הסוף לבקרים הקשים עם הילדים

הילדים שלי הם הסיבה שאני קמה בבוקר. בלעדיהם כנראה הייתי קמה בצהריים. לפעמים אני חושבת כמה כיף היה להתעורר ביקיצה טבעית מבלי לנהל ולארגן אף ילד. כשהם פעוטות, הם מנדנדים ומעירים אותנו השכם בבוקר ומתחילים לתזז אותנו. כשהם גדלים, אנחנו אלו שצריכים לנדנד להם כדי שיתעוררו ויזיזו את עצמם למסגרות השונות. 

מניסיוני, הורים רבים מתארים בקרים עכורים ועמוסי נזיפות בסגנון: "נו, יאללה, כמה זמן לוקח לך?", עד כדי תחושת אובדן שליטה - ברגע שבו הדם עולה לראש לנוכח הילד המתמהמה.

"מנדנדים ומעירים אותנו השכם בבוקר" // צילום: Getty Images

מהן הסיבות לקושי לקום ולהתארגן?

השאלה שהמבוגרים האחראיים נוהגים לתהות לגביה היא: "למה הם עושים לנו את זה?". ובכן, יש לכך תשובות: 

בוקר הוא עניין קשה ומורכב עבור מבוגרים רבים, והדבר אינו שונה כשמדובר בילדים. בשנתם, הילדים עובדים קשה על תהליכים חשובים רבים, כמו: הפרשת הורמון הגדילה, צבירת האנרגיה הנדרשת לגדילה ולהתפתחות, עיבוד וויסות הגירויים שאליהם הם נחשפים במהלך היום ותהליכי למידה והטמעה בזיכרון. 

בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לאו, לילדים לא תמיד מתחשק ללכת לגן ולביה"ס, ולפעמים העיכובים בבוקר הם תוצאה של חוסר מוטיבציה וחששות. גם אם לנו, המבוגרים, נראה שגן זה "כיף חיים", והרבה יותר מהנה מאשר לשהות יום שלם במקום עבודה עם בוס - המציאות אינה תמיד כזאת.  

הגן מלא באינטריגות חברתיות, ומצריך מהילדים לשמור על מקומם ולריב על משאבים. בביה"ס הם צריכים לשבת במשך שש שעות לפחות על כיסא, לשמוע צעקות של חברים ומורים וללמוד חומר שלא תמיד מעניין אותם או מובן להם. 

לילדים לא תמיד מתחשק ללכת לגן ולביה"ס // צילום: Getty Images

לרוב, אין להם הזדמנות לזוז ממקומם בכיתה, לפטפט מבלי להפריע לחבריהם לספסל הלימודים או סתם לחלום בהקיץ. אם הם יעשו זאת, פעמים רבות הדבר ילווה בנזיפה, בעונש ובקטלוג כ"מפריען" שנשלח לגורמים האחראים למעלה. גם ההפסקות אינן תמיד פשוטות, וגוררות אצל רבים מהילדים חשש שמא לא יהיה להם עם מי לשחק, ושמישהו יציק או יתעלם מהם, ובמקרה הגרוע ינדה אותם או ירביץ להם. 

כשמערכת היחסים בין ההורה לילד לא טובה, ההתעכבויות ינבעו לפעמים מצעד של "דווקא". בפועל, זה יתבטא בניסיון של הילדים לעצבן את ההורים בכל צורה שיוכלו, גם שלא במודע. 

כשהילד זקוק לתשומת לב ולא מקבל אותה, הוא יפתח התנהגויות שליליות על מנת לקבל "צומי", גם אם היא שלילית. זה מה שנקרא בשפה המקצועית "חיזוק שלילי". 

יש ילדים שמתקשים לפתח יכולת להתארגן - שמשמעותה היא לתכנן ולבצע רצף פעולות מסודר באופן עצמאי, מתוכנן ויעיל. הדבר בולט אצל ילדים שדעתם מוסחת יותר בקלות או כי "הראש שלהם לא פה". הסיבות לכך מגוונות, ועלולות לנבוע מגורמים שונים, כמו: מצב רוח ירוד, משבר שחוו, חרדה, עצבות, לחץ או סתם חלומות בהקיץ. 

"ההתעכבויות ינבעו לפעמים מצעד של 'דווקא'" // צילום: Getty Images

איך משנים את שגרת הבוקר?

אחרי שהבנו את הסיבות לבקרים קשים, השאלה המתבקשת הבאה היא מה עושים? אני נוהגת להמליץ להורים להתחבר לקושי של הילדים ולגלות אמפתיה, על מנת להבין את התנהגותם.

דבר ראשון, חשוב לוודא שילדים ישנים מספיק, וההמלצות הן: כ-12 שעות לגילאי גן, כ-11 שעות לגילאי בי"ס יסודי, וכ-10 שעות לבני נוער. חשוב לא פחות מכך, שגם אתם כמבוגרים תשנו היטב, בין 8-7 שעות בלילה, כך גם תהיו פחות עצבניים בבקרים.

בצעו פעולות מנע במקום לעסוק בכיבוי שרפות; עבדו על מערכת היחסים עם הילדים בכל רגע אפשרי כדי ליצור אווירה טובה בבית, כזו שהילד ירצה לשתף איתה פעולה. פנו זמן איכות כדי לבלות עם הקטנטנים, ומנעו מצב שהילדים יזדקקו ל"צומי" דווקא בבוקר. 

על בעיית הבקרים - שוחחו עם הילדים בזמן רגוע אחר הצהריים - כשהילד פנוי לדיאלוג. נסו לברר איתו בשיחה משתפת מדוע קשה לו להתעורר ולהתארגן ואם יש משהו שמציק לו בגן או בבית הספר.

באותה הזדמנות הסבירו לילדים ממה נובע הלחץ שלכם בשעת ההשכמה. אתם מוזמנים אף לחלוק איתם מה קורה כשאתם מאחרים לעבודה (מבלי להיסחף לתיאורים מפחידים), ולבקש את עזרתם כדי למנוע מצב של איחורים. ילדים אוהבים לעזור ולחוש נחוצים, ולכן מומלץ לגייס אותם למשימה המשפחתית. 

"להתחבר לקושי של הילדים ולגלות אמפתיה" // צילום: Getty Images

עודדו אותם לעצמאות יומיומית בהתאם לגילם. אפשרו להם להתלבש, להתקלח, לצחצח שיניים ולארגן תיק מגיל צעיר - בכוחות עצמם. זכרו שהתארגנות הבוקר היא מיומנות נרכשת, ולכן מומלץ לטפח את למידת המיומנות הזאת באמצעות ליווי ועידוד, ולא דרך נדנוד והאצה. ככל שתסמכו עליהם יותר ותעבירו אליהם את האחריות - כך רוטינת הבוקר היעילה תתקבע ותהפוך להרגל.

עצה ששווה זהב היא להכין ערב לפני כמה שיותר דברים לבוקר. בקשו מהילדים להכין את הילקוט ולבחור בגדים לבית הספר מראש. אני ממליצה מאוד להניח בצד גם את טעמכם האישי. הבת שלי הייתה הולכת לגן עם טייץ' ורוד, חצאית אדומה, חולצה כחולה ועליה ז'קט מנומר. למרות הבלאגן האופנתי, ידעתי שהיא מרגישה עצמאות ובגרות על כך שהיא בחרה לבדה את הבגדים - וזה מה שחשוב. להורים שעדיין חוששים נרגיע ונאמר שבכיתה א' הקרנבל יחלוף מעצמו, ואותו יחליף ג'ינס וחולצת בי"ס אחידה, בדרך כלל.

משחקים הם כלי מעולה להנעת ילדים, וניתן להשתמש בו גם בהמולת הבוקר. תוכלו, לדוגמה, להשמיע להם שיר שהם אוהבים ולהלהיב אותם: "נראה אם אתם יכולים להתלבש עד תום השיר". העיקרון הוא להיות יצירתיים ולשמור על מצב רוח חיובי.

"בקשו מהילדים להכין את הילקוט ולבחור בגדים לביה"ס מראש" // צילום: Getty Images

בכל רגע שניתן, חזקו ועודדו אותם על התנהגות טובה: "איזה יופי שהתלבשת כל כך מהר", "וואו, צחצחת שיניים בלי שאזכיר לך?", וכן הלאה. הכרה ופרגון מקבעים התנהגויות רצויות, אז אל תחסירו אותם מהם. 

שמרו על אווירה נעימה ונהלו את שגרת הבוקר בצורה יעילה וחיובית שעושה חשק לצאת מהמיטה. קומו לפני הילדים, הכינו את הסנדוויצ'ים, ארגנו את עצמכם ואת הדברים שאתם צריכים כדי לצאת מהבית - ותעירו אותם בחיוך ובשמחה (בינינו, גם אם אתם לא הכי שמחים).

השאירו 15-10 דקות לארוחת בוקר שבה תוכלו לשבת עם הילדים לשתייה ולארוחה קלה שתאפשר גם שיחה על התוכניות ליום הקרוב. האופן שבו אנו פותחים את היום משפיע על כל המשכו, ולכן רצוי שהוא לא יתחיל בבהייה בטלוויזיה או במסך. 

"נהלו את שגרת הבוקר בצורה יעילה וחיובית שעושה חשק לצאת מהמיטה" // צילום: Getty Images

הדבר הכי חשוב הוא לזכור שעדיף לאחר לעבודה או למסגרות הלימודים מאשר להיפרד מילד בוכה שננזף כל הבוקר ולהסתובב עם רגשות אשמה. חשוב לזכור שלחץ יוצר רמות גבוהות של קורטיזול בגופנו, המשפיעות לרעה על הבריאות, אז בואו נשמור על עצמנו ועל ילדינו רגועים ובריאים.

הכותבת היא מטפלת משפחתית וזוגית, מרצה ומנחת קבוצות. לפרטים לחצו כאן

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו