כמעט ללא פרסום וקידום, ובזמן לא מבוטל מראש, אזלו כל הכרטיסים למופע סיום הסיבוב של אסף אבידן שנערך אתמול בהיכל התרבות בת"א. לאבידן יש כאן בסיס יציב ונאמן, למרות שישראל אינה הבייס שלו כבר שנים. כשהוא בוחר לסיים כאן את סיבוב ההופעות ולצאת לשנת פגרה של אינטרוספקטיבה, הבייס מגיע להתבשם באבק הכוכבים הבינלאומי שמביא איתו אבידן, ומקבל את זה בדיוק. אבידן, כמו שהוא מצהיר, מעדיף להתבטא באנגלית, מעדיף להתבונן מבחוץ.
הבמה הגדולה של היכל התרבות ריקה ברובה. כמה גיטרות אקוסטיות ולצידן כלים אזוטריים אחרים. את מלאכת הצמצום הזו הקהל כבר ראה ממנו בעבר, אבל בזמן שחלף אבידן השחיז וחידד את היכולות שלו לשיא חדש. הוא מלהטט בעזרת כל קונץ, טריק ושטיק אפשרי כדי להוציא מהמעט את המירב. בחלק מהזמן התוצאה שומטת לסתות (העיבוד המופלא ל־Bang Bang למשל), ובחלק אחר היא עשויה מדי ואפילו לוחצת. ההידוק הזה מגיע בוודאי אחרי כמות אינסופית של אימונים וחזרות ונשען על המון כישרון ודמיון, אבל כשהטכניקה בשיאה, הרגש מאבד מכוחו.
לקראת סיום מעלה אבידן לבמה את שלומי שבן, ומביא את הערב אל הנקודה המעניינת והמחדשת ביותר שלו. הם מבצעים יחד את "תרגיל בהתעוררות" של שבן ותרגום מעובד של The Labyrinth Song של אבידן, כשאבידן שר בעברית. וזה נהדר. סילוק המרחק הרגשי שמאפשרת שפה זרה חושף בו צד יפהפה ושבן דואג גם לציין את זה. בהומור החכם שלו הוא משחרר מעט אוויר חם מהבלון, ומסייע לאבידן להתחבר לנקודה שורשית וראשונית שלו. הנקודה הזו אולי נראית פרובינציאלית לעומת העיסוק בשדות גלובליים של אמנות, אבל נראה שחבוי כאן מעיין שמחכה להתגלות. ייתכן שהפגרה הזו היא הזדמנות מצוינת לחזור ולהתבונן מבפנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
