בשקט, בלי הודעה מוקדמת ובלי אייטמים חושפניים במוספי סוף השבוע, להקת מרסדס בנד שחררה אלבום חדש. היא העניקה לה, בצדק ובדיוק רב, את השם "מה זה הדבר הזה" - שאלה שנותרת ללא תשובה מוחצת לאורך האלבום, אבל הניסיון לענות עליה מרכיב (עוד) אלבום מעולה של המרסדס.
האלבום הרביעי פוגש את חברי הלהקה כשהם בסביבות העשור החמישי לחייהם, שואלים שאלות גדולות יותר, מחפשים תשובות משכנעות יותר ובעיקר - סובלים מחרדות ומתהיות עמוקות יותר. את הפער הזה, בין החיים כפי שהם חווים אותם לבין איך שהם נראים לקהל, הם הופכים לשירים מצוינים ובעלי משקל, אבל לא מכבידים. תהליך הכתיבה, שמשותף לחברי הלהקה ולאורחים שמסייעים בחלק מהשירים, ממשיך את העיקרון שעבד נהדר באלבומים הקודמים: לחגוג את מה שכן עובד במקום להתאבל על מה שלא. שירים כמו "כמה מוזר" ו"אמא" הם דוגמאות מעולות ליכולת של המרסדס להפוך לימונים ללימונצ'לו.
עוד פלא הוא עמוד השדרה היציב שמחזיק למרות השינויים הפרסונליים. עם השנים חברים באו והלכו, ורק הגרעין שמורכב מהסולן גל תורן והמתופף אורי גת נשאר יציב. החיבור ביניהם כנראה חזק וגמיש מספיק כדי להכיל את השינויים הסגנוניים שמגיעים עם השינויים הפרסונליים המדוברים, אבל לשמור על הדנ"א המובחן של הלהקה. לא שכיח למצוא הרכבים מקומיים שהתחילו באזורי הFאנק, שוטטו אל האזורים המחוספסים של הרוק, התנסו קצת באלקטרוניקה, טעמו מעט אמריקנה וישראליאנה ולא איבדו את הייחודיות והמקוריות שלהם.
עכשיו קחו את כל זה ותוסיפו את השירה וההגשה של גל תורן - תופעה בלתי מוסברת בדיוק כמו שהיא כובשת ועוצמתית, בדיוק כמו שהיא שבירה. גם אחרי יותר משבועיים של האזנות עדיין לא ברור לי מה זה הדבר הזה, אבל וואו, איזה דבר!
"מה זה הדבר הזה", מרסדס בנד
• הקהל מתוסכל: "עד 2025 נבין את הפורמט"
• הרייטינג של "2025": הצופים נטשו בהדרגה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
