ד"ר רעות ברטוב־שיפמן היא אישה עסוקה מאוד. לפגישה שלנו היא מגיעה בריצה, מסדירה נשימה, לאחר שבוקר שלם נאבקה בפקקים של גוש דן במטרה להשיג מרכיב חדשני שביקשה לנסות בפרוטוקול של אחד ממטופליה. חלון הזמן היה צר מאוד, וד"ר ברטוב החליטה לא לחכות לסַפָּק אלא לדאוג לכך בעצמה.
"המקצוע שלי הוא לא עבודה שאני שוכחת ממנה כשאני מגיעה הביתה", היא מתוודה בחיוך. "אני פרפקציוניסטית. חולמת על מטופלים בלילה וחושבת עליהם במקלחת, כל הזמן מריצה בראש דרכי טיפול ופתרונות. אני תמיד נותנת 150 אחוז ואני לוקחת מאוד ללב. זה אולי חיסרון בתור בנאדם באופן אישי, אבל בעיסוק שלי זה יתרון. ההצלחה שלי היא הצלחה של המטופל, אנחנו ביחד".
ד"ר ברטוב־שיפמן (44), נשואה ואמא לחמישה ילדים בני 16-4, היא המנהלת המקצועית של "מרכז ברטוב לפוריות הגבר" בפתח תקווה, ובעלת תואר שלישי בביולוגיה מולקולרית במכון ויצמן למדע. את המרכז הקים אביה, פרופסור בנימין ברטוב, חוקר ומומחה בעל שם עולמי בתחום המורפולוגיה של תאי הזרע ומי שפיתח את "שיטת ברטוב": מיון ובחירה של תאי זרע בודדים, בעלי איכות גבוהה מבחינה מורפולוגית, באמצעות מיקרוסקופ מיוחד שמאפשר הגדלה של עד פי 6,000.
לקוחות המרכז הם מטופלי פוריות, בדרך כלל אחרי כשלונות מרובים, גברים עם איכות זרע נמוכה או ספירה נמוכה, או כאלה שלא נמצאים אצלם כלל תאי זרע בדגימה רגילה, ועבורם מתבצע במרכז חיפוש בהגדלה גדולה כדי להימנע מניתוח להפקת תאי זרע ישירות מהאשך. אם אין ברירה, במרכז מבצעים גם חיפוש בדגימות שנלקחו בניתוח. אחרי טיפול מוצלח התאים המובחרים של המטופלים מובלים אחר כבוד למעבדה של בית החולים שבו מתבצעת שאיבת הביציות של בנות זוגם, במטרה להפרות אותן.
השאלה שחייבים לשאול: האם בחרת בביולוגיה בעקבות מה שספגת בבית?
"אם נרד לשורש העניין אז התשובה כנראה חיובית", היא צוחקת, "אבא אהב לעודד אצלנו חשיבה מדעית וללמד אותנו לשאות שאלות 'של מדענים'. אבל כשהגעתי לגיל שבו צריך לבחור מקצוע, הרגשתי שאכן בחרתי בכיוון הזה. את התואר הראשון עשיתי באוניברסיטת בר־אילן, שם אבא שלי לימד, וכשסיימתי היה לי חשוב להצליח בכוחות עצמי ובחרתי במכון ויצמן. כשסיימתי את הלימודים היו לי המון אפשרויות והבחירה ללכת בעקבותיו לא היתה ברורה מאז ומעולם. אבל בסופו של דבר גדלתי עם מודעות גבוהה לתחום החשוב של ביולוגיה בכלל, ופוריות בפרט. סיימתי את הדוקטורט לפני 12 שנים, ומאז אני פה. למדתי הכל מאבא שלי".
"אבא ואני זה שילוב מוצלח"
למרות המטען המדעי שהביאה מהבית, תחום העיסוק שבו בחרה ד"ר ברטוב־שיפמן אינו ברור מאליו - אם לוקחים בחשבון שהיא אישה דתייה שנוגעת באחד ההיבטים הרגישים, העדינים והאינטימיים בחייהם של גברים. הם מגיעים אליה מבוישים, נאלצים להודות שהבעיה שלהם להביא ילדים טמונה בזרע שלהם, בתמצית הגבריות שלהם, והיא נכנסת לתמונה המורכבת בשלב מהותי ואינטימי.
"במהות שלי אני ביישנית אבל בתחום המקצועי אף פעם לא הרגשתי מבוכה", היא מפתיעה. "אולי בכלל שאני חשופה לנושא מהבית ולא צנחתי אליו בפתאומיות. אני ממוקדת מטרה: לעזור למטופל שלי להביא ילד. לפעמים צריכים לדבר עם המטופלים על נושאים עדינים ביותר, אבל אלה הנושאים שצריכים לעלות כדי להביא לטיפול מוצלח. וכשאני מביאה איתי ידע מדעי ומקצועי, שמסייע לי להבין מה אני צריכה לעשות, גם המטופלים רואים שאני יכולה לעזור להם ולא נכנסים לחישובים של 'אישה או גבר', זה כבר לא משחק תפקיד. נכון, הסיטואציה לא קלה והמטופלים באים עם הרבה מצוקה. גברים הרבה פעמים - שלא בצדק - משייכים את הבעיה למהות שלהם. במקום לראות את עצמם כאדם שיש לו בעיה חיצונית שדורשת פתרון, הם מזהים את עצמם עם הבעיה. כאן אני מנסה לעזור למטופל להבין שהוא בסדר גמור, רק שיש מצב שמצריך מענה. פשוט ולעניין.
עם אביה, פרופ' בנימין ברטוב. "השותפות שלנו היא כוח חזק" // צילום: אפרת אשל
"לאחרונה אני גם רואה יותר ויותר גברים שלוקחים את העניינים לידיים, ומקדמים את הטיפול של עצמם. הם אלה שירימו את הטלפון ויתעניינו במצב הטיפול. בסופו של דבר זה עניין של אופי, אבל אין ספק שאני משתלבת בחיים שלהם בנקודה מאוד רגישה ועדינה. הדרך היחידה לעשות את זה טוב זה לרצות לעזור ולא לחשוב על שום דבר אחר. אם אני אהיה מובכת - גם המטופל יובך".
איך מצליחים לעבוד לצד מי שאינו רק אורים ותומים בתחום, אלא בסופו של דבר אבא שלך?
"במשפחה זה התקבל באופן טבעי, והיה הגיוני שרעות הולכת לעבוד עם אבא בתחום כזה רגיש. אבל יש גם סיכון, בכל תחום, בהחלטה לעבוד עם בן משפחה קרוב - ובמיוחד כשמדובר באבא ובת. אבא הוא תמיד מורה, תמיד מלמד, ולי היה חשוב לבטא את עצמי. בסוף זה הוכיח את עצמו כשילוב מאוד מוצלח. אבא תמיד מקשיב לרעיונות שלי ונותן לי אפשרות להתפתח בכוחות עצמי. אם אנחנו לא מסכימים מתקיים בינינו דיון פורה לטובת הדברים. כשזה נוגע לצד המקצועי אני לא הילדה הקטנה, אני קולגה. לעבוד עם אבא זה גם יתרון עצום, זה להוסיף נדבך על משהו קיים. יש לזה כוח חזק יותר מלהתחיל מאפס. אבא שלי פיתח הרבה פתרונות מדעיים בתחום פוריות הגבר, והשותפות שלנו היא כוח חזק. אנחנו מרגישים מאוד מאוחדים בזה".
החברה הדתית שבה היא חיה עלולה היתה להוות מכשול נוסף, אבל עבור ד"ר ברטוב העיסוק בתחום הפחות המדובר הזה הוא לא פחות מאשר שליחות. "מבחינתי זה מאוד טבעי ואני מציגה את זה כעובדה", היא לא מתבלבלת. "כמובן שלא בכל פורום משפחתי או חברתי אני מספרת כל דבר שקשור לעבודה שלי, אבל כולם יודעים שאני עוסקת בפוריות ובפוריות הגבר ספיציפית. זה תחום שלא נותנים לו מספיק דגש, ובשביל זה אני כאן: להעלות את המודעות".
היכן מתחברת תחושת השליחות לרקע הדתי?
היא מתחבטת לרגע. "אני חושבת שהעובדה שאני בן אדם מאמין גוזרת את צורת ההסתכלות על העבודה הזו. אדם מאמין לרוב סבור שאין מקריות. החיבור לדת ולאמונה מבחינתי, הוא שאם הקדוש ברוך הוא גלגל אותי לתפקיד הזה אני צריכה לעשות אותו הכי טוב שאני יכולה. קיום מצוות 'פרו ורבו' הוא לא הסיבה פה, המצווה אינה עלי אלא על המטופלים שלי. המחויבות הדתית שלי היא לבצע את השליחות שלי בחיים האלה בצורה הכי טובה".
