"חיי מדף": לחפש את ההילה

בסצנת הפתיחה של הסרט "אהבה בימים קרים" (Cold War) של הבמאי הפולני פאבל פאבליקובסקי, שעלה לאחרונה לאקרנים, נוסעים זוג מוזיקאים בערבות פולין החרבה של 1949, בחיפוש אחר השירים האבודים של המולדת. תהא זו נערה צעירה המזמרת בבקתה בלב ישימון מושלג, או אחיות המפייטות בביתן ניגון ישן בשפה עלומה, כשהוריהן המבוגרים מאזינים מן המטבח. צמד המוזיקאים מקליטים, בדממה, מביטים בצעירים השרים בעניין רב. הם אוספים את חלקי התצרף של מוזיקת המקום, שהתפזרה והתנפצה תחת מכבש המלחמה.

המסע של צמד המוזיקאים הוא התעקשות לשחזר, לנבור ולחזור לבראשית, לגרעין הראשוני שממנו צמחו מנגינות שהן גרסאות, פרשנויות, הרחבות ואף עיוותים. דומה שהמסע שהם עורכים משותף לרבים מן האמנים, ובכללם כותבי הספרות והשירה. זהו ניסיון למצוא את הסיפור המקורי, וזו מלאכה סיזיפית ואובססיבית שבדרך כלל קשה לנמקה.

מקור, ראשוניות ואותנטיות - אלו מושגים חמקמקים. המאפיין העיקרי שלהם אינו דווקא הבלעדיות והיותם נקודת התחלה של הדברים, אלא היותם אמינים, כנים ועירומים מכל מניפולציה. המקור הוא אותה "הילה" שוולטר בנימין דיבר על אובדנה בעבודתו "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני". ההילה הזו אבודה ורמוסה, אך הניסיון להשיגה עדיין קיים. 

כל סיפורי האהבה שסופרו מקבלים משנה תוקף ברומן על אהבה חדשה, רעננה, שבו חווה אותה דמות שטרם הכרנו. כך גם יומן של אסיר או שבוי - והרי תלאותיו מוכרות לנו לפניי ולפנים. ובכל זאת אנחנו הולכים שבי אחר התודעה שנפרשת מולנו בספר; יש בה הבטחה לדרך אחרת, שתוביל ליעד שבו כבר ביקרנו. והרי הדרך על נופיה היא זו המעצבת את חוויית המסע כולו.

השאיפה הטבעית שלנו היא למקור. לא מקור שמספק אחריו העתקים חיוורים, אלא מקור במובנו העמוק - נקודת אפס שממנה פרצה ההיסטוריה המתמשכת, המקבלת צורה ומהות בכל יצירה חדשה. אנחנו שואפים אל הנקודה הזו כל העת, מפרשים ומוסיפים נדבכים משלנו. יצירת האמנות לעולם לא מתחילה מן הבסיס. ובכל זאת כל יצירה טומנת בתוכה מקור כלשהו. כמו בתורתו של דרווין, שבה גם האדם הנאצל ביותר נושא בגופו את החותם של מוצאו הקדום.

בספר שיריו "אור כפוי", כותב פאול צלאן "על מה־שאין־לחזור־עליו". למי הוא מתכוון? בדרכו הצפונה צלאן אינו עונה על השאלה, אך מבהיר "דרכים מבעבעות לשם / משהו שיודע ללכת, בלא ברכת־שלום, / משהו שהיה־ללב, / קרב ובא" (מגרמנית: שמעון זנדבנק; הספריה החדשה 2018).

הדרך מבעבעת אל המקור, גם אם הבועה סופה להתפוצץ. המוזיקאים הפולנים בסרט של פאבליקובסקי מחדשים את הניגונים האבודים כשהם מקימים מקהלה עממית ונודדים ברחבי הגוש הקומוניסטי. אבל זהו רק חידוש. שעתוק. מחווה. הניגון הישן נותר בבקתה, יפה וגולמי ובלתי מושג. √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו