1. האמונה התפלה היחידה שאני מתחזק היא "טפו, טפו, טפו", ואני מאוד משתדל גם להקיש על עץ תוך כדי. אני מעריך שהיא מעולם לא באמת עזרה לי, אבל עד שאני לא אדע את זה בוודאות אני אמשיך לנסות.
• האלבום הגרוע ביותר לשנת 2018
• עושים בושות: מצעד הפדיחות של 2018
2. האמונה התפלה הזאת הולידה את השיר "טפו, טפו, טפו - אותי לא יחטפו", שעוסק בפחד הכי גדול שלי. יש כל מיני סיבות לפחד מזה שיחטפו אותך, אני מפחד בעיקר מהחוויה הקלסטרופובית שבזה. לא נסעתי במעליות עד כיתה ז' מחשש להיתקע בהן, ועד היום אני לא מעריץ גדול של מקומות קטנים וצפופים.
3. כשכתבתי את עשרים העובדות האלה, הבנתי שאני לא סגור על איך מאייתים אמונה טפלה, בת' או בט'. אז גיליתי שהמקור הוא טפלה, משנית בחשיבותה, כמו עיקר וטפל. אבל מרבים להשתמש גם בתפלה, חסרת טעם, ואני תכלס בעד האות ת' במקרה הזה.
4. אני עולה לבמה פיכח, למרות שאני אלוף בלשתות באחריות וליהנות מזה. עדיין, על הבמה חשוב לי להרגיש את הקהל ואת הלהקה שלי ובשביל זה אני צריך להיות בפוקוס והקשבה. יצא לי גם לבקש מהחברים שמנגנים איתי לעלות לנגן פיכחים, ולרוב זה נתקל בסירוב מנומס מצדם. לחייהם.
החד קרן בכלל בגמילה. ג'ימבו והלהקה // צילום: גילי עזגד סקידיל
5. אני משחק בשני מחזות זמר בראפ שגם הייתי שותף לכתיבתם, "העיר הזאת" ו"תיכון מגשימים". אחרי ההצגות אנשים שואלים איך אני זוכר את כל הטקסט בלי להתבלבל. אז קודם כל – כמובן שאני משנן הרבה, אבל במקרה הזה זה גם כמו לזכור שיר. נסו לחשוב כמה שירים אתם זוכרים בעל פה בלי שהתאמצם בכלל. המוזיקה והניגון של המילים עוזרים למוח לזכור.
כמו לזכור שיר. ג'ימבו ב"תיכון מגשימים" // צילום: ארתור לנדא
6. למרות שלרוב אני זוכר טקטסטים מתוך שינה, יצא לי לחוות בלאקאאוט על במה. פעם אחת כשזה קרה לי ביקשתי מהלהקה לעצור ושנחזור להתחלה כדי שהקהל לא ישלם על הטעות. הקהל שמח והריע בהתלהבות, כי לפעמים יותר כיף לראות משהו שקורה בזמן אמת מאשר משהו שתוכנן מראש. אחרי שמחאו כפיים, בדיוק ברגע שהיה שקט, מישהו צעק: "לנצ'י נץ' זה לא היה קורה!". אז קודם כל, מהיכרות מעמיקה עם נצ'י - הבחור צודק. ודבר שני, זה היה אחד התזמונים הקומיים הכי טובים שהיו בהופעה שלי, אז תודה!
לנצ'י זה לא היה קורה // צילום: אורן בן חקון
7. לא למדתי אמנות במסגרת מקצועית למעט חוג תיאטרון בתיכון. מה שכן, בחוג הזה שיחקתי יחד עם המפיק איציק פצצתי והבמאי פדרו גראס, שהם גם חבריי הטובים לחיים ולהרכב "ויקטור ג'קסון". משניהם שאבתי הרבה השראה ולמדתי המון, בתחום האמנות ובכלל.
8. עוד מקום שתרם הרבה לצד האמנותי שלי הוא בית הספר הפתוח ברחובות שבו למדתי ביסודי. זה בית ספר שנותן לתלמידים הרבה מאוד זכות בחירה, בין השאר גם בנוגע לשיעורים שהילדים רוצים ללמוד. כך יצא שלמדתי רק מה שעניין אותי, ויכולתי להעביר שעות בלשחק, לצייר, לקרוא ולפעמים גם להתקשר ל-144 ולבקש את המספר של המורה לנהיגה שמחה גורה, או של ההומלסית אילנה בחוץ. אנצל את ההזדמנות הזו להתנצל בפני הטלפנים של חברת התקשורת, שלא אשמים בעובדה שבבית ספר יסודי היה טלפון ציבורי.
9. בבית הספר הזה כתבתי את שיר הראפ הראשון שלי יחד עם איציק פצצתי, שלמד איתי בכיתה. להרכב הראפ שלנו אז קראו VIP. למדנו את המונח הזה בשיעור אנגלית והתלהבנו ממנו מאוד. למגינת לבי, ציטוטים מהטקסט עצמו לא ראויים לאזכור בעיתונות.
10. ההופעה הכי מרגשת שהייתה לי היא כששרתי בחופה שלי את "שיר ישן" של אתניקס. חבר ליווה אותי בקלידים ותוך כדי ששרתי אשתי נכנסה לחופה.
11. גדלתי על אתניקס ואני מכיר את כל האלבומים הראשונים שלהם, וגם כמה מהאחרונים. הדבר החשוב באמת שיש לי לספר בהקשר הזה, הוא שיש לי שרשרת ענקית עם לוגו מזהב של אתניקס שאני מתכוון לענוד גם בהופעה הקרובה ב-5.1.19 במועדון הבארבי, תל אביב.
כל אחד צריך אחת כזאת. ג'ימבו והשרשרת // צילום: אביחי לוי
12. הלהקה שהייתי בהכי הרבה הופעות שלה היא של שב"ק ס'. הפסקתי לספור כמה פעמים הייתי בהופעות שלה, אבל אני מעריך שכבר מעל לעשרים, והיד עוד נטויה. בדומה לשירים שלי, גם את השירים של שב"ק ס' אני יודע לשיר מתוך שינה, ואם יום אחד יהיה שעשועון טריוויה בנושא אני בטוח אקח את המיליון.
13. אני מתקשה לענות על השאלה איפה אני יותר אוהב להופיע, בתיאטרון או במועדונים. כששואלים אותי את זה אני נוהג לשאול בחזרה: מה עדיף? שכל החיים לא תצליח להתעטש כשיבוא לך אפצ'י, או שכל החיים יהיה לך אסור לגרד כשיעקוץ אותך יתוש? קשה לבחור, נכון?
14. ההופעה הכי קשה שהייתה לי קרתה כשבאתי לשיר את "עשיתי" במסיבה בשלוש בבוקר. בלי להיכנס להסברים של סאונד, משהו באיך שהציבו את הרמקולים במקום גרם לזה שאני אשמע את עצמי כל הזמן שניה אחרי. לא ממש הצלחתי להבין איפה אני בשיר, אז פשוט ירדתי לקהל ונתתי לאנשים לצעוק "עשיתי" למיקרופון. זה המקום להגיד תודה לאנשים ששיתפו איתי פעולה וחיפו עלי בהתלהבות יתרה.
15. כשהעליתי את גרסת הפלייבק של "עשיתי" ליוטיוב, חשבתי שזה יהיה נחמד אם מישהו ירצה לשיר עם עצמו את השיר בבית. זאת הייתה הפתעה ממש גדולה כשמלא אנשים כתבו על המוזיקה שיר חדש והעלו לרשת. היום זה אחד השירים עם הכי הרבה מחוות ברשת, כשהמפורסמת שבהן היא הגרסה ש"ארץ נהדרת" כתבו.
16. אחד הרגעים הכי מרגשים מבחינתי עם השיר "עשיתי" היה כשאבשלום קור פרגן לו. הוא האיר את העובדה שהמילה "עשיתי" מחליפה המון פעלים בשפה העברית ובכך מרדדת את השפה. מבחינתי זה היה אחד הרעיונות המרכזיים מאחורי השיר, ושמחתי לראות שהוא הצליח לעבור.
עשה פרגון. אבשלום קור // צילום: יונתן זינדל/פלאש90
17. השיר שלי שעבר הכי הרבה סקיצות אולפן עד שהגיע לגרסה הסופית הוא "פירות ההצלחה". זה שיר שהיה מיועד בהתחלה לחברה מסחרית שרצתה שהשיר יפרסם אותה, אבל ככל שהתהליך התקדם הבנו שזה לא מתאים לנו. אחרי שירדנו מזה נשארנו עם פזמון ולחן שמאוד אהבנו, והחלטנו לכתוב את הסיפור שמאחורי השיר. בסוף יצא שילוב שאנחנו מאוד אוהבים בין להיט סוכרתי למערכון בראפ, ואחר השירים שהקהל הכי אוהב בהופעות. היה שווה לחכות.
18. כמה ימים אחרי שפתחתי דף אמן בפייסבוק, וחודשים רבים לפני שהתחלתי לשתף בו שירים משל עצמי, העליתי, סתם בשביל הצחוקים, קאבר לשיר "מתוק כשמרלי" של אליעד נחום. הסרטון הזה עף ברשת, הביא מלא אנשים לדף האמן שלי ומילא לי שלוש הופעות שהיו בסמוך לתאריך ההוא. לא מזמן מישהו כתב לי שהוא גילה אותי מהקאבר ההוא, הגיע להופעה רק כדי לשמוע את השיר ההוא, ונשאר בגלל השירים האחרים.
19. אני מאוד אוהב ספורט, אבל אף פעם לא הייתה לי קבוצה או מועדון שממש אהבתי. לפני שנה התחתנתי עם אוהדת בארסה מושבעת, ומאז אני לא מפספס משחק ולא מאמין יותר לאוהדי ריאל.
20. בצבא הייתי מפקד בחיל התותחנים. כשהיינו נוסעים בכלי בזמן אימונים הייתי שר לחיילים שלי במערכת הקשר הפנימית שירים של שב"ק ס'. מערכת הקשר הזאת נועדה להכוונה של הנהג על ידי המפקד. יום אחד שרתי קצת יותר מדי ולא שמתי לב שיש על הציר סלע גדול מאוד. אם צריך לבחור שם של שיר של שב"ק ס' שיתאר את המכה שקיבלתי שם, זה חייב להיות "יהיה פיצוץ", או "מכופף הבננות".
• וונדר וומן ומלכת הקרח נפגשו בת"א
• מראה שחורה: גימיק או גאונות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו