ליצני המשאלות

את החיוך על פניה של רוני היה קשה לפספס, כשנסעה ברכב צבעוני ומשוגע מהרגיל ועל ההגה פיקדה "ליפה" הליצנית, שלא הפסיקה להצחיק אותה. ברכב מאחור, צבעוני ושמח לא פחות, התקבצו אמא עירית, האחות ניצן והחברות הקרובות של המשפחה, עם "טיטו" הליצן. כולם עשו את דרכם לחוות הסוסים "חווה בכפר". רוני, שלא לומדת במסגרת ונמצאת רוב הזמן בבית, חגגה את בת המצווה שלה ברכיבה על סוסים. הרכבים הצבעוניים הם ה"ליצנבולנסים", וליפה וטיטו הם ליצנים רפואיים. המטרה? להגשים לרוני, ילדה חולה, משאלה לבחירתה. 

כשהרכבים הגיעו לחווה, ליפה וטיטו פרסו שטיח אדום וגרמו לרוני להרגיש נסיכה ליום אחד. הם רקדו ושמחו איתה, הכינו לה קישוטים וחטיפים וליוו אותה ברכיבה על הסוס. החברות תיעדו את האירוע, ואמא עירית לא הורידה את היד מהלב לרגע. היום הזה הוא לא פחות מרגש גם עבורה, כי אחרי הכל, לראות את הבת שלך מאושרת זה עולם ומלואו. 

"מקום לצחוק ולבכות"

לימור יצחייק ("ליפה") ומשה טויטו ("טיטו") שייכים לשלוחה הירושלמית של ה"ליצנבולנס" - פרויקט שהוקם ב־2015 על ידי ליצנים רפואיים מקבוצת "רופאי חלום" ופועלים במסגרתו לא פחות מ־100 ליצנים רפואיים. הללו המבלים שעות רבות בבתי החולים השונים, עובדים בשיתוף פעולה עם הצוות הרפואי ומלווים את הילדים המטופלים ומשפחותיהם. פרויקט הליצנבולנס קם במטרה לאפשר לילדים החולים להתאוורר ליום אחד משגרת הטיפולים - ולהגשים משאלה. 

צוות הליצנבולנס מפיק, מתכנן ומוציא לפועל את הגשמת המשאלה, וזו של רוני היתה הראשונה של הרכב הירושלמי, שעברה בהצלחה. 

במקרה של רוני לא מדובר במחלה קשה, ואמא עירית ידעה שיום כזה יעשה טוב לבת שלה. "לרוני אין ממש מסגרת, כך שאין לה חברה או חברים", היא מספרת, "והיה מרגש לשמוע על החשיבה היצירתית שדרכה אפשר להעצים ילד. היה לה מאוד קשה לבוא, וככל שעבר הזמן באירוע היא השתחררה ונהנתה. הדבר הזה שווה לילדים האלה חיים שלמים לפעמים".  

"הפרויקט הזה שווה לילדים חיים שלמים לפעמים". הליצנים "ליפה" ו"טיטו" עם הילדה רוני בהגשמת המשאלה // צילום: יוסי זליגר

יצחייק הליצנית שומעת את האם המאושרת ומחייכת. "האירוע היה הפתעה עבור רוני, שחשבה שהיא באה לעזור לצבוע את האוטו הראשון של הסניף הירושלמי", היא מספרת, "חשוב להבין שהרבה פעמים לחולה עצמו אין מקום. הרופא מחליט עליו, ההורים גם, ופתאום עם הליצן יש לו מקום לצחוק, לבכות ולהשתחרר.

"זה בדיוק מה שקרה עם רוני. הקשבנו לה ולא עשינו לחלוטין את מה שהכנו מראש, כי היא הגיעה קצת סגורה. לכן סגרנו את המוזיקה, חיבקנו אותה והסברנו לה מה יהיה היום. היא זיהתה את זה והתחילה להיפתח. לאחר הרכיבה הגענו לבית קפה בצומת שילת, שם חגגנו לה כיד המלך והיא היתה מאושרת. באירוע הזה נתרמו פרחים, עוגת בת מצווה ובלונים, כי סביב כל משאלה האנשים מסביב פותחים את הלב וגם אצלם מתחוללת השמחה". 

לפרק פחדים ומחסומים

יצחייק היא ליצנית רפואית כתשע שנים. היא עובדת בבית החולים מאיר בכפר סבא, וכיום גם בשערי צדק בירושלים. בקריירה שלה היא הספיקה להבין כמה הצחוק בריא, ועד כמה יכולה עבודתה כליצנית רפואית להועיל לילדים החולים. 

"היה לנו ילד חולה סרטן שהרופאה אמרה שניקח אותו מייד להגשמת משאלה", היא מספרת, "הוא רצה ללכת לים, אז לקחנו אותו על יאכטה. יומיים לאחר מכן הוא אושפז, וכשנכנסתי לחדר לבקר אותו המצב היה קשה ברמה שחשבתי שאני צריכה להיפרד.  הוא נלחם כמו אריה והסרטן נסוג ושיש מהפך מטורף, ואני אמרתי שזרקנו את המחלה לים. אחר כך הבנתי שזה בדיוק מה שהילד אמר. היום הוא כמובן איתנו, והוא נראה טוב".  

כליצנית, איך חווית את היום הזה עם רוני? 

"יומיים לאחר מכן היה לי קשה להלך על האדמה. להיות הצינור שמעביר את הנשימה הזאת למי שזקוק לה הוא הדבר הכי חשוב לי. זה מעניק כוח בל יתואר גם לנותן וגם למקבל. כוח של אהבה. כשבן אדם מרגיש נאהב, לא משנה באיזו דרך, השמחה שנכנסת לליבו מאוד עוזרת לו".  

יש לכם עוד משאלות בקנה?

"המון. אנחנו עכשיו מכניסים את הרכב הירושלמי למוסך, מכיוון שצריך שהוא יעבוד כמו שצריך כי מחכים לו בטירוף. יש לנו ילדה בת 6 שמאושפזת בבידוד כבר חודשיים ומחכה להגשים משאלה. יש מושתלת כליה שרוצה לפגוש את נהגת האמבולנס מתוכנית הטלוויזיה 'אמבולנס'. 

"הילדים נמצאים במצב תקוע ובמציאות קשה, ופתאום באה דמות ושואלת 'מה המשאלה שלך? איך אפשר לשמח אותך?' זה מתחיל לחולל תנועה והם מתחילים לפנטז ולדמיין. היתה לי אישה עם ילד מאוד חולה, שתוחלת החיים שלו נמוכה והטיפול הוא יומיומי. שאלתי אותה מה החלום שלו ואחרי חצי שעה של רעיונות, ברגע אחד, היא אמרה פתאום שהיא רוצה עוד ילד. היא התביישה לחשוב על הרצונות שלה, אבל בבקשה הזו היתה הבנה שהיא כאן עם הילד אבל היא רוצה לחיות. התחלנו לחלום איך משיגים כסף לטיפולים, כי הם לא הצליחו לבד, ולאחר חודשיים היא התקשרה לספר לי שהיא נכנסה באופן טבעי להיריון. כמו שאמרתי, התחוללה תנועה". 

דרך הגשמת המשאלות הליצנים מצליחים לפרק מחסומים ולשחרר פחדים. לטענתם, האופטימיות והתקווה נותנות לילד ולמשפחתו כוחות מחודשים להמשך הדרך. 

"המתנה הכי טובה"

סמדר חרפק, הליצנית "שמש" שייסדה את הפרויקט, מספרת כי "התחלתי לעבוד כליצנית רפואית לפני כעשר שנים ובתחילת הדרך עבדתי עם ילדים ונוער במחלקה לבריאות הנפש בנס ציונה ועם ילדים ונוער במחלקה האונקולוגית בסורוקה. בשתי המחלקות הללו מתקיים קשר ארוך טווח עם הילדים והמשפחות, ממינימום של ארבעה חודשים ועד שנים רבות. במחלקה האונקולוגית המינימום הוא שנה. 

"בתוך המחלקה אתה נמצא בריצה מתמדת בין מטופל למטופל, מה שנקרא 'זמן בית חולים', והרגשתי שאני רוצה לעשות עבורם משהו מעבר. שיהיה זמן של אחד על אחד עם הילדים והמשפחות שבו אוכל להשפיע עוד יותר. ואז היה לי חלום שיהיה לי רכב מגניב וליצני, שבו אוכל לקחת את הילדים ואת המלווים שלהם ליום שלם. 

"לימים הכרתי את בת זוגי מיכל קורמן, גם היא ליצנית רפואית, ויום אחד היא הלכה לשטוף את האוטו וראתה 'סוברית' ישנה בצבע כתום עם ריפוד מגניב. מיכל ישר חשבה שזה אוטו שמתאים לליצנים ופשוט השאירה פתק על החלון עם המספר שלנו. אחרי יומיים קיבלנו טלפון ונאמר לנו שהבעלים לא מעוניין למכור כי זה רכב אספנות, אבל הוא סקרן לשמוע למה אנחנו רוצות לרכוש אותו. כשסיפרנו לו את הסיפור שלנו התברר שהבן שלו חלה בסרטן בצבא והחלים וזה גרם לו להתחבר אלינו ולמכור לנו את הליצנבולנס הראשון. 

 

"החיבור עם הליצנים מאוד אישי ומאפשר לילדים לעבד את הרגשות שלהם". הליצניות סמדר חרפק (מימין) ומיכל קורמן // צילום: עופר חן

"באותם ימים כבר עבדתי במחלקה האונקולוגית באיכילוב, ואחד הרופאים פנה אלי לגבי נערה שעבדתי איתה והיתה מאושפזת. הוא אמר, 'לי אין מה לעשות, לא נותר לה הרבה זמן, עכשיו תורך'. הבנתי שזו צריכה להיות המשאלה הראשונה שלי. היא היתה בת 18 ומה שהיא רצתה היה ללכת לים עם המשפחה. בלי להבין יותר מדי, לקחתי את האוטו, אספתי את המשפחה שלה ונשארנו בים עד 11 בלילה.

"זה היה יום מדהים, שהרגיש כאילו אין מחלה ברקע. שבועיים לפני שהיא נפטרה היא אמרה לי שלאמא שלה יש יום הולדת והיא רוצה שאקח אותם שוב לים, כי היא לא זוכרת מתי הם נהנו כל כך. התייעצתי עם הרופאים והם לא המליצו לצאת, אז הגעתי אליה למחלקה עם בגד ים פסים, ארטיקים, מגפון, רעש של ים ומטקות. הכל נכנס לתוך החדר שלה. היה כל כך מרגש. כשיצאתי מהחדר הבנתי שאני מכירה אותה שלוש שנים וחווינו הרבה מאוד דברים יחד, אבל הרגע הכי משמעותי היה שהיא ביקשה שאקח אותה שוב עם אמבולנס הליצנים. אז הבנתי שלפרויקט הזה יש משמעות גדולה.

"לא מזמן לקחנו ילד חולה במחלה גנטית נדירה מתל השומר. הוא חי שם מגיל שנה והחלום שלו הוא לטוס לכבוד יום הולדת 9 מאחר שהוא מעולם לא טס. את הפנייה קיבלנו ממתנדבת שסיפרה לנו על החלום ולקחנו את הילד לטיסה בשמי הארץ. המתנדבת התקשרה אחר כך וסיפרה שהוא אמר שזו המתנה הכי טובה שהוא היה יכול לקבל". 

"הליצן הוא כמו חבר או קרוב משפחה, והחולה יכול להיות איתו כל מה שחלם להיות בעולם, כשאת הפנטזיה אנחנו מייצרים ביחד. זה מאוד אישי, ולכן מאפשר לילדים לעבד את הרגשות שלהם, כך שזה גם מאוד אפקטיבי". 

"עושים את ההבדל"

בשנים האחרונות הגשימו סמדר והליצנים הרפואיים הרבה מאוד משאלות, בכל רחבי הארץ, עד שהרכב נשחק והיו צריכים לקנות רכב חדש. למטרה זו פתחו פרויקט יוס המונים, ובמקביל קנו רכב בליסינג ושיפצו אותו כדי שיהיה "ליצני". "היום יש לנו הרבה מאוד בקשות למשאלות", אומרת חרפק, "וזה מרגש כי העניין הוא לא רק המשאלה, אלא הזמן שהילד נמצא עם הליצן. בבית החולים הילד חולק את הליצן, ובמקרה הזה הליצן הוא רק שלו וזה לא פחות חשוב". 

ד"ר שירלי פרידמן, רופאה בכירה בטיפול נמרץ ילדים באיכילוב, שעובדת עם ליצנים רפואיים, אומרת כי "הליצנים הרפואיים חשובים מאוד ונותנים ערך מוסף, בפרט לילדים בטיפול נמרץ שבו אין יום ואין לילה, יש צפצופים מסביב והכל מוציא אותך מהסביבה הטבעית שלך. כמו כן, בטיפול נמרץ אי אפשר לקבל ביקורים של חברים ושל משפחה מורחבת והליצנים עושים את ההבדל, בין אם מדובר בהפגת חרדה או בהעלאת חיוך על פניו של ילד, זה חשוב ומקל את האשפוז. 

"את החשיבות של הליצנים הרפואיים אפשר להבין על ידי כך שבביקור הרופא בבוקר, כאשר עושים תוכנית רפואית לאותו היום, חלק מהתוכנית זה להודיע לליצנים אם להגיע יותר. לפעמים אנחנו ממש מזמנים אותם כי חשוב שיגיעו".

חווית השפעה של טיפול של ליצן רפואי בשיפור מצבו של ילד? 

"אני לא יודעת לכמת את זה במספרים, אבל בעיניי ילד שמחייך תוך כדי מחלה זה מוסיף לו בריאות. המטרה שלי היא שהילדים לא יהיו מפוחדים אלא מחייכים, וזה עוזר".

על המשאלות שבמסגרתן הילדים יוצאים מתוך כותלי בית החולים אומרת ד"ר פרידמן כי "אם ילד יכול לעזוב לכמה שעות למשהו שיגרום לו הנאה זה מצוין, כמובן בכפוף ליכולת הרפואית שלו. 

"מה שיפה זה שהליצנים שעובדים אצלנו לא כופים את עצמם על הילדים. יש ילדים שמפחדים מליצנים ולא תמיד פתוחים לחוויה הזו. יש לי הזכות לעבוד איתם באיכילוב ולראות את העדינות שלהם כשהם ניגשים לילד. הם בוחנים את התגובה שלו ומה הם גורמים לו לחוש, ואם יש אי נוחות הם לא כופים את עצמם. זה לא 'מוכרחים להיות שמח', כי לא כולם מוכנים לזה. הליצנים מקצוענים ועושים את זה נכון. ליצן רפואי הוא לא אדם ששם על עצמו אף אדום ומצחיק - זה מקצוע שאתה צריך לקחת למקום חשוב וזה מה שהליצנים שלנו עושים, הם חיים את זה". 

פרידמן אף טוענת כי יש מקום לליצנות לא רק לילדים, אלא גם ברפואת מבוגרים. "סבתא שלי, עליה השלום, היתה מאושפזת בבית חולים וקבוצה של ליצנים רפואיים באו למחלקה והם גרמו לה למצב רוח טוב ולחיוך", היא מספרת, "וזה שווה הרבה מאוד".

ובחזרה למשאלה של רוני, שאת בת המצווה שלה כנראה לא תשכח, וכך גם משפחתה והחברים והליצנים ליפה וטיטו. אי אפשר היה שלא להבחין בשינוי בהתנהגותה של רוני ככל שעבר הזמן במהלך היום. הפתיחות, הצחוק המתגלגל של הליצנים והקלילות שהם מביאים איתם הדביקו את כל הנוכחים. אז צחוק אולי לא תמיד מרפא, אבל הוא בהחלט מועיל.  

פרויקט הליצנבולנס כרוך בלא מעט כסף, וכל משאלה עולה בממוצע 3,500 שקלים. הליצנים הרפואיים שואפים להגיע ל־30 מרכזי בריאות לילדים בארץ, וכיום מתבססים על תרומות. פרטים נוספים אפשר למצוא באתר שלהם: clownbulance.com  

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו