הזירה הלשונית: מיהו השטן של דרעי?

אריה דרעי (ארכיון) | צילום: אלכס קולומויסקי

"השטן הוציא צו 8", הכריז דרעי באוזני תומכיו. הוא התכוון לאלה ששלחו את אוהדי עופר ברקוביץ' לקלפי, ואולי לברקוביץ' עצמו. ההתנצלויות והניסיונות להמעיט בדמותו של השטן לא הועילו. שטן הוא האלטר-אגו של אלוהים, הוא הרוע בהתגלמותו. אבל מיהו השטן, ואיך התגלגל למעמדו הרם?

בתנ”ך, בספר דברי הימים, 'שטן' הוא שם פרטי, כינוי למלאך מקטרג: "וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל־יִשְׂרָאֵל, וַיָּסֶת אֶת־דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת־יִשְׂרָאֵל", ומכאן הביטוי 'עמד לו לשטן'. לצד זה פירוש המילה הוא מכשול או פגע, כגון בשמואל ב: "וַיֹּאמֶר דָּוִד: מַה־לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרוּיָה, כִּי־תִהְיוּ־לִי הַיּוֹם לְשָׂטָן?". על פי מקבילות שמיות השם הפרטי 'שטן' קדם למונח הכללי. לצד השם מופיעים בתנ"ך גם הפועל לשׂטון, כלומר לקטרג, והמילה 'שִׂטנה'. פירושה בבראשית ריב ושנאה, בעזרא פירושה דיבה או עלילה, ובעברית החדשה איבה עמוקה.

השטן בפעולה. ברקוביץ' // צילום: נועם ריבקין פנטון

ברבדים המאוחרים של העברית זוכה השטן לשדרוג. ממעמד של מלאך-פרובוקטור הוא נתפס כאויבו הראשי של אלוהים, המתמחה בקלקול מעשיו, ומשמש כשם כללי המייצג את הרוע המוחלט. המילה 'שטן' נדדה לשפות נוספות. מילון אוקספורד מגדיר satan כ-devil, או בשמו הלטיני lucifer. לוציפר פירושו בלטינית הכוכב הבוהק של הבוקר, והוא מתייחס לכוכב נוגה. בשלבים מאוחרים יותר יוחסו לכוכב הזה תכונות שטניות.

השטן הוא בפולקלור היהודי מקור לשורה של צרות. הוא אורב למי שמדבר על הצלה וגאולה, ולכן אומרים במסכת ברכות "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן". הוא מצפה בסיבוב לאנשים חסרי סבלנות ועל כן נאמר בערבית "אִלעַגַ'לֵה מִן אַשִיטַאן, וִאלתַאַנִי מִן אַלרַחְמַאן": המהירות מן השטן והמתינות מאלוהים. הגרסה העברית: "החיפזון מן השטן". האמרה נקשרת לסיפור עם ערבי על אבו נוואס פזור הדעת, שהתבקש להביא גחלת מבית השכן, ונעלם לשנה. כשחזר לקח את הגחלת, מיהר לביתו ונפל, והגחלת כבתה. אז אמר בכעס: "החיפזון מן השטן".

תרבויות אירופה עוסקות בגרסאות שונות באדם המוכר את נשמתו לשטן, או בגירסה אחרת, כורת ברית עם השטן. הביטוי מופיע בשפות רבות, ביידיש, באנגלית, בצרפתית וכן בערבית. האגדה עומדת בבסיס מחזהו של גֵתֶה "פאוסט". במשפט הדיבה של ישראל קסטנר כנגד מלכיאל גרינוולד משנת 1955 פסק השופט בנימין הלוי שזיכה את גרינוולד כנגד קסטנר: "בקבלו את המתנה הזאת מכר קסטנר את נפשו לשטן". בעקבות פסק הדין נרצח קסטנר בידי קבוצת טרור יהודית. הוא טוהר על ידי בית המשפט העליון לאחר מותו.

עוד מבית המשפט: פרקליט השטן הוא אדם המשמיע דברי תמיכה במי שעשה מעשי פשע ועוולה, לעיתים כתרגיל מחשבתי או משפטי, כדי לבחון את טיעוני הצד השני. המקור בלטינית: advocatus diaboli. בטקסי הכנסייה נהגו להעלות נפטר לדרגת "מאושר" או "קדוש". לשם כך מתמנים שני יועצים, האחד פרקליט אלוהים, והשני פרקליט השטן, המנסה להוכיח שהאדם אינו ראוי מאחר שהושפע על ידי השטן. התפקיד הפך לרשמי על ידי האפיפיור סיקסטוס החמישי בשנת 1587, ובוטל רק ב-1983 ע"י יוחנן פאולוס השני. ההוראה המקובלת היום של הביטוי הפוכה למשמעות המקורית: פרקליט השטן הוא מי שמצדיק את מעשיו של החוטא.

לא כולם מתעבים את השטן. במסכת יבמות נכתב: "אח קטן יש לי, בכור שטן הוא, ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי", וכאן מדובר בתלמיד חריף ומפולפל. השימוש ב'שד' במשמעות חיובית, כמו 'איזה שד הוא', 'הוא שד משחת' מוכר בעברית הישראלית, ומלמד על היחס המורכב שיש לבני האדם לשדים ורוחות: פחד מלווה בהערצה.

ביאליק כתב בפואמה "על השחיטה": "נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן, עוד לא ברא השטן". הביטוי 'עוד לא ברא השטן' הפך למטבע לשון, אבל הוא משמש גם במשמעות מעצימה חיובית. חברת נטוויז'ן, למשל, עניינה את לקוחותיה בהודעה קולית בהבטחה מרעישה: "אנו מציעים שורת מבצעים ושדרוגים שלא ברא השטן".

תחפושת שלא ברא השטן // צילום: AFP

על נחת ונחיתות

פנינה להב שלחה אלינו צילום פתק משנות השלושים של המאה הקודמת, שאותו מצאה האסיסטנטית שלה נעה רות בארכיון לבון. גולדה מאיר, ראש הממשלה לעתיד, העבירה את הפתק לשר התחבורה לעתיד דוד רמז, איש לשון שחידש כמה מילים חשובות, וגם העניק לחברת התעופה 'אל על' את שמה. בפתק נכתב: "האם נחת ונחיתות - משורש אחד?".

לשאלתה של גולדה, ושל פנינה בעקבותיה, התשובה מורכבת. 'נחת' היא מן השורש נוח, והיא קשורה למנוחה ולשלווה. 'נחיתות' היא מן השורש נח"ת, הקשור לירידה לצורך חניה ומנוחה. הנחיתות היא מצבו של מי שנמצא למטה, מי שירד לשפל המדרגה. קיימת השערה שיש קשר מוקדם בין נו"ח לנח"ת, שכן שני השורשים עוסקים במנוחה לאחר פעילות.

הפתק של גולדה // צילום: פנינה להב

החזרזיר חטף גזזת

ד"ר אלישע פרוינד הוא אורתופד ותיק וחובב לשון, שגם תרם רבות ל"הזירה הלשונית" לאורך השנים, וכן לפינה "רגע של עברית" בקול ישראל. בימים אלה הופיע בהוצאת צמרת הספר "לגופן של מילים: אנטומיה ורפואה בראי השפה", שכתב יחד עם עורכת הלשון נורית אלרואי. הספר מציג כ-250 מילים וביטויים מתחום הרפואה ומציג את מקורותיהם. והרי מגוון טעימות.

גַזֶּזֶת. המחלה שעלתה לאחרונה לחדשות בעקבות הגילויים על הטיפולים השנויים במחלוקת במחלה בראשית ימי המדינה. את השם העניק לה יהודה קצנלסון, הוא הוא בוקי בן יוגלי, עמיתו של הרופא הלשונאי אהרן מזי"א. השם מוסבר בכך שהפטרייה הגורמת למחלה מתפשטת מן העור אל השיער ו'גוזזת' אותו, גורמת לכך שהוא ייתלש.

הלם והַלֶּמֶת. 'הלם' ברפואה היא מצב מסכן חיים, שנגרם מירידה חדה בלחץ הדם. היא נקשרת לפועל התנכי הָלַם, כלומר, היכה בחוזקה, כמו יעל את סיסרא. מן הרפואה התפשטה המילה לכל עבר, למשל: "ראיתי את חשבון החשמל וחטפתי הלם", וכן ל"הלם חשמלי" כצורת טיפול. לצד זה 'הלם' דבקה במצבי דחק פוסט-טראומתיים, באנגלית: ptsd, שהידוע שבהם הוא הלם קרב. חסינדרום הזה נקבע שם נפרד: הַלֶּמֶת, אך הוא כמעט שאינו בשימוש.

חַזֶּרֶת. שמה המקצועי של החזרת הוא פארוטיטיס, בעקבות בלוטת הפארוטיס, היא "בלוטת בת האוזן". בן יהודה הציע את 'חזרת' מאחר שפניו של החולה תופחים ומזכירים פני חזיר. לשם הזה גם שורשים ברוסית, שם נקראת המחלה svinka, חזרזיר. כך גם ביידיש, שם נקראת המחלה בכמה ניבים חאַזערל.

טָרֶשֶת. הטרשת הנפוצה היא מחלה הכרוכה בהתקשות של רקמות. שם המחלה נקבע בעקבות המילה התלמודית טרשים, שפירושה סלעים או אדמה קשה. השפיע עליה גם המונח הלטיני של טרשת העורקים: אַרְטֶריוֹסְקֶלרוֹזיס, מילולית: התקשחות העורקים.

מְחולית. זו אינה מחלה, אלא סימפטום של כמה מחלות שהמכנה המשותף להן הוא פגיעה בעצבים ובשרירים. הפגיעה גורמת לעוויתות ולתנועות לא רצוניות המזכירות ריקוד במעגל, ומכאן השם הלטיני כוריאה, ריקוד, והעברי – מחולית. מאחר שבעבר סברו שהסימפטום הוא תוצאה של עקיצת עכביש הטרנטולה, נולד הריקוד טרנטֶלה.

מחול העכביש. טרנטולה // צילום: EPA/Johan Nilsson

סרעֶפֶת. הספר עוסק גם באיברי האדם. רובם מופיעים בתנ"ך, אך את 'סרעפת' חידש שאול טשרניחובסקי, הרופא המשורר, בעקבות המילה המקראית שׂרעפים שפירושה מחשבות. המשורר היווני הומרוס כינה את הסרעפת phreno, כלומר, נפש או מחשבה, שכן היוונים סברו שהסרעפת היא מקור הרגשות והמחשבות.

עַקֶּמֶת. עקמת היא סטייה לצדדים של ציר החוליות בעמוד השדרה, בעקבות השם הלטיני-יווני סקוליוסיס, עקמומיות. השם הזה נקלט גם בציבור, אבל יש לו קרובות משפחה לשוניות-רפואיות. קימור יתר נקרא קַמֶרֶת, והוא מוכר גם כחטוטרת או גבנון. קיעור יתר נקרא קַעֶרֶת.

פציינט. פציינט הוא מי שמטופל בידי רופא. המילה היא גרמנית. המקבילה לה באנגלית, patient, מתפצלת לשתי משמעויות: מטופל וסבלני. אמנם ידוע שהפציינטים המגיעים לטיפול נדרשים לסבלנות רבה עד שמגיע תורם, אבל זה אינו מקור הקשר. patient א' הוא הסובל, מילה הנקשר ל-passion במשמעות ייסורים. patient ב' הוא הסבלן, מי שמוכן לסבול בשקט עד שמגיע תורו.

קיהיון ושיטיון. ספרו של א.ב. יהושע "המנהרה" עוסק באדם שמתגלים אצלו סימנים של שיטיון, דֶמֶנציה, מילה שפירושה הלטיני הוא 'התרחקות מן הדעת'. מאיה ערד פרסמה לפני מספר שנים את הספר "חשד לשיטיון". המילה נקלטה אם כן, אבל גם גרמה לתרעומת, שכן היא מציגה את החולה כשוטה, בעוד שהמחלה קשורה בקהות המחשבה ולא בטיפשות. על כן קבעה האקדמיה ששם התסמונת הוא הוא קיהיון.

שבץ. ברפואה מוכרים היום שני סוגי שבץ. שבץ מוחי, שהוא איבוד הכרה עקב הפסקה פתאומית של תפקוד המוח; ושבץ לב, שם רפואי למה שקרוי בלשון המדוברת התקף לב. השבץ התגלגל מספר שמואל. שאול מבקש מאחד מנעריו "עמוד נא ומותתני כי אחזני השבץ". המילה זכתה לפירושים רבים: פחד גדול על פי הלטינים, חושך חזק על פי היוונים, אפיסת כוחות על פי האכדית. הרפואה החדשה אימצה את המילה לצרכיה.

שפיר. פרוינד ואלרואי מגייסים את הספר כדי למנוע את הבלבול הקיים בין שָפִיר לבין שַפִּיר. שָפיר, מן הצירוף 'מי שפיר', הנוזל הממלא את שק השפיר שברחם, התגלגל כנראה מן המילה שפופרת. שַפִּיר, כלומר, ראוי, טוב פירושו הרפואי 'שאינו ממאיר', כגון "גידול שפיר". המילה קשורה לשורש שפ"ר, ומכאן אמרי שֶפֶר, השתַפֵּר, וגם ההצעה שהציע ביאליק עבור דקורטור: שַפָּר.

שפיר משתפּרת // צילום: אורן בן חקון

שאלת השבוע

מה מקור המילה חטיף? מי המציא אותה ומתי?

המילה 'חטיף' הומצאה על ידי חברת גבעול, חברת אחות של אוסם, במוצר חדש, אוכל צמחי על בסיס דגנים, שנכנס לשוק ב-1965. שמו האנגלי הוא סנייקס, והשם העברי שנקבע לו הוא 'חטיפים'. ב-1975 הוציאה אוסם לשוק "סדרה חדשה של חטיפים - ביסלי". נראה שהפופולריות של ביסלי סייעה להפצת המילה החדשה, והמוצלחת עד מאוד.