"גבעת חלפון": ההצגה

ב־13 במרץ יעלה בתיאטרון הבימה עיבוד בימתי לסרט הקאלט הישראלי "גבעת חלפון אינה עונה" • טוביה צפיר וניצה שאול, ששיחקו בסרט המקורי, ישחקו גם בהצגה, והם מתרגשים ומתגעגעים לאסי דיין

צילום: קוקו // יעל לבנטל, ניצה שאול וטוביה צפיר בחזרות ל"גבעת חלפון אינה עונה"

אחרי "השוטר אזולאי", "תעלת בלאומילך, "הלהקה" ו"חולה אהבה בשיכון ג'", עוד סרט קאלט ישראלי מגיע לתיאטרון. הפעם מדובר בסרט שהוא אולי המוכר והאהוב ביותר בהיסטוריה הישראלית: "גבעת חלפון אינה עונה". ההצגה תעלה בתיאטרון הבימה ב־13 במארס. 

את המחזה כתב דניאל לפין בהשראת סרטם של אסי דיין ונפתלי אלטר, ויביים אותו משה קפטן. הקאסט הרחב כולל שחקנים כמו ניצה שאול וטוביה צפיר ששיחקו בסרט המקורי, וגם את סנדרה שדה, טל מוסרי, רוי מילר, שלומי קוריאט, משה אשכנזי, יעל לבנטל, שיפי אלוני, אורי הוכמן, אמנון וולף, רוני דלומי ועוד. 

סרט הפולחן הסאטירי, שמציג את ההוויה האבסורדית של שירות המילואים בצה"ל בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, מקבל הפעם סיפור מסגרת של עבודת שורשים בבית הספר. נכדם של סרג'יו קונסטנזה ושפרה חסון מבקש לדעת מה קרה אי אז בגבעת חלפון, מה שורשי הריב הגדול עם דוד ג'ינג'י ומדוע המשפחות אינן מדברות שנים. העלילה נעה בין תקופת ההווה לעבר, והמחזה כולל הרבה מאוד שורות מוכרות מהסרט שהקהל יהנה לדקלם עם השחקנים. 

"כשהתחלנו לחשוב על חגיגות המאה של הבימה רציתי משהו מאוד ישראלי", מספר קפטן. "המיתוס הישראלי הגדול ביותר בקולנוע מבחינתי הוא 'גבעת חלפון אינה עונה'. נורא רציתי לגעת במיתוס הזה אבל עיבוד מקולנוע לתיאטרון הוא מורכב, וזה לקח יותר זמן ממה שחשבנו. רק כשהרגשתי שהעיבוד של דניאל לפין בונה פלטפורמה שמאפשרת לקחת את המיתוס ולגעת בו עם כמה שפחות סיכונים - הלכנו על זה. זה מלחיץ, אין ספק, אבל הצלחנו לייצר מסגרת של סיפור בהווה שאפשר לצלול איתו אחורה אל העבר. הקהל שירצה להתרפק על הסרט - יקבל את זה פול טיים".

טוביה צפיר וניצה שאול חוזרים על הבמה לדמויות האלמותיות שגילמו בסרט לפני  43 שנה אחרי. "היו חששות", אומרת שאול. "זה להתעסק עם משהו שהוא כבר בד.נ.א של העם הזה, אבל ידעתי שאני בידיים טובות, שקפטן יודע מה הוא עושה. ברגע שהבנתי שאני לא צריכה לשחק את יעלי של אז - נרגעתי". 

צפיר מוסיף כי "קפטן שיכנע אותי די מהר. זה לא שאני עושה את הדמות של אז, מהסרט, אלא אני שמגר אחרי 41 שנה. זה ממש כיף וזה גרם לי לרצות לעשות את זה. אנחנו בסיפור המסגרת, בסצינות שנותנות את המסגרת להצגה. החזרות יוצרות אצלי התרגשות נורא גדולה, על גבול הדמעות. כשהצעירים עשו את הקטעים מהסרט, חשבתי על פולי שחסר לי מאוד. אני מתגעגע מאוד לפולי ולאסי דיין. אסי היה גאון. היו לו הוראות בימוי מצחיקות שהעברתי לאורי הוכמן, מי שמגלם את הדמות שלי הצעירה".

ניצה מוסיפה כי "הדמות שלי בסרט היתה חדשנית לאז. קיבלתי הוראה להיות פמיניסטית חוצפנית, עם תעוזה, לעשות מה שאני רוצה, להחליט על הגורל שלי. זה היה מאוד לא מקובל, ואת זה אני נוצרת. כשאני רואה את רוני דלומי משחקת את יעלי הצעירה זה ממש מחמם לי את לב, אני מרגישה חום וחיבה עזה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר