הכוונות טובות, השחקנים טובים, אבל הסרט לא משהו. הכירו את "בן חזר הביתה" - דרמת גמילה מסמים בכיכובם של ג'וליה רוברטס ולוקאס הדג'ס ("מנצ'סטר ליד הים", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי") שבה הכל "חשוב" ו"נכון", אבל שום דבר לא באמת מאיר עיניים או מרגש.
הזמן הוא רגע לפני חג המולד, ורוברטס מגלמת את הולי, לביאה לוחמנית ואוהבת ללא תנאי שמופתעת למצוא את בן (הדג'ס), בנה בן ה־19, שנמצא כבר תקופה ארוכה במכון גמילה, ממתין בשלג מחוץ לבית המשפחה. על אף שבן ממש לא אמור להיות שם, היא שמחה מאוד לראות אותו, מאושרת אפילו. אבל עמוק בפנים גם היא וגם הצופים מבינים שצריך לקחת את כל מה שהוא אומר בעירבון מוגבל. בעיקר מפני שבן הוא שקרן פתולוגי שהוכיח שוב ושוב (ושוב) שהוא אינו ראוי לאמון שלהם.
כך או כך, הולי בוחרת להאמין. בכל זאת, כריסמס וזה. היא מנפנפת את אזהרותיו של בעלה הנוכחי (קורטני בי. ואנס) ואת חשדנותה המבוססת של בתה המתבגרת (קתרין ניוטון) ומקבלת את בן בזרועות פתוחות (למרות שהיא מיד מקפידה לרוקן את ארון התרופות ולהחביא את תכשיטיה). כמה זמן יעבור לדעתכם עד שבן יתחיל לאכזב אותה? לא המון.
• יוצאים לדרך: מנחי האירוויזיון נפגשו
• רוצים להישאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
• דודו פארוק מקונדומים, נטע ברזילי מפאייטים
• מצביעי ימין: יש להשקיע יותר באירוויזיון
• דחייה בצילומים: משבר חריף בדרך לאירוויזיון
• קוראי "ישראל היום" קבעו: לא משלמים על האירוויזיון
הבעיה הראשונה של "בן חזר הביתה" היא שהוא מאוד דומה ל"ילד יפה", סרט נוסף מן העת האחרונה שבמרכזו הורה אוהב (סטיב קארל) ובן מאכזב (טימותי שאלמה) הנאבקים יחד בהתמכרות. שני הסרטים כוללים סצנות כמעט זהות ומתהדרים בדינמיקה דומה מאוד בין בני המשפחה שהם מתארים. אבל שניהם אינם מצליחים להיות יותר מ"סרטי מסר" חינוכיים וצפויים.
ההבדל הגדול בין שני הסרטים נעוץ בכך ש"בן חזר הביתה", שאותו כתב וביים פיטר הדג'ס (אביו של לוקאס), לפחות מנסה לנער מעט את הנוסחה ולקחת את הדברים לכיוון פחות דידקטי, מונוטוני וצפוי. כך קורה שבשלב מסוים הסרט זונח את הדרמה המשפחתית לטובת עלילת מתח שנועדה לשפוך אור על דמותו של בן ולספק לצופים קצת עניין. אך אופן הטיפול בעלילת המתח הזאת - שהופכת את דמותה של הולי לסוג של "סופר־אמא", ושמתבררת כיותר ויותר מופרכת ככל שהיא מתקדמת - רק מחליש את התוצאה ופוגע באמינות שלה.
רוברטס, מצדה, הולכת כאן על כל הקופה, בפול גז. ניכר שהיא משקיעה ומתאמצת, ומשמח לראות אותה מותחת את שרירי המשחק שלה בתפקיד מסוג זה. אך עבורי רוברטס תמיד היתה מסוג השחקנים המוגבלים האלה שתמיד נשארים מי שהם - ללא קשר לתפקיד שהם מגלמים, וכך גם הפעם. במקום לראות כל־אישה מעוררת הזדהות שעוברת יממה אמוציונלית, מטלטלת וסוחטת נפשית, ראיתי את כוכבת הקולנוע ג'וליה רוברטס מנסה בכל כוחה להראות למצלמה כמה שיותר גוונים של אמהות. במספר רגעים ממש אפשר להריח את הזיעה.
"בן חזר הביתה", ארה"ב 2018
ציון: 5
הדרך לאוסקר:
• הבמאי גיא נתיב בליגה של הגדולים
• הבמאי גיא נתיב בליגה של הגדולים
• "הספר הירוק" זכה בתואר הסרט הטוב ביותר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
