אריסטו ראה חוכמה באדם שאינו נוהה אחר ההנאה, אלא משכיל להימנע מן הכאב. שהרי כל חיינו אנחנו מבצעים מעקפים בנפשנו כדי להימנע ממפגש עם הכאב. אנחנו מוכנים לשלם מחיר כבד עבור ההימנעות הזו, אף שידוע שהכאב הוא תחנה חשובה, שחובה עלינו לעבור בדרך לריפוי ולהשלמה. זאת ועוד, הכאב אינו זר לעונג, והקו המפריד ביניהם נוטה אל הסמוי והמטושטש.
במובן הזה ומתוך הבנת המורכבות ורב־הממדיות של הכאב, מובן כי הכתיבה היא שלב במעלה הסולם אל הריפוי המיוחל. היא נובעת מתוך הכאב. לא תמצאו ספרות שנוצרה מתוך תחושה של נוחות הדעת או נחלת הגוף. מאחורי הקלעים שלה תמיד יהדהד פצע שלא הגליד, זיכרון רחוק, אובדן, חסך, מצוקה שלא נסתם עליה הגולל.
אלו אינם מעכבים או מסרסים את האדם הכותב. אדרבה: הכתיבה הדחופה של הספרות מתרחשת מתוך בהילות וחירום; והרי ידוע הוא שבמצבים שכאלה, שבהם האנדורפינים משתוללים, הרגש צף והתחושה מתקהה, הכאב אינו מורגש. הוא יצוץ מחדש, וביתר שאת, רק לאחר שחלפה הסכנה. הכתיבה היא משכך כאבים ורק לעיתים רחוקות היא עצמה מרפאת אותם. ובכל זאת היא האפשרות היחידה להתמודד עם הכאב, שגם אם הוא עמום ולא קטלני יש בו די עיקשות ונבזות כדי להוציא את האדם מכליו.
אלא שלכאב יש צד נוסף - והוא הגבול שהוא מציב לכתיבה. הוא מצביע מהו המקום שאליו היא יכולה להגיע, אך לא לחצותו. בקובץ המסות "מעבר לאשמה ולכפרה" של ז'אן אמרי, שנכתב כמעט שני עשורים לאחר שחרורו מברגן־בלזן (שאליו הגיע לאחר אושוויץ ובוכנוולד), הוא ניסה להגדיר את הגבול הזה מחדש, בהתייחסו לעינויים שעבר במחנה. "הכאב היה מה שהיה. מעבר לכך אין מה לומר", כתב אמרי, "איכויותיהן של תחושות אינן ניתנות להשוואה כשם שאינן ניתנות לתיאור. הן מסמנות את גבול היכולת לחלוק במשהו עם הזולת באמצעות השפה. לו רצה מישהו לחלוק בכאבו הגופני עם חברו, היה נאלץ לגרום לו כאב, וכך להיעשות בעצמו למְענה. אז אי אפשר לומר באמצעות השפה איך היה הכאב" (מגרמנית: יונתן ניראד; עם עובד, 2000).
הפרטיות של הכאב, הייחודיות שלו וחוסר היכולת לחלוק אותו או לתארו במילים - אלו מבהירים מדוע הוא נכרך לעולם בתהליך הכתיבה. כותרת המשנה בקובץ המסות של אמרי היא "ניסיונותיו של אדם מובס לגבור על התבוסה". גם מתוך התבוסה - אין מנוס אלא להתמודד בעצמנו עם המצב. עלינו למדוד את הכאב בעצמנו, לכמת אותו, להגדיר ולכתר אותו. ורק אז נוכל לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו