"אמא עושה לי תפיסות חזקות ומכאיבות ומאיימת עלי הרבה פעמים", כך מתארת ילדה בת 6, בתה של שוטרת במשטרת ישראל את מסכת ההתעללויות שהיא עוברת. "זה הדבר הכי מפחיד שהיה לי בחיים". התמונות שהגיעו לידי "ישראל היום" חושפות לכאורה אלימות קשה: סימני חניקה בצוואר, סימני לפיתה בזרוע, שטפי דם כהים סביב העין ומראות קשים נוספים.
התיאור הזה חושף טפח קטן מפרשייה קשה המטלטלת את פיקוד המשטרה זה שנתיים לפחות. מדובר בהתנהלותה של שוטרת שחלק מילדיה מאשימים אותה במסכת של התעללויות ואלימות קשה.
בשנים האחרונות הוגשו נגד האם לא פחות משלוש תלונות מפורטות למח"ש, הכוללות לכאורה גם עדויות, אך מהטיפול בהן עולות שאלות לא מעטות: התלונה האחרונה בגין אלימות כלפי הילדה - הוגשה בליווי תמונות, הקלטות ועדויות - נסגרה שבוע שעבר "מחוסר ראיות",
כשהתברר כי התמונות וההקלטות שהוגשו עם התלונה "נעלמו" מהתיק המשטרתי, וכי הפרקליט שטיפל בה כלל לא ידע על קיומן. אם לא די בכך, במקרה של תלונה אחרת התברר כי האם קיבלה עדכונים על זימון אחד הילדים לחקירה במח"ש, בניגוד לחוק לכאורה.
תלונות על אלימות בתוך המשפחה בדרך כלל מטופלות במהירות ובאפקטיביות, מתוך רצון בסיסי להגן על הילדים ולשמור על שלומם. במקרה הזה חלק מדברים בסיסיים ביותר, כמו חקירת ילדים, התרחשו באיחור ובאופן חלקי.
"אמא אמרה לא לספר"
הפרשה התפוצצה לפני מספר שנים כאשר הבן הבוגר החליט לעזוב את בית אמו בשל טענה של האב למסכת הייסורים שממנה לכאורה סבל. זאת לאחר מספר שנים שבהן חיו הילדים בבית האם לאחר שההורים התגרשו.
אך מה שמפליא אף יותר היא העובדה שלמרות טענות קשות שהושמעו על ידי האב וחלק מהילדים - בקיץ האחרון, לאחר שהבן הבוגר עבר את גיל 18 והחל להפעיל הליכים עצמאיים, החלו במח"ש לבצע כמה פעולות בתיק, אך באופן איטי בהשוואה לתיקים אחרים.
בתלונה שהוגשה נטען כי "במשך ארבע השנים האחרונות חווה הבן הבוגר אלימות מילולית כמעט יומיומית שכללה בין היתר אמירות כגון: נבלה, בהמה, גוש של חרא, וכדומה... ואיומים כגון: אם לא יעשה כדבריה תדאג להשתמש בקשריה כדי שיגיע לכלא לנערים". עוד נטען בתלונה שהאם נהגה לעשות לילדיה "שיימינג" בפני חברי הילדים, "כאילו הם ילדים אלימים שמעלילים עליה עלילות שווא, עד אשר חלקם חדלו מלהיות חבריהם והתרחקו מהם".
בתלונה נטען גם לאירועי אלימות פיזית: "האם רדפה אחרי הילדים במטבח והחזיקה בידה חפץ. הילדים ברחו לחדר, נעלו את הדלת ונשענו עליה. או אז היא בעטה בדלת בחוזקה והצליחה להפיל את הדלת על שני הילדים".
הילדים הסתתרו מאחרוי הדלת מפני האם // צילום: GettyImages
במקרה אחר, מצוין בתלונה, כי במהלך נסיעה ברכב, חנקה האם את הבן הבוגר עם צעיף של קבוצת ספורט שהיה מונח על צווארו "כחלק מהתקפי הזעם הבלתי נשלטים שלה", ורק לאחר עשר שניות היא שחררה אותו.
במקרה אחר נטען כי הבן הבוגר ניסה להגן על אחיו הצעיר מפני התפרצות של האם, והיא "הדפה בחוזקה את ראשו במשקוף". במקרה אחר, בעת חופשה בחו"ל, האם כעסה על שני הילדים הגדולים: "במשך חמש שעות האם סירבה להכניסם לחדר במלון והם החלו לשוטט לבדם ברחבי השכונה הזרה שבה היה ממוקם המלון. הם חשו פחד, נטישה וחשש".
במקרה אחר שנזכר בתלונה האח הקטן נחבט בראשו ברדיאטור, ו"הסתגר במשך כל היום בחדר ולא זכה לטיפול". הבן הבוגר גם מתאר כי בפגישותיו עם אחד מאחיו הקטנים הוא הבחין "סימנים כחולים ושטפי דם מאוד קשים". כשזה היה בתחילה הוא היה "משקר על מקור הסימנים, אבל לאחר מכן היה נפתח ומספר שהאם אסרה עליו לספר לו או לאביו מה מקור הסימנים. הוא אף סיפר שהאם איימה עליהם שאם יספרו לאח או לאב, האם תפגע באב".
כמו כן, נטענים שלושה מקרים של נטישת הילדים - אירועים שבהם האם עצרה את הרכב וגירשה ממנו את הילדים, שנאלצו להגיע בכוחות עצמם לביתם ממרחק גדול.
בעת האחרונה האלימות הנטענת שהופנתה כלפי הילדים הבוגרים עברה לכאורה גם לאחד מהילדים הקטנים, כפי שמפורט במכתב נוסף שנשלח למח"ש מטעם בא כוחו של האב. "הילדה הגיעה עם שטף דם ענק וסימני חניקה על הצוואר, לפי שינויי הצבע נראה כאילו זה נעשה מעט קודם לכן... נשאלה מיידית מה פשר הסימנים והשיבה כהרגלה שאיננה זוכרת וציינה בדמעות 'אמא אמרה לי לא לספר'". רק כעבור כמה שבועות נשברה הילדה ותיארה זאת "כאירוע הכי מפחיד בחיים שלה". בתלונה נטען כי לכאורה האם "הזהירה אותה ואיימה עליה שאם תספר על כך למישהו אז היא תעשה לה דברים יותר נוראיים". במקרה אחר היא סיפרה ש"אמא עושה לי תפיסות חזקות ומכאיבות ומאיימת עלי הרבה פעמים".
במח"ש הוחלט לפני כשבועיים לסגור את התיק "מחוסר ראיות".
הדלפות ו"היעלמויות"
התנהלות מח"ש בטיפול בפרשה מעוררת שאלות. במקום טיפול מהיר ומיידי המקובל בדרך כלל בתלונות על אלימות במשפחה, נדמה שהפעם פועלת המערכת בסחבת, הדלפות ו"היעלמויות" מסתוריות של מסמכים וחומרים מתיק התלונה.
תכתובת ארוכה של בא כוחו של הבן הבוגר מול מח"ש, במשך כשנה וחצי, מגלה את הסחבת של המערכת –רק כעבור שנה וחודשיים ממועד הגשת התלונה, נחקרו חלק מהילדים לראשונה.
פרקליטיה של האם, וככל הנראה גם חלק מהגורמים במח"ש, סבורים לגבי הטענות לאלימות שהאב מסית את הילדים ומשפיע עליהם, כך שעדויותיהם אינן אמינות ולא ניתן להסתמך עליהן בשום צורה. אכן טענות ההסתה משמשות תדיר בהליכים המשפטיים שמתנהלים בין בני הזוג, וייתכן שגם זו הסיבה לכך שהמשטרה לא ממהרת לחקור.
לפני חודשים רבים כתב בא כוחו של למח"ש: "הדרך לברר אם הילדים משקרים, או מוסתים, או שניהם, היא אחת: לשאול את פי הילדים - לחקור אותם, ולהתרשם מהם", אך זה לא קורה. "שוטרת זוכה כאן ליחס שלא מקבל אף נילון בתיק אלימות במשפחה, ויהא זה על ידי כל גוף חקירה שהוא. היכן נשמע שבחשדות לאלימות בנוגע לקטינים, לא חוקרים את הקטינים שלכאורה הותקפו?".
"התלונה לא נמצאה"
וזה לא הכל. במכתב נוסף חושף עורך הדין טענה חמורה נוספת: כאשר סוף־סוף זימנו את הבן הגדול לחקירה במח"ש, התברר כי האם ידעה על כך מראש ואף טרחה לשוחח על כך עם הבן. "אמו (הנילונה) ידעה מראש כי הוא מזומן למתן עדות אצלכם, ואף לעגה לו והוא תהה: "הייתכן שישנו כאן מדליף/ה שמעדכן/ת נילונה בעבירות אלימות במשפחה בפעולות החקירה הננקטות כנגדה?". בדיעבד התברר שהאם לא רק ידעה על החקירה הצפויה במח"ש, אלא גם ידעה לציין בקווים כלליים מה נאמר במסגרתה.
התנהלות דומה מתאר פרקליטו של הבן הבגיר המטפל בעבורו בתלונה שהוגשה. במכתב שנשלח למח"ש ב־4 בספטמבר 2018, כפי שהתברר, "במשך כחודש ימים התלונה לא נמצאה" במערכת של מח"ש, ואז התברר לה כי התלונה שהגיש הבן אוחדה בעצם עם תלונה שהגיש האב. מכיוון שהתלונות אוחדו, הבן לא נדרש להעיד שנית בנוגע לתלונתו החדשה, והתלונות נסגרו, דבר שמוביל להתפתחות הבעייתית הבאה בתיק.
לאחרונה הוגשה על ידי האב תלונה נוספת למח"ש, שהתמקדה הפעם באלימות כלפי אחד מהילדים הקטנים. לתלונה זו צורפו צילומים, תמונות ומסמכים שאחד מהילדים מספר שהאם עשתה לו את זה, וחוות דעת רפואית שלפיה החבלות בצילומים הם סימנים מובהקים של אלימות. לכן הייתה זו הפתעה כשהתקבל מכתב ממח"ש שבו נכתב כי "לא הונחה תשתית המלמדת על יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי הנילונה".
בעקבות המכתב פנה עורך הדין של האב לפרקליט מח"ש - שסגר את התיק. בשיחה זו נמסר לו: "למרבה התדהמה הודיע לו כי אין בחומר הראיות כלל כל הקלטה של הקטינה, ולפיכך הוא לא שמע ולא ראה כל הקלטה שכזו".
עורך הדין שלא הבין כיצד ראיות שהוגשו עם התלונה "הלכו לאיבוד", ולא הוצגו בפני הפרקליט שקיבל את ההחלטות בתיק, שלח שוב את החומרים. לטענתו, ימים ספורים לאחר מכן, בשיחה נוספת עם הפרקליט, התגלה כי מישהו אחר במח"ש ראה את החומרים והודיע לו שאין בהם ראיות "ההחלטה לסגור את התלונה הונחתה עליך, וכי לא יכולת לקבל החלטה זו בעצמך, כיוון שלא היו בידיך כל הראיות",
המתואר מעורר שאלות רבות. מדוע תלונות על אלימות חמורה בתוך המשפחה נבדקות באיטיות ובמשך חודשים רבים? כיצד אפשרי שחומרים "נעלמים" מהתיק? ומעל לכל, מרחפת התהייה הקשה - שאם לא היה מדובר בשוטרת , אלא בחקירה כנגד אזרח, ייתכן שהיינו רואים כאן התנהלות אחרת לחלוטין.
תגובת ב"כ האישה עו"ד שירה דרורי - סאלם:
"יש להצר על כך שכלי התקשורת משמשים כידו הארוכה של האב במלחמת החורמה שהוא מנהל כנגד האם. כך ראה את הדברים אף ביהמ"ש למשפחה.
"מדובר בילדים שעברו מסכת הסתה חמורה של האב כנגד האם, שגרמו לניכור הורי חריף. תלונות האב והילדים בדבר אלימות לכאורה נידונו לעומק בהליכים משפטיים ממושכים בערכאות השונות, הן בבימ"ש למשפחה, והן בערכאות הערעור.
"הליכים אלו כללו מינוי אנשי מקצוע טיפוליים לרבות פסיכולוגים בכירים, אשר בחנו כל טענה לעומק וראו כי אין באף אחת מהטענות ממש, והן למעשה מהוות פרי של הסתה חריפה ושטיפת מוח של הילדים כנגד אימם.
"ראוי לציין כי נוכח העובדה שהאב לא פסק מההסתה נגד האם והמשיך לפגוע בילדים ולהעמיק את הניכור ההורי, ביהמ"ש אף ראה לנכון לבטל כמעט באופן מוחלט את לינות הקטינים אצל האב. פרסום הכתבה משמעו מתן יד להמשך הפגיעה בילדים, ולתופעת הניכור ההורי הפסולה.
"אל לו לעיתון לתת יד לשימוש שעושה האב בילדים, הפעם באמצעות התקשורת, כדי לפגוע באם ולהעמיק את הקרע בינה לבין הילדים".
תגובת המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה:
"בתיק זה התבצעה חקירה יסודית ומקיפה בעזרת גורמי הרווחה והגורמים הטיפוליים המעורבים בתיק. לאחר חקירת החשודה ובחינת מכלול הראיות וחוות הדעת שנאספו בתיק הגיעה מח״ש למסקנה כי לא התבססה תשתית ראייתית מספקת לצורך העמדת האם לדין פלילי. בימים האחרונים הועברו טענות שהעלה ב״כ המתלונן והן נבחנות בימים אלה במח״ש. ככלל, מתוך הבנת הקושי לדווח ולהתלונן על אלימות כלפי קטינים מצד בן משפחה וההכרה בחשיבות של חשיפת עבירות מעין אלה ובצורך להגן על קטינים, נוקטת מח״ש בתיקים אלה בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת לבצע חקירה יסודית ומקיפה, ברגישות המתבקשת, ובמקרים המתאימים להביא להעמדתם לדין של הפוגעים ולמיצוי הדין עימם. יובהר כי חקירת הילדים עצמה הינה הליך רגיש אשר עלול להשפיע על הקטינים המעורבים בו. בהתאם לכך, כל החלטה על חקירה כזו, גם כשמדובר בחקירה חוזרת, נעשית לאחר התייעצות עם גורמי הרווחה ותוך התחשבות במצבו של הקטין.
"לגבי הטענות שהובאו בפנייתך:
א. המידע שהובא בפנייתך אינו מדויק. לפני גביית עדות הילדים התבצעו פעולות חקירה רבות, אשר מטבע הדברים לא נוכל לפרטן מפאת צנעת הפרט.
ב. אין בידינו מידע כלשהו המבסס חשד להדלפה. חקירות ילדים מטיבן עלולות להיוודע לבני משפחה, ואין זה מתקבל על הדעת לחקור חשד להדלפה על ידי ילדים או בני משפחה המעורבים בתיק.
ג. במשך השנים הועברו למח״ש מספר פניות על ידי המתלונן. בסופו של דבר החלטה בתיק התקבלה לאחר בחינת מכלול התלונות וחומר הראיות כולו, כולל חקירת החשודה ובחינת חוות הדעת של גורמי הרווחה והגורמים הטיפוליים המעורבים בתיק. בימים האחרונים הועברו טענות שהעלה ב״כ המתלונן, והן נבחנות במח״ש.
ד. בעניין התלונות הנוספות, המידע כפי שמופיע בפנייתך אינו מדויק. וכאמור החלטה גם בעניין זה התקבלה לאחר בחינה יסודית ומקיפה".
ממשטרת ישראל נמסר: "אנו מצרים על הניסיון המכוער לפגוע בשמה הטוב של קצינת משטרה שכן מדובר בתלונות שנבדקו ונסגרו במח״ש וכל עניינן הוא סכסוך גירושין מתמשך ומורכב. מטעמי צנעת הפרט ומכיוון שמדובר בקטינים לא נוכל לפרט אודות המקרה והנסיבות המשפטיות, החקירתיות והמקצועיות שמוכיחות באופן חד משמעי כי אין בטענות ובתלונות שהוגשו נגדה דבר וחצי דבר שראוי להתפרסם או לעבור לטיפול במישור המשמעתי.
"ולראיה, בתי המשפט בכל הערכאות, דחו את הטענות מכל וכל ואף החליטו דווקא על צמצום זמן שהייתם של הילדים במחיצת האב. פרסום האשמות וטענות שווא אלו שנדחו כאמור - מהווה פגיעה בשמה הטוב על לא עוול בכפה וחוטא לאמת".
מעו"ד מיכאל דבורין המייצג את האב נמסר: "לא מובן כיצד תלונה המגובה בהקלטות בהן הקטינה אומרת כי חוותה אלימות קשה מצד הקצינה, נסגרת באופן מחפיר שכזה. קל וחומר לא מובן כיצד הפרקליט מטעם מחש שבחן את התלונה קיבל את ההחלטה מבלי שהקשיב להקלטות. נערור לפרקליט המדינה בהקדם".
באת כוחו של הבן הבכור, עורכת הדין מורן סמון מסרה בתגובה: ״"סגירת תיק החקירה כנגד קצינת המשטרה הינו תולדה של מחדל מתמשך של המחלקה לחקירת שוטרים שבחרה לבחור באופציה הנוחה - לאחד את תלונת הבן הבגיר עם תלונת האב, ולהאשים את סכסוך הגירושין המר בו מצויים השוטרת ובעלה לשעבר, במקום לחקור ביסודיות את הטענות ובראשן - טענותיו של הבן הבכור בן ה-18, המגובות בבדיקת פוליגרף שביצע מיוזמתו ומאמתות את טענותיו על אלימות קשה מצד אמו כלפיו וכלפי אחיו ואחותו הקטינים במשך שנים. כל התגובות, מצד המשטרה, מצד מח״ש ומצד האם בחרו בנוחות לא מפתיעה להתעלם מהתלונה החזקה ביותר של הבן הבגיר, כלפיו לא ניתן לטעון להסתה, לניכור ולא לכך שהוא משקר - ולכן הם מתעלמים ממנה. אנחנו ממתינים לפתיחת החקירה כפי דהיה אמור לקרות מלכתחילה, ואין לי ספק שמח״ש יצטרכו למצוא הסברים טובים לאובדן הראיות ולסגירת התיק - על אף שפע הראיות שהצטברו בו״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
