הזירה הלשונית: הקשר הצרפתי של בני גנץ

הדימוי האפקטיבי ביותר בנאומו של בני גנץ היה בדבר "המשפחה המלכותית". הדימוי הזה התכתב עם מילת מפתח אחרת בנאום - ממלכתי, וממלכתיות. ה'ממלכתי' לעומת ה'מלכותי'.

לכאורה אלה תארים נרדפים, שנגזרו שניהם מאותו עניין: מלך, למלוך מלוכה. בפועל אלה הפכים. 'מלכותי' כאן מתייחס לגינונים שמייחס גנץ למשפחת נתניהו, שאינם יאים לדמוקרטיה. 'ממלכתי' הוא שם תואר שטבע דוד בן גוריון בעקבות השפה הרוסית. 'ממלכתי' בניגוד ל'מלכותי' הוא מי שמעדיף את האינטרס הכללי על האינטרס הפוליטי הצר.

 • האם אסי עזר יתגבר על מגרעותיו?

 • "אכזבה": השיר החדש של נועה קירל

הקישור של גנץ למשפחת המלכה הצרפתית היה ישיר וברור באזכור המשפט "המדינה זה אני", ובצרפתית: L'état c’est moi. מקובל שאת הדברים אמר לוּאִי ה-14 מלך צרפת בפרלמנט הצרפתי בשנת 1655, בהיותו בן 17, בתגובה לדברי יושב הראש שדיבר על האינטרסים של המדינה. האמירה מיוחסת גם לאליזבת הראשונה, מלכת אנגליה מן המאה ה-16. משפט קריצה נוסף של גנץ לחצר המלכות: "זו תהיה ממשלה ללא אדונים ומשרתים, ללא מתנות מגונות וללא ליצני חצר". מיהם ליצני החצר? כל אחד יבחר את מי שמתאים לו.

מיהם ליצני החצר? כל אחד יבחר את מי שמתאים לו. גנץ // צילום: יוסי זליגר

האסוציאציה הצרפתית של גנץ עשויה לספק לו תחמושת גם לנאומיו הבאים. השוואה בין שרה נתניהו למארי אנטואנט כבר נשמעה לא אחת בשיח, ו"השמפניות הוורודות" בוודאי תרמו לניחוח הצרפתי של ההשוואה. לפני שנתיים צייץ אהוד ברק בהתייחס למלוכה הצרפתית: "כשהגיעו הטענות על שחיתות ומחסור, הוא אמר: לא יהיה כלום כי לא היה כלום. רעייתו אמרה: אם אין לחם - שיאכלו עוגות. לא עזר להם ביום הדין". ברק זכה לתגובות נזעמות והסיר מיד את הציוץ. גם הסטיריקן הבריטי ג'ון אוליבר קבע כי שרה נתניהו היא מארי אנטואנט הישראלית. ומגיב בדה מארקר התפייט: "אם אין לחם שיאכלו בריוש. אין להם גם בריוש, שרהל'ה". ובקיצור, בכל הסיפור הזה – חפש את האישה, צרפתית כמובן: cherchez la femme. מקור האמרה הוא במחזה שהוצג לראשונה בשנת 1864, "המוֹהִיקָנִים של פריז", מאת אלכסנדר דיוּמָה האב.

האסוציאציה הקולעת עוד יותר להלך הרוח שמייצגת משפחת נתניהו בעיני חלק מהציבור, ונשקפה מנאומו של גנץ, היא "אחרַי המבול". האמרה נשמעה לראשונה בימי המהפכה הצרפתית, והיא מיוחסת לאחת מגבירות החצר של צרפת, שסירבו להכיר במציאות. אמרה נוספת עשויה להתייחס לקמצנות המיוחסת לנתניהו: On ne peut pas avoir le beurre et l'argent du beurre, עברית: לרצות את החמאה ואת הכסף עבור החמאה. זוהי גרסה צרפתית לאמרה האנגלית הידועה "אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה". 

החשדנות של נתניהו כלפי המדליפים למיניהם מזכירה את האמרה התלמודית "אוזניים לכותל". לאמרה הזו מקבילות בשפות שונות, כולל בצרפתית, ויש שמייחסים אותה למלכת צרפת מן המאה ה-16 קתרינה דה מדיצ'י, ששתלה תעלות האזנה בקירות ארמון הלובר בפריס, כדי שתוכל לשמוע מה מדברים בחדרים אחרים.

לרצות את החמאה ולהשאיר אותה שלמה? // צילום: getty images

העתיד הצרפתי

גנץ עבר השבוע את טבילת האש הציבורית הראשונה שלו. מקור הביטוי 'טבילת אש' הוא בברית החדשה: "הן אנוכי טובל אתכם במים לתשובה, והבא אחרי חזק הוא ממני ... והוא יטבול אתכם ברוח הקודש ובאש" (מתתיהו ג' 11). בתרבות הנוצרית התייחס הצירוף אל אנשים שקיבלו עליהם את הדת הנוצרית, אך הומתו על קדושת האמונה, בטרם הספיקו להיטבל כדין על ידי הכומר, ומות הקדושים שלהם נחשב להם כטבילה. נפוליון השלישי השתמש בצירוף זה במלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870 במשמעות של היחשפות ראשונה לאש האויב, ומאז אנו משתמשים בו במשמעות זו. 

ומה צופן העתיד לבני גנץ? בטווח הקצר יש ציפייה למשולש הרומנטי, מֶנאז' א טרואה: בני, בוגי ואורלי. אם בניגוד לכל התחזיות ייקרא לבית הנשיא להרכבת הממשלה, יוכרז בראש חוצות כי המלך מת – מטפורית כמובן – יחי המלך!, קריאה שמקורה גם הוא במונרכיה הצרפתית: Le roi est mort, vive le roi!. הקריאה הושמעה לראשונה ב-1461, עם מותו של המלך שארל השביעי, והכתרת בנו לואי ה-11. 

אם זה יקרה, יינתנו לגנץ מאה ימי חסד, תקופת זמן שבה מקובל להימנע מביקורת נוקבת על מעשיו של ממשל או מנהיג חדש. בצרפתית: Les Cent-Jours. מקור הצירוף בתקופת שלטונו הקצרה של הקיסר נפוליאון, משובו מהאי אֶלבָּה ועד למפלתו הסופית בווטרלו באביב 1815. הצירוף הגיע לפרסום רב כשהשתמשו בו לציון התקופה הראשונה לנשיאותו של פרנקלין דילנו רוזוולט בשנת 1933, כאשר העביר חוקים רבים שנועדו לייצב מחדש את כלכלת ארצות הברית, אחרי המשבר הגדול של שנת 1929.

שרד מאה ימים וארבע קדנציות. רוזוולט

בעיניים כלות, ובגאווה

ומעניין לעניין באותו עניין. נילי אושרוב שואלת: "רק אני חושבת שהמשפט של גנץ 'בעיניים כלות אני מסתכל במנהיגות שעסוקה בעצמה', הוא שגוי? מתבוננים בעיניים כלות בדברים נחשקים. הלא כן?".

המקור של הביטוי הוא בספר דברים: "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם" (דברים כח 32). כאן אכן המביט בבנים ובנות מסתכל אל אנשים אהובים. עם זאת, השימוש בביטוי הוא תמיד בהקשר של עצב, וגם במקרה של גנץ הוא לגיטימי. אפשר לפרשו: "אני מסתכל בעיניים כלות (המשתוקקות למנהיגות ממלכתית) במנהיגות העסוקה רק בעצמה".

ואגב, בג'ינגל (זמריר) של מפלגת חוסן לישראל שרים "דגל ישראל מתנוסס בְגְאָוָוה". אז זהו, שאין מילה כזו בעברית, חברים. אומרים וכותבים גַאֲוָוה. גְאָוָוה היא גרסת שיבוש משתרשת, אבל בוודאי שאינה מתאימה לתשדיר של מפלגה עברית הרוצה לכבוש את השלטון במדינת היהודים.

חוק הלאום, עברית נאוה ואימוג'ים

בשבוע הבא יתקיים בהיכל התרבות בראשון לציון כנס לשון ראשון, זו השנה ה-12. גם השנה יתקיימו שורה של אירועים העוסקים בלשון העברית, לצד אירועים מוזיקליים המדגישים את הקשר בין השפה למוזיקה. גילוי נאות: אני משמש כיועץ האקדמי של הכנס.

מתוך שלל האירועים, כמה המלצות:

דיון לעומתי על חוק הלאום בהיבט הלשוני. האם חוק הלאום פוגע בשפה הערבית ומדיר אותה, האם ההיררכיה בין העברית והערבית המרחב הישראלי ראויה? צפו לניצוצות בין זוהייר בהלול ויורם שפטל, ואחרים. יום שלישי, 5.2, 1700.

עברית נאוה, ערב היוצא מיצירתה של הסופרת נאוה סמל המנוחה לנושאים שבהם עסקה. ביניהם המדרש החילוני על התנ"ך, היחס ליידיש ולשפות הגולה, שמות הצברים ושמות הוריהם ועוד. עם זלי גורביץ, צביה ולדן, בן ארצי, ובהנחיית קובי מידן. יום חמישי, 7.2, 2030.

שפת האימוג'י: האם זהו שלב מרענן ומסעיר בתולדות הכתב והשפה, או חזרה לשפת המערות, ואולי שניהם? אם עמרי הרצוג ואמני אימוג'י. יום חמישי, 7.2, 1900.

שיח מתרגמים – על לבטי ההעברה של ספרות ושירה משפות העולם לעברית, שפה השונה מהן כל כך. עם חוה פנחס-כהן, רפי ווייכרט, עפרה בנג'ו ועוד. יום רביעי, 6.2. 1600.

השפה המשפטית העברית – מהי, איך נוצרה, מדוע היא מנותקת מהשפה הטבעית ועמוסה מליצות ומונחים בארמית? עם שופטת בית המשפט העליון ענת ברון, הפרשן המשפטי ברוך קרא, יובל אלבשן ורן לוסטיגמן. יום חמישי, 7.2., 1700.

כל אלה ואחרים בהרשמה וללא תשלום. ובערבים המוזיקליים, בתשלום סמלי: ריטה, טיפקס, ואהבה עברית. תיהנו!

ינגנו לכם עברית. להקת טיפקס // צילום: יואב איתיאל

שאלות ותשובות, הפעם מחדר המורים

המורה לימור שואלת: "בשיעור כישורי חיים, מה שפעם היה נקרא שיעור חברה, התלמידות בכתה ד' חילקו מחמאות אחת לשנייה. את המחמאות אכניס כצ'ופר (עוד מילה בסלנג...) לתעודה. איך אכתוב בעברית תקינה את המחמאה "זורמת"? (מדובר על בנות בכיתה ד')?".

בשום פנים לא הייתי נמנע מהכנסת 'זורמת' לתעודה. המשמעות הכללית של 'זורמת' חיובית בהחלט – מי שיוצרת דיאלוג נוח ולא נוטה לעימותים. יש למילה גם משמעות מינית אבל לא נראה שילדות בכיתה ד' מתכוונות לכך. כדי למנוע תגובות הורים בלתי צפויות הייתי מכניס את המילה זורמת, ומוסיף הסבר – בעלת אופי נוח ומוכנה לשיתוף פעולה.

נועם אורבך שואל: "מורים רבים בבתי הספר מכנים את המשמעת וההתנהלות של התלמיד בשיעורים בשם תַלְמִידַאוּת. האם מילה זו אכן קיימת בשפה העברית?".

המונח 'תלמידאות' נהגה בקרב קברניטי מערכת החינוך, ונכנס לראשונה לשיח בשנת 2008. משרד החינוך ניסה אז לקבוע כללי משמעת שמגדירים "מיהו תלמיד", והעניק לכך את הכותרת "תלמידאות". המילה משמשת מאז במערכת החינוך, אם כי אינה נפוצה.

הומלכתם באופן ממלכתי? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית

 • הדמויות ההזויות בתולדות האירוויזיון

 • השיר שנכתב על חתונת לוסי אהריש וצחי לוי

 • הרשת בטירוף: הייתם מזהים את מדונה?

 • לא תאמינו איך נראית שרת התרבות של שבדיה

 • יש מחליפה לקורין גדעון

 • מי הדמות הוולגרית בתולדות "האח הגדול"?

 • פרצופו האמיתי של דודו פארוק

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו