1 לעיתים נדמה שלוקה דונצ'יץ' הפך למקבילה האנושית של מנורת שבעת הקנים. פריט יקר ערך שהחשיבות הסמלית שלו מייצגת זהות היסטורית של עם קטן, אך איכותי, שנקרא קהילת חובבי הכדורסל האירופי.
הם נשבעים על פיו, הוא קנה המידה שאליו משווים אחרים, וכשהוא עוזב את הבית, הם הופכים להיות האמא של בנצי מ"אסקימו לימון", ששולחת אותו לצבא ומזהירה "שלא תשתה לי שם חשיש". ומאז כל לילה עוקבים אחריו בדאגה לראות איך הכיתה החדשה מעבר לים, זו של המקובלים, מקבלת אותו.
ואם הכדורסל האירופי נחשף לבשורה על פי לוקה בדמות אליפות אירופה היסטורית לסלובניה, אליפות יורוליג עם ריאל מדריד ו־MVP היורוליג לקישוט הסלון של אמא, לאט־לאט הפך דונצ'יץ', בחירה מספר 3 בדראפט שנחשבה על ידי רבים כהימור מטורף, להיות טעם נרכש עבור האמריקנים. והטעם הזה החל להשתלט על הליגה.
2 איך זה קרה? עם סלי קלאץ', שליטה בגוף שנראית גמלונית אבל מצליחה לייצר מצבי קליעה, וירטואוזיות אינטליגנטית ואינטליגנציה וירטואוזית; עם יכולת מסירה (4.9 אס' למשחק - מקום שני מבין הרוקיז), יכולת קליעה (19 נק' למשחק, מקום ראשון ברוקיז) ויכולת ריווח; ועם השתלטות הפיק אנד רול על משחק ההתקפה בכדורסל העולמי.
לברון מול לוקה. הסלובני ייבחר למשחק האולסטאר // צילום: אי-פי
לדונצ'יץ' יש גבוה שתענוג להתגלגל איתו אל הטבעת בדמותו של דיאנדרה ג'ורדן, ולידו קלעים שמאפשרים לו אופציות מסירה. לכן באן.בי.אי מתחילים לגלות את מה שיושבי החלק הזה של העולם יודעים, או לפחות אוהבים לחשוב שכך נראה הכדורסל האירופי - אינטליגנטי, יסודי, קבוצתי, מהנה ומנצח. כי באמריקה אתה חייב לנצח.
אם לא יהיו הפתעות גדולות או בחירות מפתיעות (בכל זאת, אמריקה), דונצ'יץ' ייבחר לרוקי העונה. אם יש הבנת משחק אצל הבוחרים לאולסטאר (עד כמה שילדים בני 12 מבינים את המשחק ומאמנים אמריקנים לא שבויים בקלישאות), הוא גם ייבחר למשחק האולסטאר (הבחירה מתחילה היום!).
עד כמה שזה לא פוליטיקלי קורקט בסוף 2018 להתלהב מבחור לבן עם אתלטיות מפוקפקת, שהופך להיות סנסציה בליגה שבה טובי האתלטים קופצים לתקרת האולם ומענישים שומרים עם סיבי שריר שמתכווצים באיטיות, אז שילך לעזאזל הפוליטיקלי קורקט. דונצ'יץ', עם מיתוגו המיסטי בהברקה הקופירייטרית לשירו הנהדר של לאונרד כהן "הללוקה" (יש גם חולצות עם הסלוגן למי שבעניין), הוא לא רק איש הכדורסל של 2018, אלא אייקון הכדורסל של השנה.
לוקה דונצ'יץ' עם נובציקי. יש על מי לסמוך // צילום: אי.פי
3 אבל רגע, למרות הקושי, אולי כדאי לעצור את סוסיכם ולחזור רגע לפרופורציות. הסלובני בן ה־19 הוא אמנם פרסומת מהלכת לכדורסל אירופי, קלישאה של ניצחון כדורסל חכם ואיטי (ולבן) על האתלטיות הפראית (והשחורה), שעומדת ביסודו של האן.בי.אי, אבל הוא יחיד סגולה.
הכדורסל האמריקני הוא עדיין המקום התחרותי והמאתגר ביותר בעולם לבחון את יכולותיו של שחקן כדורסל. דונצ'יץ' הוא לא תוצאה של פס ייצור, אלא פריט לאספנים. הוא הרבה מעל לממוצע ששחקן שגדל במועדון אירופי יכול לספק, ואין אחריו כפילים שהולכים להפוך את אמריקה לפרובינציה סלובנית. על כל דונצ'יץ' יש בנדר, תיאודוסיץ' ושאראס.
מעל כל אלו יש גם מטוטלת של טרגדיות ספורטיביות גדולות יותר, כמו מיליצ'יץ' (בחירה שנייה ב־2003, שהפך לשאלת טריוויה). אם דונצ'יץ' היה נולד לפני 30 שנה הוא אולי היה נבחר בסוף הסיבוב השני כקפריזה של ג'נרל מנג'ר שרוצה לצאת קוסמופוליטי. העובדה שנבחר שלישי בדראפט היא תוצאת המהפך הטכנולוגי, כוחם של יו־טיוב והרשתות החברתיות, סטטיסטיקה אנליטית, סקאוטינג דקדקני וזוג ביצים של מארק קיובן.
4 "כמה זמן נמשך הנצח?", שאלה אליס; "לעיתים, רק שנייה אחת", ענה הארנב הלבן.
דונצ'יץ' יכול בקלות להיכנס לדמות של לואיס קרול ב"אליס בארץ הפלאות", אבל אצלו הנצח הוא אף פחות משנייה, יותר 0.6 שנייה. במהלך האחרון שגרם להייפ דונצ'יצ'י, דאלאס היו אתמול לפנות בוקר בפיגור 3 מול פורטלנד, עם 0.6 שניות וכדור מתחת לסל. חוקת האן.בי.אי אומרת שכדי לקלוע זריקת catch & shoot זקוקים ל־0.3 שניות. הסלובני קיבל זמן כפול. פריבילג שכמותו.
השלשה המטורפת מול פורטלנד. בהארכה הוא הראה סימני חולשה אנושיים // צילום: אי.פי
הוא נעמד בפינה, פגש את הכדור לזרזיף זמן, ושחרר אותו לדרכו בתנועת כף יד כל כך רפויה ומלאת טאץ', שלרגע היה נדמה שפרק כף היד שלו יתנתק מהגוף וילווה את הכדור לתוך הטבעת, ואצבעותיו יפוזרו על יושבי השורה הראשונה, כפינוק של VIP. הכדור גירד את תקרת האולם בקשת מושלמת ושלח את המשחק להארכה.
השדר האמריקני צרח "איך הוא עשה זאת?" וחובבי הכדורסל האירופי, בלחישה מלווה בחיוך של "אמרנו לכם", ענו לו: "כי הוא לוקה". ורגע לפני שבית נוסף נכתב ב"הללוקה", דאלאס הפסידה בהארכה, לאחר שילד הפלא הראה סימני חולשה אנושיים והחטיא ארבע שלשות. אבל הכל נסלח ללוקה. ככה זה כשדירק נוביצקי מעודד אותך מהספסל, והעתיד - ורוד ומתוק ונוצץ - שייך לך.
2018 היתה השנה שבה אירופה חתכה את חבל הטבור ונפרדה מלוקה, שהחל לזחול ואז ללכת. 2019 היא השנה שבה הוא אמור לקפוץ גבוה, כל כמה שהוא יכול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