אפליה מתקנת
מרכז ברטוב עוסק בצד הגברי של הבאת ילדים לעולם כבר יותר מ־35 שנה, ואולם ההכרה בתחום דרשה, ועדיין דורשת, מאבק. "אנחנו עוסקים בתחום הזה עשורים, אבל המודעות למעורבות הגבר בבעיות פוריות הולכת ועולה רק בשנים האחרונות", מדגישה ד"ר ברטוב־שיפמן. "עד היום, הנטיה היתה לחפש את הבעיה אצל האישה. אבא שלי תמיד צוחק, שכשהתחיל לעבוד בתחום 90 אחוז מהבעיות היו אצל האישה ו־10 אחוז אצל הגבר. היום אנחנו יודעים שמקורן של יותר מ־50 אחוז מבעיות הפוריות מקורן אצל הגברים. דבר נוסף שאנחנו יודעים היום, זה שפוריות הגברים נמצאת במגמת ירידה, ככל הנראה בשל אורח החיים שלנו בעולם המערבי: החשיפה לגורמי סביבה וחומרים מזהמים שונים, מזון מעובד ומתועש או תנאי עבודה שגורמים לחימום יתר של האשכים".
היא מדגישה את הצורך ב"אפליה מתקנת", כדבריה. "חשוב לי לשים את הגבר במרכז של בעיות הפוריות. הרבה פעמים גברים מגיעים אלי עם ספירת זרע לא טובה, והרופאים שמטפלים בהם חושבים שמכיוון שממילא הולכים להפריה חוץ גופית שמתבצעת במעבדה הכל בסדר. אבל הכל לא בסדר, וצריך לדעת לתת פתרונות ספיציפיים. אז אני מדברת על זה בכל מקום שאני יכולה. גם אם יש מי שעבורם זה מביך או מוזר, הדרך שלי לנצח את זה היא לחשוב על המקצוע כייעוד שלי. אני עושה את זה הכי טוב שאפשר".
ד"ר רעות ברטוב־שיפמן. "החשיבה היא חלק מהותי בעבודה" // צילום: אפרת אשל
התחום של מיון זרע מורפולוגי (חקר הצורה והמבנה; ס"ב) שנוי במחלוקת בעולם הפוריות. ישנם מומחי פריון ואנדרולוגים (חוקרים של מערכת המין הזכרית והזרע; ס"ב) שסבורים כי מורפולוגיה תקינה חשובה ביותר להצלחת הטיפול, ומי שטוענים שהיא לא משחקת תפקיד בפוריות הגבר (זאת, למרות שבדיקת זרע רגילה כוללת גם בדיקה מורפולוגית על פי פרמטרים של ארגון הבריאות העולמי; ס"ב).
מבחינתה של ד"ר ברטוב־שיפמן הכל ברור. "אנחנו מאוד מאמינים במה שאנחנו עושים, ואנחנו יודעים שאנחנו מקבלים תוצאות מאוד טובות ומביאים את המטופלים שלנו להצלחות אחרי הרבה כישלונות. אבל אין שום ספק שאנחנו פועלים באטמוספרה לא קלה. יש הרבה דעות לכל מיני כיוונים. לא רק בכל הקשור למיון זרע לא כולם חושבים כמונו, אלא גם, למשל, בכל הקשור לזיהומים חיידקיים שאנחנו נותנים להם דגש בפוריות, או הדעה לפיה גם אם מוצאים תאי זרע בודדים לא משיגים מזה היריון ולכן אין טעם בחיפוש. אבל הרי כן משיגים מזה היריון, זה כן קורה. אני שונאת את הוויכוח, אבל אני יודעת שזה הפתרון הנכון ואני יודעת מה ההצלחות שלי. ההערכה היא, שכמות הילדים שעזרנו להביא לעולם מגיעה לכמה אלפים".
המשפחה מגויסת
הראיון עם ד"ר ברטוב־שיפמן נערך במשרדי המרכז. במעבדה הסמוכה עמלות שתיים מהחוקרות בחיפוש תאי זרע מדגימה ניתוחית של מטופל. התאים נראים היטב על המסך, שמחובר למיקרוסקופ המתקדם שפיתח פרופ' ברטוב. המטופל הזה, יתברר כעבור כמה שעות, זכה בפיס. למרות החשש הגדול נמצאו אצלו תאי זרע תקינים שיכולים ליצור חיים חדשים.
"כל טיפול הוא מאוד יצירתי, והחשיבה היא חלק מהותי בעבודה. אני לא רוצה להכניס אף מטופל לשבלונה. המטופלים שלי מגיעים עם בעיות מורכבות והבנתי שצריך להסתכל על כל מטופל בצורה שהכי נכונה ומתאימה לו. זה דורש הרבה השקעה של זמן, שלי ושל הצוות שעובד איתי. אנחנו מנסים לחשוב על כל פרט קטן, הגלגלים במוח כל הזמן מסתובבים. ביום הטיפול, כשאנחנו מכינים את הזרע לקראת שאיבת הביציות, אני חושבת, יחד עם הצוות שלי, איך לעשות את זה בצורה הכי אופטימלית. אני חייבת להחליט שאני והצוות מתאמצים מעבר לרגיל.
סדר היום שלה תובעני ויכול להתחיל לפעמים עם אור ראשון. "העבודה סובבת את היממה שלי. טיפולים יכולים ליפול בכל מיני זמנים, גם לא בשעות עבודה רגילות ואני משתדלת להיות כמה שיותר זמינה למטופלים. אני עובדת עד כניסת השבת והחל ממוצאי שבת. אם, למשל, נקבעה שאיבת ביציות ליום ראשון, אז אני צריכה לדאוג לתיאום עם המטופלים עוד ביום שישי. אז יש מי שלפני כניסת שבת עושים ספונג'ה אחרונה, ואצלנו בבית רגע לפני כניסת שבת אני עושה טלפונים למטופלים כדי לתאם מתי נתחיל את ההכנות של הזרע. אם מדובר בבית חולים מרוחק, נתחיל לעבוד גם בארבע או חמש לפנות בוקר".
המשפחה כולה סובבת סביב פרויקט חייה, גם אם היא משלמת על כך מחיר לא פעוט. "אני מנסה ללהטט בין הדברים. הילדים שלי מודעים לחשיבות, גם אם הם כועסים עליי לפעמים כשאני צריכה לקטוע אותם באמצע שאלה לחזור למטופל. גם בן הזוג שלי מאוד תומך בי, לא רק רעיונית אלא גם מעשית: אני עובדת המון שעות והוא לוקח ממני הרבה תפקידים עם הילדים. קשה לו עם האינטנסיביות, עם כך שאני כולי מושקעת בזה, וגם לי לא קל. אבל זה לא עובד מכוח האינרציה, זו הבחירה שלי ואני בוחרת כל פעם מחדש".
במקצוע כל כך רגיש ואינטנסיבי, איך משפיעים עלייך הצלחות או כישלונות?
"אני נמצאת כל הזמן בצומת שקורים בו דברים מאוד מרגשים, אני קוראת לעבודה שלי 'מניה דיפרסיה'. אני מכירה את המטופלים שלי, יש להם פנים ושמות, הם יקרים לי וחשובים לי. אני שמה את כל הכוחות שלי בטיפול. כשזה מצליח אני בעננים, ואם זה לא יצליח אני אהיה מאוד עצובה ואקח ללב. "בסופו של דבר אנחנו מחפשים תאי זרע, מדגימת זרע רגילה או מניתוח. ישנם מטופלים שיש להם המון תאי זרע אבל הם לא איכותיים וצריך לחפש את הטובים. אצל אחרים בת הזוג כבר בגיל מבוגר יחסית, ואני מנסה לשפר לפחות את הצד הגברי של המשוואה. ככל שהמקרה יותר קשה ומורכב, ההצלחה יותר מרגשת, וכל היריון שמושג או כל ילד שנולד הם הישיגם עצומים".
וכשמבינים שבכל זאת אין סיכוי?
"בכל טיפול שלא מצליח אנחנו מנסים לחשוב מחוץ לקופסה וכמעט תמיד יהיו לנו עוד רעיונות. אם לא מצאנו תאים זה לא סוף פסוק, ואנחנו מחפשים ואפילו מפתחים פתרונות חדשים בתחום. לצערי, יש מקרים נדירים שבהם קיימת בעיה גנטית ואין סיכוי למצוא תאי זרע ואז צריך להסביר למטופל שחבל על בדיקות לשווא. זו תהיה שיחה קשה".
וכמה היה קשה לעמוד מול המטופלים כשאת עצמך היית בהיריון?
"מצד המטופלים הרגשתי תמיד המון פרגון, אבל מהצד שלי הרגשתי חוסר נעימות, בעיקר כשהייתי בהיריון מתקדם עם בטן ענקית שאי אפשר להסתיר. אבל הצגתי את זה כ'ברכה': אנשים מבורכים רוצים להעביר הלאה את הברכה שלהם. בזמן אחד ההריונות שלי, למשל, נוצר קשר חזק עם אישה שבעלה טופל אצלנו. לא סיפרתי לה על ההיריון שלי עד שראיתי שהכל תקין אצלה, ואחר כך כבר עברנו את ההיריון יחד".
המטופל מהבוקר, זה שתאי הזרע שלו נעים על המסך במעבדה לידנו, הוא מנת ה"מניה" שלה היום. "אני יודעת שהוא היה צריך לעבור ניתוח רק בשביל החיפוש, ואני מודעת לאחריות שמוטלת על כתפיי. ברגע שמצאנו לו תאי זרע התרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה שזה קורה!", היא מתלהבת. "ידעתי איזה סימן השאלה גדול ריחף מעליו, והיתה התרגשות גדולה לבשר לו את החדשות הטובות. שלחתי לו סרטון, ושנינו ממש רעדנו משני צידי הטלפון. זה לא מפסיק לקרות לי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו