"יש בי גם צד של טראש ודמעות, צריכה צמר גפן מתוק למוח"

לימור גולדשטיין || בת 51, שחקנית. נשואה לרון אבידן, איש עסקים, ואם לבנים אורי (15) ודניאל (11). שיחקה בהבימה, בתיאטרון חיפה ובקאמרי. השתתפה בסדרות טלוויזיה ("הבורר", "ראש גדול", "שבאבניקים") ובסרטים ("הדקדוק הפנימי", "נמס בגשם"). משחקת כעת בתיאטרון בית ליסין בהצגות "אוסלו" ו"משפחה חמה"

 מתי בפעם האחרונה אכלת בשר?

"בגיל 6. שנאתי בשר מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי עד היום בזיכרון את הריח הדוחה של הכבד המטוגן שהיו מכריחים אותי לאכול. אז האמינו שבשר זה בריא, ורק כשהייתי בת 6 הוריי הפכו לצמחוניים. בחוויה שלי בשר היה תמיד משהו ממש לא אכיל, גווייה משומשת, בכלל לא אוכל בעיניי. רק הבנים שלי לא צמחוניים, זה חוש ההומור של הגורל. אני מראה להם סרטונים שמבהירים שאפשר לראות בחיות חברים, אבל זה לא עוזר".

 מתי בפעם האחרונה עשית ספורט? 

"הבוקר, רצתי. יש לי יום ריצה ויום חדר כושר לסירוגין, ואני עושה ספורט בכל יום, למעט שבת. התמכרתי לספורט ברמות, ואני ובעלי לא ניסע, למשל, למלון שאין בו חדר כושר". 

מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך?

"אני שחקנית, אז כמעט בכל ערב. כשאני לא עובדת אני בטרנינג ובלי איפור. ב'אוסלו' אני מגלמת דיפלומטית, אז השיער שלי אסוף והשמלה ייצוגית מאוד, וב'משפחה חמה' אני גרושה קלולסית, משקפופרית, עלובה וחסרת ביטחון. אני מגוונת. מבחינת טיפוח וניתוחים, אני פרזנטורית של רונית רפאל, ואני מקפידה על טיפולים. זה מקל עלי לשמור על עצמי, ואם בעתיד ארגיש צורך במשהו דרסטי - אני אעשה. אני עוד לא שם, אבל בתחזוקה כל הזמן". 

 מתי בפעם האחרונה עשית אודישן?

"לפני שבוע, ואני עדיין ממתינה לתשובה. זה בסדר להמתין. אצלנו לעשות אודישן זה כמו לצחצח שיניים, זו מטלה שהיא חלק מהחיים של שחקן. עושים את זה וממשיכים הלאה. זה לא שאני יושבת ומחכה ליד הטלפון. האודישן לא נועד לבדוק אם אני כישרונית או לא, אלא אם אני נראית כמו האמא של הגיבור או אם יש התאמה ביני לבין בן הזוג. זה קשור לקאסטינג, אני לא חושבת שבודקים לי את הכישרון בציציות בשלב הזה". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת אדם שאת מעריצה?

"לפני עשר שנים. הייתי בהופעה של דיוויד בואי, שהוא הזמר שאני הכי מבכה את לכתו. הייתי בהופעה שלו בניו יורק, עמדתי בשורה שש והייתי מרוגשת כל ההופעה מזה שאני רואה אותו. אני לא בן אדם שמעריץ, אבל הוא לגמרי אליל נעוריי. היו לי כל התקליטים שלו וראיתי את כל הסרטים שלו. הוא נשאר האליל שלי גם בבגרותי".

 מתי בפעם האחרונה הצגה שאת משתתפת בה גרמה לך לחשוב על חייך?

"אתמול, כשדיברתי עם אמא שלי, לוני (לבנה). ב'משפחה חמה' אני מגלמת את הבת של תיקי דיין, ויש שם יחסי אמא־בת סימביוטיים ותלותיים, עם אמא מניפולטיבית מאוד ששולטת בבת. אתמול חשבתי כמה המצב שונה ביני לבין האמא האמיתית שלי, וכמה מרחב יש בקשר שלנו. אמא שלי גידלה שלושה ילדים והפכה לעורכת דין קרייריסטית, והיא נורא עסוקה ופעלתנית. אין לי מה לקחת מהקשר המאוד בריא שלנו להצגה, שבה מערכת היחסים קשה". 

 מתי בפעם האחרונה השתתפת בריאליטי?

"ב־2006, בעונה השנייה של 'רוקדים עם כוכבים'. היתה לי חוויה נפלאה. אני אוהבת שמאתגרים אותי, וזה לקח אותי לאזור שלא עשיתי מעולם. ניפו אותי אחרי שהגעתי למקום מכובד (הודחה שישית; ש"ז). לא עשיתי בושות, אבל העייפות ניכרה בי בגלל העומס המטורף שהיה לי בעבודה באותה תקופה. כשנפרדתי מהתוכנית ממש יצאתי בהקלה בגלל זה, למרות שנהניתי מכל רגע. רקדתי עם דני יוחטמן והכרתי את אנה ארונוב, שהיא בחורה מקסימה ורקדנית קוסמת". 

 ומאז שקלת ריאליטי נוסף?

"פנו אלי בעבר מ'מחוברים', אבל הריאליטי היחיד שאני יכולה לעשות זה משהו של עשייה אמנותית. להכניס לבית מצלמות או ללכת ל'האח הגדול' נראה לי סיוט. חדירה לאינטימיות של הבית שלנו זה משהו שבשום אופן לא יקרה. יש לי פלטפורמה להביע את עצמי כשחקנית, ואין לי צורך לחשוף פיסות מחיי".

 מתי בפעם האחרונה ביקרת בפסטיבל קאן?

"ב־2008, עם הסרט של רפאל נדג'ארי, 'תהלים'. זאת היתה חוויה סוריאליסטית. הייתי בתחילת היריון וכבר היתה לי בטנונת, אז לבשתי שמלה שהסתירה את הבטן והייתי חלשה ברמות. לא הרגשתי טוב. בגלל החולשה לא יכולתי ליהנות לגמרי מהמסיבות ומהיאכטות, לא יכולתי לחוות הכל עד הסוף, אבל אני זוכרת את הצעדה והצילומים על השטיח האדום ואת התשואות על הסרט. אמרתי לעצמי, 'תשמרי ותזכרי את זה, כי מכאן את חוזרת למזרח התיכון'. זאת היתה הרפתקה מגניבה לשחק במגרש של הגדולים".  

 מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

"מדים של רופאה לבשתי בסדרה 'טיפול נמרץ' לפני כ־15 שנים. מדי צה"ל לבשתי כששירתי כחיילת בביטאון חיל האוויר. לא אהבתי את זה יותר מדי, בדיעבד הייתי צריכה להיות בתיאטרון צה"ל, אבל פספסתי את המבחנים באותה שנה. חבל".

 מתי בפעם האחרונה יצאת עם בעלך לדייט?

"אתמול, ראינו הצגה. בחרתי איש שאוהב מאוד תיאטרון. רון ראה אותי ב'ליזיסטרטה' של ענת גוב, והיתה לו הארה שהוא צריך להכיר אותי. חודש הוא תכנן את המבצע, ולבסוף מישהי שהוא שלח אלי אמרה לי, 'יש בחור חכם ומהמם שרוצה להכיר אותך'. בדיוק הייתי אז לבד, בת 34, בשלה לאהבה בריאה שתגדל. בדייט הראשון הוא רצה להרשים אותי ויצאנו למסעדת פירות ים. לא אכלתי כלום, כי הכל נראה לי כמו ג'וקים, אבל היה לנו מעניין מאוד לדבר, וטפו־טפו עדיין מעניין לנו. אנחנו צומחים ביחד". 

 מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

"עכשיו, ל'הרווקה', וזה בהחלט מביך. יש בי צד שמסוגל לצרוך טראש וגם לדמוע, ממש, ממה שקורה שם. בעלי מסתכל עלי בזעזוע ובשאט נפש, אבל יש תקופות שבהן אני פתאום צריכה צמר גפן ורדרד ומתוק למוח. התמכרתי לגמרי גם ל'מטומטמת' ול'משחקי הכס', דברים קצת יותר נורמליים". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת את משה איבגי?

"שיחקנו ביחד ב'הבורר' והיה תענוג גדול. ב־2011 הוא ביים אותי בסרט הקולנוע 'וביום השלישי' וגם זה היה תענוג. לא היתה לי שום אינטראקציה שלילית איתו, אבל מאז לא נפגשנו. החוויה שלי איתו היתה נעימה מאוד, אבל שמעתי מקולגות את הסיפורים שלהן, אז באופן טבעי יש דיסוננס לא פשוט". 

 מתי בפעם האחרונה בכית?

"לפני שבוע. ראיתי סרטון של אנשים מחבקים כל מיני חיות, גם כאלה שאנחנו אוכלים, וזה עשה לי דמעות של חום, אושר וריגוש. קווץ' כזה של כמה העולם היה יכול להיות שונה. תמיד חשתי אהבה לבעלי חיים. כשהוריי לקחו אותי לגן חיות בתור ילדה, עמדתי והתחלתי לבכות. ראיתי חיות בכלובים והתגובה שלי היתה הפוכה מזה של כל ילד, חוויתי את הסבל שלהן לגמרי. גם היום, אם אני רואה תוכי בכלוב או חיה שמתעללים בה, זה מאוד קשה לי, כי יש משהו בהתעללות בחסרי אונים ובחלשים בכלל שמפריע לי. הפעם היחידה אולי בכל חיי המקצועיים שבה הרמתי קול בעבודה היתה כשנתקלתי בבכירה שרמסה מישהי חלשה ממנה במערכת. זו הפעם היחידה שבה הרמתי את הקול, וזה עזר. זה לא עניין של אומץ, זה היה מתבקש". 

 מתי בפעם האחרונה עשית משהו ספונטני?

"לפני חודש וחצי הלכתי ללמוד משהו חדש, סדנה בשיטה שנקראת 'אקסס בארס' (Access Bars), שזה לחיצות על כל מיני נקודות אנרגטיות שמשחררות חסימות. ההרפתקאות שלי בחיים הן הרפתקאות של לימודים משונים. למדתי רייקי, תרפיה, שחזור גלגולים וליצנות". 

 מתי בפעם האחרונה בישלת?

"השבוע. באו חברים אז הכנתי מרק אורז. סליחה, מרק עגבניות. אני מארחת, אבל אני בשלנית קטנה מאוד, אין לי סבלנות לזה. זה נראה לי המון טרחה לפני והמון טרחה אחרי בשביל מעט הנאה. הבלאגן של הבישול זה לא הפורטה שלי, אני לא מאוד כישרונית. הילדים אוכלים אוכל של ילדים, לא צריך להיות בשלנית בשביל זה. לעצמי אני מכינה סיר של ירקות עם טופו או קינואה ועדשים, או כוסמת עם חומוס וירקות עם תיבול בסיסי. למדתי שאם אתה עושה אוכל שהוא לא מאוד טעים, אתה לא מנשנש יתר על המידה".

 מתי בפעם האחרונה שמעת משהו לא נכון לגבייך?

"לפני חצי שנה התקשרה אלי רכילאית ושאלה אם זה נכון שאני ובעלי נפרדנו. זה קרה יום אחרי שקולגה שאלה אותי אותה שאלה ממש, ואני לא יודעת מאיפה זה צץ ולמה. בכל מקרה, זה היה רחוק מאוד מהמציאות. אני ואישי חיים באושר גדול ביחד, אז אני לא יודעת מאיפה השמועה הגיעה. זה בעיקר הצחיק אותי". 

 מתי בפעם הראשונה עמדת במבחן על במה?

"האודישן הראשון שלי היה כשהמורה שלי למשחק באוניברסיטה, נולה צ'לטון, רצתה להביא אותי להבימה. זה היה עוד לפני שסיימתי את הלימודים בחוג לתיאטרון. עמרי ניצן, שהיה המנהל האמנותי של התיאטרון הלאומי, היה צריך לראות אותי והוא שאל אנשים, 'מי זו הילדה שנולה רוצה להביא להבימה?' אני זוכרת שכל הכיתה התחילה לזמזם 'עמרי ניצן באולם' כשעליתי לשחק, וידעתי שהוא עושה לי אודישן. התרגשתי, אבל זה הלך בסדר, כי מייד התחלתי את הקריירה בהבימה, בהצגה 'על עכברים ואנשים'".

shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו