השחקן. הומור הוא מתנת האנושות למי שמתקשה להתמודד עם המציאות הסבוכה של החיים. לוקחים סיטואציה מורכבת, צוחקים עליה, והכל טוב. והנה בימים אלה בדיוק, באיירן מינכן צוחקת על/עם פרנק ריברי.
תומאס מולר הגדיר אותו "בן 22", קרל היינץ רומיניגה טען ש"הנה סוגרים איתו בחדר ההלבשה חוזה חדש", ולמראית עין ואוזן הכל טוב ויפה ומבדר. העניין הוא שלהומור הזה יש כמובן סיבה. הרי ריברי לא בן 22, אלא 35 בואכה 36, והחוזה שלו לא באמת הוארך בחדר ההלבשה - לפי דיווחים, הוא לא יחודש כלל וזוהי שנתו האחרונה. ההתלוצצות נובעת מכך שבאיירן הייתה רוצה שהקיצוני המצולק יהיה צעיר ורענן בתחילת דרכו, משהו שהוא ממש לא.
למעשה, ריברי הוא מה שהבווארים לא רצו שיקרה העונה. לא הוא, ולא אריאן רובן. השניים האלה היו אמורים להיות בעונת פרידה שקטה, סמל למעבר לעידן חדש, אבל הם שוב כאן, חשובים כתמיד.
הצרפתי, אחרי פתיחת עונה מגומגמת ופצועה, הוא פתאום הרוח החיה מאחורי הקאמבק של האלופה, עם ארבעה שערים בשלושה משחקים ותחושה מוכרת שאי אפשר בלעדיו.
באיירן כמובן לא יכולה להיות עצובה שזה המצב, בכל זאת מדובר באגדה חיה, אז אין לה ברירה אלא לצחוק מזה שמאז 2007 מעט מאוד השתנה.
הקבוצה. קל מאוד לשים את האצבע על מה הוביל לשיפור האדיר של ליברפול ביחס לעונה שעברה. לוקחים את כל חמש האצבעות, מצביעים על שאקירי, פאביניו, אליסון, קייטה וואן דייק, והנה הסיבות לכך שלמוליכה 14 נקודות יותר מאשר בנקודת הזמן הזאת אשתקד.
אצל טוטנהאם, האיברים חסרי משמעות, כי הקבוצה של מאוריסיו פוצ'טינו לא הביאה שום שחקן רכש בקיץ, אפילו איצטדיון ביתי אין לה, ובכל זאת במאזנה 11 נקודות יותר מאשר בשנה שעברה באותה תקופה ורק שתיים פחות מסיטי.
פוצ'טינו והתרנגולים. המאמן יודע איך לשפר את השחקנים // צילום: רויטרס
התרנגולים, ואת זה הוכיח היטב ה־2:6 על אברטון ביום ראשון, הם פשוט קבוצה עם שחקנים מצוינים ומאמן שיודע איך לשפר אותם כל הזמן. כמעט מבלי לשים לב, הפך מאוריסיו פוצ'טינו את הארי קיין לפיבוט שמחכה על קו האמצע ומבשל שערים לחבריו; את מוסא סיסוקו המיר מפלופ לשחקן מרכזי במערך; את לוקאס מורה מאחד שרועדות לו הרגליים לכזה שמרעיד את אלה של יריבו; וזה מבלי להזכיר את הטוב שעשה לאריקסן, לאמלה, סון, עלי ואחרים. בעולם הכדורגל הכוחני והעשיר, טוטנהאם היא זאת שמצליחה להיראות טוב מבלי לקחת תוספים.
הגול. אנדרוס טאונסנד מבין שבעולם הויראלי שבו הוא חי, צריך להעצים רגע גדול כדי להעניק לו אריכות ימים.
הגול שלו מול מנצ'סטר סיטי – וולה משלושים מטר לחיבורים של אדרסון היה מדהים בכל מקנה מידה – אבל כדי שיהפוך למיתולוגי, ולא יבלע כמו זה של ג'ון מק'גין (לא פחות יפה, במדי אסטון וילה לפני חודש) טאונסנד עטף אותו כאילו היה מתנת חג המולד.
"זה הגול הכי יפה שכבשתי בקריירה" קבע בצדק אחרי שחילק את חולצת המשחק לילד בר מזל ביציע; "וזה קרה מול הקבוצה הכי טובה ששיחקתי מולה בחיי".
פוצ'טינו וסון. המאמן יודע איך לשפר את השחקנים // צילום: רויטרס
לזה הוסיף; "אי אפשר להוציא להם את הכדור מהרגל, בטח במגרש הביתי שלהם", ואחר כך ירה; "זאת הקבוצה הכי טובה בדור הנוכחי".
סביר להניח שאם היה מפסיד לסיטי לא היה אומר את אותם הדברים, אבל האיש חכם.
לא רק שניצח 2:3 כנגד כל הסיכויים, הגול שלו הוא הפוסטר והפנים של התוצאה הכי מפתיעה בשנים האחרונות בכדורגל האנגלי. ואת זה חשוב לו שיזכרו כשבעוד כמה שנים יפתח לו דיון על הגולים הגדולים.
המאמן. יש מאמנים ששואבים הנאה מכך שהקבוצה שלהם מקדשת את מטרת המשחק, הלא היא הבקעת שער, ויש את אלה שנהנים מההיפך. מסימיליאנו אלגרי הוא מהאסכולה השנייה, ומעטים האנשים שאוהבים לא-גולים יותר ממנו.
"כדורגל יכול להיות יפה בלי שערים" אמר מאמנה של יובה איפשהו בחודש ספטמבר, במשפט שהסתירה בו לא פחות גדולה מאשר "האוכל טעים בלי טעם" למשל.
לטענת אלגרי, ההגנה היא חלק מהספורט, ולכן כשהיא מבוצעת לעילה היא יפה כמו גול.
קשה לחלוק על האיש שהקבוצה שלו אחראית כרגע לפתיחת העונה הטובה בהיסטוריה של הליגות הגדולות עם 49 נקודות מ־51 אפשריות, ולכן נותר להקשיב וללמוד.
וויצ'ך שצ'זני הסביר זאת יפה אחרי ה־0:1 על רומא בשבת. "ברגע שכריסטיאנו רונאלדו הגיע הבנו שאם נעשה את העבודה שלו בהגנה, הגול יגיע בצד שני". בינתיים הוא בהחלט מגיע.
הטורניר. ריאל מדריד ניצחה שתי קבוצות אסייתיות, באבו דאבי, והוכתרה לאלופת העולם למועדונים.
ברכות לפיפ"א, שמצאה את הדרך הכי משעממת ולא מעניינת לחלק תואר שפעם היה בו ריגוש ותחרותיות.
עכשיו תפקידו של ג'יאני אינפנטינו למצוא דרך להשיב לו את היוקרה, אולי בטורניר של אחת לארבע שנים, או אולי פשוט להגיע למסקנה המתבקשת: יש יותר מדי כדורגל בעולם, אז די.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
