ניקול קידמן צוחקת להוליווד בפרצוף. אותה הוליווד, שהספידה פעם שחקניות שעוברות את גיל 40 והעניקה להן רק תפקידי משנה זניחים. בגיל 51 וחצי, קידמן חוגגת את הכוכבוּת בצורה הכי גרנדיוזית שאפשר: ארבעה סרטים חדשים בכיכובה יוצאים עכשיו למסכים, ועוד שלוש סדרות טלוויזיה בקנה. וחוץ מזה, יש לה בבית זוגיות נפלאה (לדבריה) עם בעלה השני, המוזיקאי קית' אורבן, ביחד הם מגדלים שתי בנות קטנות, יש להם בתים בלוס אנג'לס, בנאשוויל, בסידני ובניו סאות' וויילס שבאוסטרליה, ובבנק נחים להם 130 מיליון דולר. מה עוד אפשר לבקש?
"חלמתי בגדול, אבל לא עד כדי כך גדול", היא מודה. "מעולם לא יכולתי לדמיין לאילו גבהים אני יכולה להגיע. והנה אני כאן.
"המסע שלי היה תמיד בחיפוש אחר דמויות, כי בתור שחקן אתה לעולם לא בכיסא הנהג. אתה צריך לחכות שבמאי יבחר בך, לעבור אודישנים מגיל צעיר, ולפעמים מקבלים תפקיד. ואני חושבת שצריכה להיות לך תשוקה ותפיסה של המקצוע כמשהו ארוך טווח.
"עבורי זאת היתה דרך לגלות את העולם ואת טבע האדם. רציתי לחיות את חיי תוך כדי בחינה לעומק של מה שקורה סביבי. ההזדמנות שקיבלתי בתור שחקנית סללה לי דרך יוצאת מן הכלל. עבדתי לצד הבמאים הגדולים בעולם והמוחות הגאונים ביותר, קיבלתי במתנה את מילותיהם של הכותבים המהוללים ביותר. וזה מקום נהדר להיות בו.
"זה לא שאין עוד תקופות של גאות ושפל. היו פעמים שבהן הרגשתי מרוקנת, שלא הבנתי לחלוטין איפה אני נמצאת בחיי, שהייתי צריכה למצוא את עצמי. אני תמיד אומרת שעליך לחיות את חייך במלואם, כדי שיתמלאו המצברים ותוכל לתעל אותם לטובת היצירה. ולי באמת היו חיים מטורפים, וגם חיבורים מאוד חזקים לבני אדם. אני מאוד רגישה לזולת, וכל זה משתלב לבאר שממנה אני שואבת.
"גם היום אני עדיין מאוד סקרנית. יש לי חשק בלתי נדלה למקצוע ולהימצאות על סט הצילומים. פרק הזמן בין ה'אקשן' ל'קאט' הוא מופלא בעיניי. לפעמים זה לא מצליח, ואני אומרת לעצמי שלעולם לא אהיה טובה כמו פעם. אבל אז פתאום ניצת משהו, ואני ממריאה".
• • •
האירוע שלשמו נתכנסנו הוא הקרנה פרטית של הדרמה האפלה "הרסנית", שבה משחקת קידמן את ארין בל, שוטרת קשת יום שהושתלה פעם במשימה חשאית בכנופיית סמים, מה שהסתיים בטרגדיה. כעת, כשמנהיג הכנופיה שב לפעול ברחובות לוס אנג'לס, עליה להיעזר בקשרים עם גורמי הפשע ולהתעמת עם השדים שרודפים אותה במשך השנים מאז.
בשביל התפקיד הזה עשתה קידמן מהפך קיצוני במראה, מייק־אנדר בסגנון שרליז ת'רון ב"מונסטר", מהסוג שהוליווד אוהבת. היא כבר קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב, בעוד עשרה ימים תדע גם אם זכתה בו, ואחריו האוסקרים הם הגבול.
"זה היה תפקיד מאוד קשה עבורי, כי מדובר בדמות כל כך שונה ממי שאני, ורציתי שזה יהיה אותנטי, לא רק להיות שחקנית שבאה לגלם תפקיד והולכת", היא אומרת. "אין לי ברזומה תפקיד דומה, שהפך אותי למתאימה לסרט הזה. לכן עברתי, מנטלית, למקום אפל, שלא באמת נהניתי להיות בו. ולא הבנתי את המשמעות והמשקל הרב, אלא רק כשכבר הייתי בעיצומו של התהליך, אחרת יכול להיות שהייתי נמנעת מכך.
"פעמים רבות אני קופצת למים בלי להבין למה אני נכנסת, ובדיעבד זה משרת אותי נאמנה, כי אני לא מבזבזת זמן על לבטים. אחר כך, כשאני צופה בסרט, אני תוהה - זאת אני? זה כמו חלום.
"אולי זה נשמע מעוות, אבל אני כנראה רצה לעבר הפחד. כי מה שכבר מוכר לי לא מעניין אותי. אני סקרנית לגבי הלא נודע ונמשכת למקומות שעדיין לא הייתי בהם, גם כאלה שמרגישים מסוכנים ולא נוחים. בעיניי, זה מה שמצוּוה עליך בתור שחקן. לראות את העולם בעיניים זרות גורם לי להרגיש יותר שייכת אליו, להבין את הסיטואציה האנושית, ולמה אנחנו מתנהגים בצורה שבה אנחנו מתנהגים".
כשוטרת קשת יום בסרט החדש "הרסנית". מהפך קיצוני במראה, מהסוג שהוליווד אוהבת // צילום: אי.פי
הצילומים ל"הרסנית" החלו קצת אחרי שהסתיימה ההפקה של "ילד מחוק", שכתב וביים השחקן האוסטרלי ג'ואל אדג'רטון ("גטסבי הגדול", "כוננות עם שחר"). הסרט מבוסס על ספרו של גרארד קונלי מ־2016, שבו חשף את התלאות שעבר כנער הומוסקסואל שגדל בקהילה שמרנית בארקנסו, ונשלח בעל כורחו למוסד לצורך טיפול המרה, "כדי להפוך להטרוסקסואל".
את הדמות הראשית מגלם לוקאס הדג'ס בן ה־22, וקידמן מגלמת את ננסי, אמו הספרית, שמנסה להגן עליו אל מול האגרסיביות של האב (ראסל קרואו), מטיף בפטיסטי שמתכחש לנטיות המיניות של בנו.
"אני לא נוהגת לקרוא כתבות או ביקורות על סרטים שבהם השתתפתי, אבל במקרה יצא לי להיתקל במשהו על הסרט, ונכתב שם שהוא מסוגל להציל חיים. נשימתי נעתקה.
"מדהים שבשלב זה של חיי קיבלתי בשנה אחת שתי דמויות, ב'הרסנית' וב'ילד מחוק', של אימהות שמנסות לרפא משהו שהן גרמו לילדיהן. שתי נשים שונות, אבל על אותו מסלול".
חוץ משני הסרטים האלה, יש לה גם את סרט גיבורי העל "אקוומן", שכבר גרף בקופות בארה"ב ובסין יותר מ־500 מיליון דולר (ובו היא מגלמת את מלכת אטלנטיס, אמו של הגיבור); ואת הקומדיה "אפ־סייד", לצד בראיין קראנסטון ("שובר שורות") - עיבוד אמריקני חדש לסרט צרפתי מצליח.
• • •
בין סדרות הטלוויזיה שבהן היא מככבת, גולת הכותרת היא העונה השנייה של "שקרים קטנים גדולים", שאותה היא גם מפיקה עם השחקנית שלצידה, ריס ווית'רספון. זה התפקיד שהזניק את קידמן בחזרה לצמרת, עם זכיות באמי ובגלובוס הזהב בשנה שעברה, ועם לוח זמנים עמוס לעייפה לשנים הקרובות.
ווית'רספון היא שהעלתה בפניה את הרעיון לעבד ביחד את הספר שכתבה האוסטרלית ליאן מוריארטי. קידמן בלעה את הספר בשקיקה, במהלך לילה אחד, כשהיתה בדרכה לאוסטרליה. היא מיהרה לקבוע פגישה עם מוריארטי וביקשה לרכוש את הזכויות. רשת HBO ניצחה את נטפליקס במכרז וזכתה בפרויקט.
"שקרים קטנים גדולים" עלתה לפני שנתיים ויועדה להיות מיני־סדרה בכיכובן של ווית'רספון וקידמן, לצד לורה דרן ואלכסנדר סקארסגארד. אבל ההצלחה סללה את הדרך לעונה נוספת בת שבעה פרקים, שצולמה בקיץ ותעלה בחודשים הקרובים. קידמן, שקיבלה על העונה הראשונה רבע מיליון דולר לפרק, השתדרגה לשכר גבוה פי ארבעה - מיליון עגול לפרק.
העונה השנייה מבוססת על נובלה קצרה של עלילת המשך שכתבה מוריארטי, אך לא פורסמה. אחת התוספות המסקרנות היא מריל סטריפ הוותיקה, שתגלם את חמותה של סלסט (קידמן). בעלה המכה של סלסט (סקארסגארד), שאחרי עימות איתה ועם חברותיה מצא את מותו, משתתף גם בעונה השנייה.
כבר שני עשורים שהיא פועלת בהתנדבות בעמותה של האו"ם למען נשים צעירות, במאמץ למגר את האלימות כלפיהן. "זה תמיד לוּוה ברעש גדול מסיח דעת, שלא אפשר לקולי להישמע", אמרה לאחר שזכתה בגלובוס הזהב בשנה שעברה. "כעת יש הזדמנות, וזה מה שאנחנו עושים בסדרה. כולנו נרתמנו להביא שינוי. זה גם התחבר בצורה בלתי רגילה למסר של MeToo.
"אנחנו ממשיכות להתחזק. לא רק בטלוויזיה - גם בקולנוע, הסרטים הרווחיים הם יותר ויותר אלה שבהם נשים מככבות בתפקיד הראשי. אני שמחה להעניק לאחרים תקווה, ובטח לנו, השחקניות. אנחנו תמיד במרחק של תפקיד אחד בלבד בעל משמעות, שבזכותו נוכל לעשות זאת".
חצי שנה אחרי שעלתה "שקרים קטנים גדולים" כיכבה קידמן בעונה השנייה של "קצה האגם", לצד אליזבת מוס ("סיפורה של שפחה"). כעת היא עובדת על מיני־סדרה נוספת ל־HBO, "The Undoing", שבה תגלם תרפיסטית מצליחה בניו יורק, שחייה מתהפכים והיא נחשפת לגילויים מפתיעים וחווה היעלמות מסתורית מפתיעה של בעלה (יו גרנט).
היא אמורה לככב גם בסדרה עבור ענקית התוכן אמזון, עיבוד לרומן בשם "The Expatriates" ("הגולים", בתרגום חופשי), על אמריקנים המתגוררים בהונג קונג.
"בשנים האחרונות יצא שאני עוברת מדמות אחת לשנייה", היא מחייכת. "אבל יותר מאי פעם, אני מוקפת סביבי בנשים. שחקניות, יוצרות, במאיות. זה מאוד ניכר בהזדמנויות שכולנו מקבלות כיום בטלוויזיה. אני מאוד רוצה לעשות עוד טלוויזיה".
את מככבת בעיקר בדרמות. למה?
"הלוואי שאעשה קומדיות, אבל זה לא סוג התפקידים שמציעים לי. תמיד אומרים לי שאני לא מצחיקה. אני מוכנה לשמוע כל רעיון, כי בגילי אין לי מה להפסיד. אפילו לסצנה שבה אני מועדת ומשתטחת על הפנים, ושכולם יצחקו! גם אם אשחק בקומדיה שתיכשל, לעמוד חזרה על הרגליים אני יודעת.
"אני לא אחת שצריכה להיאחז במשהו או במישהו כדי לא להסתחרר. אספתי סביבי קבוצה טובה של חברים, שמגינים עלי מהפינות המסוכנות שיכולות להשפיע עלי פסיכולוגית".
• • •
למרות זהותה האוסטרלית ומבטאה המובהק, קידמן נולדה בהוואי ביוני 1967, בעת שהוריה התגוררו בהונולולו. אביה למד באוניברסיטת הוואי בדרכו להפוך לפרופסור לפסיכולוגיה ולביוכימאי. אמה היתה אחות מוסמכת. לקידמן אחות אחת, אנטוניה, שצעירה ממנה בשלוש שנים, כתבת ומגישת טלוויזיה לשעבר, שגרה בסינגפור עם בעלה השני ושישה ילדים.
כשקידמן היתה בת 4 עברה המשפחה לסידני. בצעירותה רקדה בלט והתבלטה בכישורי המשחק, שעזרו לה להתגבר על הביישנות והגמגום. בגיל 14 זכתה בליהוק ראשון לסרט חג מולד אוסטרלי, ואחריו ל"חבורת
ה־BMX", שהפך אותה לכוכבת נוער. בגיל 21 לוהקה לסרט "סיכון רטוב", לצד סם ניל, ולכדה את עיניו של טום קרוז, שדרש ללהק אותה כמושא אהבתו ב"ימי הרעם", שיצא ב־1990. כעבור חמישה חודשים נישאו.
ב־1991 היתה מועמדת לראשונה לגלובוס הזהב על "בילי באת'גייט", שבו שיחקה לצד דסטין הופמן, וכעבור ארבע שנים זכתה בפרס על "פיתוי קטלני". היא חזרה לשתף פעולה עם קרוז ב"הרחק מכאן" וב"עיניים פקוחות לרווחה" של סטנלי קובריק, שכלל סצנות בעירום חלקי. הפריצה הגיעה לצד הפרידה מקרוז, הודות ל"מולאן רוז'" ו"השעות", שעליו זכתה באוסקר.
עם האקס המיתולוגי טום קרוז. "זו היתה הגנה" // צילום: GettyImages
גם שני עשורים מאוחר יותר, קידמן לא משתחררת מהצל הגדול של האקס המיתולוגי. לפני כחודשיים, לציון שנה לתנועת MeToo, פרסמה קידמן מאמר ב"ניו יורק מגזין", כחלק מסדרת כתבות תחת הכותרת "נשים וכוח". היא התייחסה שם לעשור הראשון בקריירה ולעובדה שמרב תשומת הלב שקיבלה באותם ימים באה בעקבות יחסיה עם קרוז, ופחות בזכות הסרטים.
"אני לא ששה לדבר על נישואיי לטום בגיל 22, כי אני נשואה כיום לאהבת חיי, קית' אורבן, וזו תהיה פגיעה בכבודו", פתחה את המאמר. "התחתנתי עם טום כשהייתי צעירה, ובעיניי זה לא היה כוח, זאת היתה הגנה. אמנם עבדתי כשחקנית, אבל הייתי כאילו תחת מעטה הגנה. כשיצאתי מהנישואים האלה הייתי בת 32. הייתי צריכה להתבגר.
"מובן שהיו לי מקרים של MeToo, עוד כשהייתי צעירה מאוד. האם אני רוצה לחשוף אותם כאן? לא. האם הם באים לידי ביטוי במשחק שלי? בהחלט. אני רוצה להשתמש במכלול החוויות והרגשות שלי, ואלה לא רק חוויות של הטרדה מינית. אני מתכוונת גם לאובדן, למוות, כל מה שחווים בחיים. אבל זה חייב להיעשות עם האנשים הנכונים, כדי שלא יהיה ניצול נוסף".
על מעמדה כשחקנית בכירה בהוליווד כתבה: "כיום יש לי היכולת לשאול, 'נוכל להרים את הפרויקט הזה?' ומפיקים יענו 'כן, נשקיע את הכסף'. אני יכולה לבחור במי שאני רוצה שילוהק, ואיזה במאי לקחת. אנשים מקשיבים לי. ועדיין - אין לי מספיק כוח. אנחנו כנשים צריכות לעזור זו לזו, לחלוק בינינו מידע, ספרים, רעיונות. זה מאוד שונה מנטוורקינג, שנשמע מאוד קר ומחושב. זה פשוט לומר אחת לשנייה: 'אני רשת הביטחון שלך, ואני כאן אם את רוצה לשחרר קיטור'.
"אני עדיין מתקשה להכריז, 'הרווחתי את זה ביושר'. אני לא יודעת לומר אם זה קשור להערכה העצמית שלי. ואולי זה לטובה, כי זה גורם לי להמשיך להתפעל ולהיות צנועה. תמיד אמשיך להגיד: 'וואו, אתם באמת רוצים אותי?'"
• • •
אף על פי שחלפו 17 שנים, הגירושים המתוקשרים של קידמן וקרוז נחשבו תמיד לטאבו שאיש מהצדדים לא מדבר עליו. בזמנו התרוצצו שמועות על ניסיונות כושלים להיכנס להיריון, שגרמו ללחץ שהכניע את הקשר, ועל התהום שנפערה לנוכח מעורבותו הגוברת של קרוז בסיינטולוגיה, מה שיכול היה להסביר גם את הריחוק של קידמן משני ילדיהם המאומצים - שנותרו עם אביהם ועמוק בתורה הדתית השנויה במחלוקת. השמועה הכי עסיסית עסקה בחשדות של קרוז שרעייתו מנהלת רומן על סט הצילומים של "מולאן רוז'" עם השחקן יואן מקגרגור, ושהיא אף נכנסה להיריון ממנו.
קרוז הגיש גט במפתיע בתחילת 2001, בטענה שהנישואים הסתיימו טכנית בתום תשע שנים ו־11 חודשים. הסיבה היתה טקטית: בקליפורניה, נישואים שנמשכים עשר שנים ויותר מחייבים חלוקה שווה של הנכסים בין בני הזוג.
בביוגרפיה לא רשמית על חייה, מ־2007, נטען שקידמן שמרה שליה מהיריון חוץ־רחמי שלא צלח, כראיה לכך שקרוז הוא האב. השניים יישבו את הסדר הגירושים באופן פרטי, וחלוקת הרכוש נעשתה באופן שווה.
בשנות רווקותה יוחסו לקידמן רומנים עם אדריאן ברודי, עם ג'וד לאו ועם הזמר לני קרביץ ב־2003, כולל אירוסים שבוטלו. זמר אחר, רובי וויליאמס, טען שניהל עימה קשר חולף כשהקליטו יחד חידוש לדואט "Something Stupid" של פרנק וננסי סינטרה.
אגב, "מולאן רוז'", שעליו זכתה קידמן באוסקר הראשון מתוך שלושה, הביא לנסיקה בקריירה. חמש שנים אחרי הגירושים כבר הוכתרה לשחקנית הכי מרוויחה בעולם, עם שכר של 17 מיליון דולר לסרט. דווקא אז, כשהיא בשיאה, התפנתה לחיים פרטיים.
"באותן שנים של עבודה פורה רציתי רק לברוח מהחיים שלי", הודתה קידמן בכנס נשים ב־2015. "בתור שחקן יש לך פריבילגיה לאבד את עצמך בתוך חיים של אחר, וזה בדיוק מה שעשיתי. הייתי צריכה כמה שנים להתאפס על עצמי. הזכייה באוסקר היתה הארה, כי הרגשתי שזאת לא התשובה. ישבתי במלון בבוורלי הילס, אוחזת בפסלון המוזהב הזה, ולכאורה הכל היה מדהים - אבל הייתי הכי בודדה אי פעם. החלטתי להאט קצב ולנווט מחדש את חיי. ואז הכרתי את קית'".
ב־2006, שנה אחרי שהכירה את המוזיקאי קית' אורבן באירוע של הקונסוליה האוסטרלית, הם נישאו. "בדרכי הספונטנית נישאתי לקית' במהירות, ולמדנו להכיר זה את זה אחרי החתונה. רציתי פרטנר, אדם לחלוק איתו עם חיי ולהביא ילדים, וזה קרה - לא מתוך מזל. הייתי פתוחה להשתנות, להתפשר, לשנות מקום מגורים. רציתי שנביא ילד מייד אחרי שנישאנו, אבל קית' התנגד. נכנסתי להיריון בגיל 41".
עם בעלה קית' אורבן ושתי הבנות. "אהבה גדולה" // צילום: GettyImages
ב־2008 ילדה קידמן את בתם סאנדיי רוז (10). "ילדה מצחיקה. מזכירה את הקומיקאית לוסיל בול, ואני לומדת ממנה המון. אם אשחק בקומדיה שתיכשל - אדע לעמוד חזרה על הרגליים, בזכות הבת שלי".
ב־2010, לאחר שהתקשתה להרות שוב, נעזרה קידמן בפונדקאית כדי להביא לעולם את פיית' מרגרט (8). "יש לי שני ילדים בוגרים מאומצים מנישואיי הראשונים, כך שחוויתי את האימהות בשלל צורות. כשאני חושבת על זה, האופציה היחידה שלא התנסיתי בה עד היום היא תרומת ביצית".
התשוקה למשחק בוערת בה, היום אולי יותר מאי פעם. "יש לי תיאבון גדול לשחק, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון המשפחה שלי. לפני כמה שנים הציעו לי להשתתף במחזה בניו יורק, שמאוד רציתי, אבל זה לא הסתדר עם הבנות שלי, ולכן ויתרתי. המשחק הוא מחויבות ענקית, שמצריכה הקרבה.
"אם הייתי רווקה הייתי משחקת ללא הרף, כי בסופו של דבר יש לי סרטים נהדרים ועבודה נפלאה. אבל אני לא רוצה לפספס שום דבר בחיים של הבנות. אני זקוקה כעת לקצת מנוחה ויציבות, כי התפקידים הדרמטיים הם עול שמשתלט על הראש. זה בא אלי בחלומות, ואני מרגישה את זה בגוף. אני בטח לא רואה מצב שבו אני עוברת לבימוי, זה מצריך מאמץ אדיר".
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו