם. אם אדם לבן, לצורך ההשוואה, ידבר על זכויות שחורים, הוא יישמע קצת תלוש, אבל אם הוא יגובה בסביבה של שחורים שאתם הוא יושב ומדבר כדי לדעת ולהבין, יש סיכוי שאנשים יקשיבו למה שהוא אומר ויבינו שהוא באמת מנסה לעשות כאן משהו טוב", מסביר בך. "כשאני כותב על נושאים כאלה, אני לא יכול לומר 'הנה, אני יודע על מה אני מדבר, אני מבין' בלי באמת לדבר עם נשים, להקשיב, לנסות להבין. ובנוסף, ברור שאני כותב מזווית הראייה האישית שלי, לא כאישה ולא כמי שחווה תקיפה.

"רציתי לדבר על כך שכל השאלות האלה, כמו 'למה לא דיברת?' או 'למה לא התגוננת?', הן לא רלוונטיות. פשוט תהיו שם בשביל האנשים בחייכם שזה קרה להם, תקשיבו להם, הם יאמרו לכם מה הם צריכים. כשיש מישהו שנמצא לידך במאה אחוז, הוא יכול לתת לך המון, מבחינה רגשית. כשנכנסתי לנושא הזה ותהליך היצירה, גיליתי שיש סביבי לא מעט סיפורים על חוויות קשות שקרו – נשים שעברו תקיפות מיניות ואונס, מישהי שהייתה אישה מוכה. מהמקומות האלה נכתבו השירים".

אילו תחושות או מחשבות אתה רוצה לעורר אצל המאזינים?

"אני מקווה שככל שיקשיבו לשיר יותר, המילים יחלחלו וייטמעו בהם יותר, והם יבינו יותר, ירצו לשנות את המצב. זו מוזיקה שהיא הרבה מעבר ל'פאן' מבחינתי. זה בסדר לגמרי שיש גם מוזיקה שהיא רק פאן, זה אחלה וזה מעולה, אבל כאן יש משהו מעבר – המוזיקה קלה לעיכול, אבל יש כאן מסר שחשוב להבחין בו".

האלבום הוקלט בנורבגיה, שם האווירה, מספר בך, התאימה להלך הרוח בו נוצר האלבום. "בגלל שזה נושא כל כך קשה וטעון, הרגשנו שזה לא נכון להקליט את האלבום באיזה אולפן במרכז תל אביב ואז לחזור הביתה למשפחה, לחברים ולבירה של הערב, חשנו שזה יכול להקשות על הרגש לצאת החוצה, ושאם, לעומת זאת, ניקח את עצמנו למקום אחר ונתנתק קצת, נוכל לעשות את זה. אז טסנו לנורבגיה, ומשהו באווירה שם, שהייתה אפלה, התאים לאווירה של האלבום, וההשפעה של המקום ניכרת. זה היה אולפן בין הטובים בעולם, במיקום יפהפה. גם מצאנו שם כלים מיוחדים שלא מוצאים בכל אולפן".

"רציתי לדבר על כך שכל השאלות האלה, כמו 'למה לא דיברת?' או 'למה לא התגוננת?', הן לא רלוונטיות". להקת Benjamin's Brother // צילום: ג'וד מוסקוביץ'

זה יסתיים כשזה יסתיים

Benjamin's Brother החלה את דרכה לפני כחמש שנים, ובהרכב הנוכחי היא מונה ארבעה חברים נוסף על בך – הגיטריסט בר הוס, הבסיסט תומר פוקס, הקלידן ארנון זיו והמתופף אלכס רוטמן. "הלהקה הפכה להיות סוג של משפחה", אומר בך, "אנחנו יוצאים יחד לטיולים, מבלים יחד בשבתות, אפילו עושים בייביסיטר אחד לילדים של השני".

ב -17 באפריל מתוכננת הופעת השקה ב"בארבי", "אז עד אז, האלבום חייב לצאת", צוחק בך. "אני עובד עם דדליינים. הרבה מוזיקאים יוצרים באופן כזה ש'זה יסתיים כשזה יסתיים'. אני נוהג להציב יעדים – יוצאים להקלטות בחודש מסוים, אז החומרים שלנו צריכים להיות מוכנים כך וכך זמן לפני. תראי, אני לא מכיר מוזיקאי בעולם שהאזין לשירים שלו כמה שנים אחרי ואמר: 'זה מושלם'. תמיד נרגיש שהיינו יכולים לעשות את זה יותר טוב, שהיה דרוש כאן עוד טייק. צריך ללמוד לשחרר. יש חלקים מהאלבום הראשון שלא רק שלא הייתי עושה אותם, בכנות – יש מצב שהייתי גונז אותם. אבל זה כיף להסתכל על מה שעשיתי ממרחק הזמן ולהגיד: 'סבבה, זה המקום שהייתי בו אז'.

"כשהייתי בתערוכה של דיוויד בואי בלונדון, זה היה מאוד ברור שהוא יצר בגישה של 'זה מי שאני כרגע'. שאלו אותו באחד הראיונות אם הוא יחזור לדמות של זיגי סטארדאסט, והוא השיב: 'אני לא יודע, תלוי באיזה מצב אני אהיה'. זה מדהים לראות אמן שיכול להרפות בכזו  קלות מזהות שבנתה אותו והפכה אותו לאליל פופ. תהליך היצירה הוא דבר דינמי, וזה לגמרי בסדר להמשיך הלאה, לדבר הבא".

 • יוצאים לדרך: מנחי האירוויזיון נפגשו

 • רוצים להישאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם

 • דודו פארוק מקונדומים, נטע ברזילי מפאייטים

 • מצביעי ימין: יש להשקיע יותר באירוויזיון

 • דחייה בצילומים: משבר חריף בדרך לאירוויזיון

 • קוראי "ישראל היום" קבעו: לא משלמים על האירוויזיון

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו