בעקבות גל ההתייקרויות במזון אמר רמי לוי ל"ישראל היום" כי "הבעיה היא המונופול הממשלתי על הארנונה, החשמל והמים ועל המסים כמובן, ולא המחירים בשוק החופשי". הוא כמובן צודק.
לפי שעה אין לנו חופש בחירה בין חברות חשמל שונות ואנחנו לא יכולים לבחור למי לשלם את חשבונות המים והארנונה. אבל בשוק החופשי אנחנו יכולים.
רבים מהצרכנים כלל לא ירגישו את עליות מחירי המזון. שינויים של אחוזים בודדים הם כאין וכאפס לעומת השינויים במחירים בין הרשתות השונות. מי שמבצע את הקניות ברשתות יקרות או בחנויות שכונתיות יקרות, משלם כבר עכשיו מחירים גבוהים יותר מאלה שמשלמים ברשתות המוזלות.
כשיש לנו אפשרות לבחור יש לנו אפשרות להשפיע ואנחנו, הצרכנים, בהחלט משפיעים על המחירים בשוק החופשי. לכן גם ראוי שנתמוך בכל פתרון שוק ששומר על זכות הצרכנים לבחור ומרחיק את השוק ממונופולים ומהחלטות פקידים ושרים, שקובעים את המחיר במקום השוק.
הלחם שבפיקוח המתייקר כעת הוא דוגמה טובה לכך שהפיקוח מיותר. בשווקים אפשר למצוא לחמניות ופיתות במשקל זהה למשקל של לחם אחיד ובמחיר נמוך ממנו. הלחם היקר יותר אינו יקר בגלל הפיקוח, אלא בגלל האיכות.
השבוע הוצעה בשוק חבילה של 10 פיתות ב־8 שקלים - 80 אגורות לפיתה. משקל הלחם האחיד קצת יותר נמוך ממשקלן של שבע פיתוח (770 גרם). דהיינו פיתות במשקל כיכר לחם שבפיקוח (750 גרם) הוצעו ב־5.6 שקלים, לעומת 5.12 שקלים למחיר הלחם הלבן שבפיקוח (השחור יקר יותר). זהו הפרש זעיר בהתחשב בתשומות הגבוהות יותר הנדרשות להכנת שבע פיתוח. המסקנה היא שלא הפיקוח מביא לירידת המחירים, אלא התחרות בשוק. היצרנים מעדיפים פיקוח שיוריד מהם לחץ של תחרות.
בניגוד לנהוג לחשוב, ליצרנים ולמשווקים קל יותר להסתדר עם כמה רגולטורים מאשר עם ציבור צרכנים גדול, ולכן הלחץ נגד הפיקוח לא בא מצידם ולא מצד הרגולטורים, ששמחים לקבל סמכויות פיקוח ומשאבי פיקוח נוספים.
הלחץ הזה אמור להגיע מצד הצרכנים. צרכנים נבונים לא יקראו לממשלה לפקח על המחירים, אלא להסיר חסמים מהשוק, לאפשר תחרות ולאפשר לנו ליהנות מאלה המציעים לנו איכות טובה ומחירים נמוכים.
