"אליטה: מלאך קרב": איזו אכזבה

"אליטה: מלאך קרב", ארה"ב 2019

עשר שנים אחרי ששחרר את שובר הקופות ההיסטורי "אווטאר", במאי העל ג'יימס קמרון ("טיטאניק", "שובו של הנוסע השמיני") חוזר עם פנטזיית המדע הבדיוני הבומבסטית "אליטה: מלאך קרב" - פרויקט שאפתני שעליו הוא מדבר כבר עידנים. התוצאה מאכזבת בטירוף, ולמען האמת, גם די משעממת.

כמו במקרה של "ערי טרף" (פרויקט החלומות הכושל של במאי "שר הטבעות", פיטר ג'קסון, שיצא למסכים לפני כמה חודשים) גם "אליטה" הוא פרויקט שעבר תהפוכות רבות בדרכו אל המסך, וגם הוא נמסר בסופו של דבר לידיו של בן טיפוחים. במקרה הנוכחי היה זה רוברט רודריגז ("עיר החטאים"), בעוד קמרון הסתפק בכתיבת התסריט ובהפקה. 

העלילה, שנותרה נאמנה למדי לסדרת המנגה היפנית שעליה היא מבוססת, מתרחשת במאה ה־26 ומתחקה אחר נערה סייבורגית גדולת עיניים בשם אליטה (רוזה סלזאר, בהופעת גרפיקה ממוחשבת), שאותה מוצא ומתקן דוקטור חביב בסגנון סבא ג'פטו (כריסטוף וולץ). 

בשעה שאליטה חסרת הזיכרון מנסה להבין מי היא ומנין באה, היא נחשפת לדרכי החיים ב"עיר הפלדה", המקום הקשוח והעלוב שאליו התגלגלה, מתוודעת ל־Motorball, ספורט עתידני פופולרי (שנגנב ללא בושה מהסרט הסבנטיזי הנשכח "רולרבול"), מפתחת רגשות כלפי בחור נאיבי ולא אמין בשם הוגו, ומגלה שיש לה כישורי לחימה שלא היו מביישים את ג'ייסון בורן. 

תושבי "עיר הפלדה" חולמים כולם להגיע לזאלם - עיר עשירה וענקית שתלויה בשמיים - ובשלב מסוים אליטה מבינה שאם תהיה ממש טובה ב"מוטורבול", יהיה לה סיכוי להגיע לשם. אבל זה לא יהיה פשוט. במיוחד מפני שכל מיני יצורים רובוטיים, שעליהם מפקד טיפוס מרושע בשם וקטור (מהרשלה עלי, שנראה כאילו יצא מה"מטריקס"), מנסים לפרק אותה לחתיכות בכל הזדמנות. 

על הנייר "אליטה: מלאך קרב" אמנם נשמע כמו כיף, אבל בפועל מדובר במיש־מאש מד"בי חסר מקוריות או השראה. זהו אמנם הפרויקט הגדול ביותר והיקר ביותר שרודריגז עשה בחייו, אך סימני ההיכר שלו נעדרים לחלוטין, והסרט המסורבל והמתיש שיצא מתחת ידיו מתקשה לנוע ולהיכנס להילוך. הסיפור הולך לכמה כיוונים שונים, בו זמנית, מבלי לצבור תאוצה או לעורר עניין, ובסופו של דבר, מרוב השפעות ("A.I", "משחקי הרעב", "בלייד ראנר" וכיו"ב), לא רואים את היער. 

בתוך כך, שחקנים אמינים בדרך כלל, כמו וולץ ועלי, מגישים הופעות חיוורות וחסרות הומור, קטעי האקשן הרבים (והמאוד רועשים) מתבררים כלא יותר קוהרנטיים או מהנים מהסיפור, וגם האפקטים הלכאורה מרשימים מתקשים להותיר חותם כלשהו.

אם לא די בכל אלה, הרי שבאופן מחוצף ויהיר לחלוטין, "אליטה: מלאך קרב" עוד מעז להסתיים ב"המשך יבוא", תוך כדי שהוא מכין את הקרקע לסרט המשך שכנראה לא יופק לעולם. האם זהו הדבר הסתמי ביותר שג'יימס קמרון אי פעם הוציא תחת ידיו? חד משמעית כן. ובהפרש ניכר. 

ציון: 4

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו