הזירה הלשונית מתפטרת מהאופוזיציה

ואלה משפטי השבוע:

"לא נוטשים באמצע המערכה". נתניהו ממנף את המשבר הפוליטי לחיזוק תדמיתו כמר ביטחון.

"יו ווין סאם יו לוז סאם". שר החינוך עובר לתוכנית חמש יחידות באנגלית.

"אני לא זקוק לפקחי ביטחון". נתניהו מנפנף את בנט ממשבצת מר ביטחון.

"פוחדים מהפצ"ר במקום מסינוואר". בנט עובר לדבר בחרוזים, ומקים עליו את מערכות הצבא והמשפט.

"סינוואר לא יסיים את חייו בבית זקנים". גרסת יואב גלנט לאיומי ליברמן על איסמעיל הנייה.

"כשגורמים בקואליציה הפילו את הממשלה בעבר קיבלנו את אסון אוסלו". נתניהו חוזר אל מטבע הלשון הרב-שנתי 'אסון אוסלו'.

"הוא התנהל במזומן כמו אחרון חלפני הכספים בדרום תל אביב". בכיר במערכת המשפט על אריה דרעי. חלפן היא הגרסה הימי-ביניימית של הבנקאי המודרני. הגרסה המשנאית למקצוע: שולחני. אגב, בנק הוא במקורו בגרמנית ספסל, שעליו ישבו החלפנים, ומכאן המילה האנגלית bench. 

"אני מתפטר מהאופוזיציה". לאחר שהתפטר, ליברמן עבר לשבת בכנסת על יד איימן עודה. עודה מגיב בציוץ אירוני. כמה כלי תקשורת לקחו אותו ברצינות.

עודה שוקל התפטרות // מתוך הטוויטר

התל של הגמלאים

יעקב אנגלרד כותב: לאחרונה יצא כביש שש בהודעות ברדיו על פתיחת קטע נוסף, המגיע אל "תל קשיש", כשהוא מבוטא: Tel-Kashish. מהמעט שאני יודע אין לתל הזה דבר עם קשישים, אלא שמו המקורי Tel-kasis. תוכל בבקשה להאיר את עינינו? 

מי שצריך להאיר את עינינו היא ועדת השמות הממשלתית, הטורחת לעברֵת שמות ערביים של מקומות יישוב, נחלים, וגם מחלפים. השם הוא תל קסיס, בערבית: תל הכמרים, כי שם לפי סיפורי התנ"ך שחט אליהו את הכמרים של הבעל. נראה שהשיקול לשינוי היה הקשר בין 'קסיס' במשמעות כומר בערבית למילה העברית קשיש שפירושה זקן. עם זאת, המגמה הגורפת להחליף כל שם ערבי לשם עברי מתאימה לרוח הימים האלה וראוי לפחות למתן אותה.

שם ישן, קשיש חדש. כביש שש צפון // צילום: דוברות משרד התחבורה

למי שייך כתר ארם צובא?

ביום שלישי התקיימה בסינמטק הצגת בכורה של סרטו של אבי דבאח "הכתר האבוד", בחסות "הבית לעברית" ההולך ומוקם בראשון לציון. הסרט מתחקה אחרי תעלומת כתר ארם צובא, כתב יד מן המאה העשירית, הנחשב המוסמך והחשוב ביותר של התנ"ך. כתר ארם צובא שכן מאות רבות בבית הכנסת היהודי בחלב, ניצל ברובו הגדול משריפה בעקבות הכרזת כ"ט בנובמבר, הוברח למדינת ישראל הצעירה כדי להביאו לידי ראשי הקהילה החלבית, אך נלקח על ידי הסוכנות והגיע למכון יד בן צבי. עם הזמן נעלמו ממנו דפים רבים. דפים מכתר ארם צובא מוצגים בהיכל הספר.

הסרט מעלה כמה שאלות: לאן נעלמו הדפים האבודים, איך השתלטה המדינה על הכתר, והאם ראוי היה שתנכס אותו. על השאלה הראשונה הועלו השערות רבות אך לא תשובות. האם הדפים נגנבו, כפי שנגנבו כתבי יד עתיקים רבים מספריות ומכונים על ידי אספנים חמדנים; או שראשי מכון בן צבי לקחו חלק מהדפים אליהם לצורכי מחקר, כשעל הכוונת ראש המכון בעבר מאיר בניהו, ואפילו נשיא המדינה יצחק בן צבי. 

השאלה השנייה היא למי שייך הכתר, והאם נכון עשתה המדינה כשפעלה לנכס אותו ולא להשאיר אותו בידי העדה. השאלה הזו נקשרת לדיון המקיף על העוולות שנעשו ליהודי המזרח והמדיניות הממלכתית, מדיניות כור ההיתוך, שנועדה לגזול מהם את מורשתם הייחודית.

במידה מסוימת הסרט יצא לקלל ונמצא מברך. השיטות שבהן פעלה המדינה להשגת הכתר מטרידות בלשון המעטה, וראיוות לחשבון נפש. הן בוודאי מעידות על זלזול בחוכמתם ותרבותם של יהודי חלב. אבל השאלה העקרונית אינה קשורה לכך. כתב היד החשוב ביותר של התנ"ך חייב להיות בידי גורם ציבורי, ממלכתי. להיות חשוף לציבור, לשמש חומר למחקר, ובכך גם לכבד את המורשת החלבית ולחשוף אותה, ולא להיות מזוהה ושמור רק בידי עדה אחת. נכסי רוח ותרבות, ובעיקר נכס מסוג זה שעבר ידיים רבות והועבר לחלב על פי בקשת הרמב"ם אינם שייכים לעדה זו או אחרת אלא לכלל עם ישראל. באותה מידה שכתבי קפקא הם נכס תרבותי אוניברסלי ויהודי, קל וחומר שזה כך לגבי כתר ארם צובא.

כתר ארם צובא במוזיאון ישראל // צילום: מכון בן צבי

טיל ורקטה, מצא את ההבדלים

מאות טילים נורו לעבר ישראל מרצועת עזה בשבוע שעבר. או שמא היו אלה רקטות? האם טיל ורקטה הן מילים נרדפות? לפי השימוש בהם נראה שכן, אבל התשובה לשאלה מורכבת. 

'טיל' היא מילת מטרייה לאמצעי לחימה מסוגים וגדלים שונים. המשותף להם שהם מתעופפים באוויר מכן שילוח כלשהו, מכילים חומר נפץ וגורמים להרג רב. קטיושה היא טיל, קסאם הוא טיל. מהי אם כן רקטה? רקטה היא סוג של טיל, שכוח הדחף שלו נוצר על ידי גזים הנפלטים לאחור ממנוע רקטי, או מכוח הבעירה של מטען הודף. כל רקטה היא טיל, לא כל טיל הוא רקטה.

מהיכן הגיעה המילה טיל? היא מתייחסת לשורש עברי, טו"ל, שפירושו להרים, ומכאן הפועל להטיל. השורש מוכר גם בערבית, וחיילינו המטורטרים מכירים את הפקודה "אגבר טול", הנפה של הנשק בשתי הידיים. השימוש בשורש משתלב עם המילה הלועזית לטיל - projectile. 

על ההבדל בין טיל ורקטה דיברתי בין היתר במסגרת פינתי הקבועה "מילות השבוע" ב"יומן השבוע" בעריכת רון נשיאל (מוזמנים להאזין, היומן משודר מדי שבת ברשת ב' בין 10:00 ל-11:00). בעקבות זאת כותב לי דב אלידע: "'טיל' היא אולי המילה הכי מבוזה בעברית התקשורתית. בתרגום מילולי טיל הוא projectile, כפי שאכן מקובל בשפה התקנית של חיל התותחנים - טיל ולא פגז. אפשר לסבול בקושי גם טיל כתרגום ל-missile, כמו ב"חטיבת הטילים" של חברת רפאל. לדעתי רצויה מילה אחרת, מיוחדת, לטיל מנוהג או מונחה או מתביית, המונע רקטית ונושא ראש קרבי, אולם ספק אם ניתן בשלב זה לתקן את המעוות".

"מה שאינו נסבל", מוסיף אלידע, "הוא השימוש בכלי התקשורת במילה טיל עבור launch vehicle ו-space vehicle - אמצעי שיגור לווינים וחלליות וחלליות מונעות רקטית, שימוש הנשמע אבסורדי ומגוחך באזני איש המקצוע. זאת בהתאמה מלאה למגמת צמצום השפה, השולטת בהתפתחות העברית המדוברת". 

המילה 'רקטה' היא צורה עברית של המילה האנגלית המקבילה rocket. כאן נוצר בלבול נוסף, כאשר 'רקטה' היא גם מחבט טניס. אלא שהרקטה הזו מקורה במילה אנגלית אחרת – racket. בין שתי המילים האלה אין קשר. rocket מגיעה מלטינית ומתייחסת לסחרור הטיל ולצורתו הגלילית. racket התגלגלה מן המילה הערבית ראח'ה, שפירושה כף יד. בעקבות המילה הערבית נעשה שימוש במילה העברית רַחַת שאחת מפירושיה היא מחבט טניס. בלשון חכמים רחת היא כלי חקלאי ידני לזריית תבואה, מִזרֶה. מילון רב מילים מגדיר את השימוש ב'רחת' עבור מחבט הטניס 'מיושן'. במילוני האקדמיה מופיעים הביטויים 'רחת מחתָה', תרגום של כלי הבניין spade המזכיר אֵת גדולה, ו'רחת טיגון', המשמשת להפיכת המזון במחבת, הלא היא כף הטיגון. גם שני השימושים האלה מיושנים.

כל רקטה היא טיל, לא כל טיל הוא רקטה, התוצאה זהה // צילום: AFP

עוד על השטן וכוכב השחר

ע.ג. מוסיף לאזכור lucifer, שמו של השטן שהיה במקורו שמו של כוכב נוגה בטור קודם. "הקשר ביניהם הוא ששניהם קבלו את שמם מאותו מקור מקראי: "איך נפלת משמים הילל בן שחר" (ישעיהו יד 12). 'בן שחר' הוא כוכב השחר, 'נושא האור', ובלטינית luci (אור), fer (נושא(. הכוכב שנפל מן השמים הוא מן הנפילים שמדובר עליהם בבראשית ו' 4, עניין שפותח בתרבות הנוצרית". 

אנה מילר מתייחסת לסוגיית שירו של חיים חפר "הן אפשר", שבו נכתב ״והשער חורק לו דומם״. "הצירוף 'חורק – דומם' הוא אמצעי אומנותי הנקרא אוקסימורון (מיוונית: לבן ושחור). השימוש באוקסימורונים אופייני מאד למשוררי הדור השני כמו אלתרמן וגולדברג. האוקסימורון הוא צירוף שתי מילים הסותרות זו את זו, מעין פרדוקס. מטרתו בשירה היא להעצים את תחושת האווירה בשיר באמצעות הצירוף המפתיע, ליצור אווירת מיסתורין, או להפנות את תשומת הלב לשורה השירית שהאוקסימורון מופיע בה. אוקסימורון דומה לזה שבשירו של חפר מופיע בשורת הפתיחה של שירו של אלתרמן 'ליל קיץ': דומיה במרחבים שורקת".

נסים מטילים או רקטות? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית

 • הקמפיין הפרובוקטיבי חורך את הרשת

 • לא אייל: הזמר שאילנית ואלירז רוצים בחתונה

 • עקפו את ביונסה: המוזיקאיות המרוויחות בעולם

 • 2,800 אמנים נגד חוק "נאמנות בתרבות"

 

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו