"אבא עדיין שואל אותי אם אני לא רוצה למצוא עבודה נורמלית"

שלומי קוריאט || בן 42. שחקן ובדרן. גדל ביבנה ומתגורר בפתח תקווה. נשוי לאורית (דולה וסייעת לילדים על הספקטרום האוטיסטי) ואב לליהי (13), ליהונתן (9) ולשירה (7). החל את דרכו בשלישיית פרוזק, לצד יובל סמו ואופיר לובל. משתתף בעונה השנייה של "שנות ה־80" (רשת 13), רץ עם המופע "שלומי קוריאט" (ב־24.11 בבית שמואל ירושלים, ב־8.12 בצוותא ת"א וב־18.12 בגריי יהוד] ופרזנטור של אלבר ושל Wobi

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"בכל יום אני מדבר עם אמא שלי, ז'קלין. קודם אני שואל אותה מה שלומה, מה שלום אבא ומה חדש. השאלה הראשונה שלה זה איך הילדים, ואז איך אורית ורק אז איך אני. יש סדר עדיפויות. אני מתייעץ איתה ומקשיב לה, ואם יש דברים שצריך להתערב ולפתור, אני שם. ההורים תמכו בי תמיד, אבל לא חשבו שמשחק יהיה המקצוע שלי. אבא שלי עדיין שואל אותי אם אני לא רוצה למצוא עבודה נורמלית".

 מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?

"השבוע. מדובר פה בהיפוכונדר ובאדם חרדתי, אז יותר טוב שתשאלי מתי לא הלכתי. יש לי ארון תרופות שלא מבייש בית מרקחת. בעצם, אני יכול למכור להם. היום אני יותר חרד לילדים, אז כשמישהו מתחיל להשתעל, יאללה - הולכים לרופא או מזמינים רופא או מתייעצים בטלפון". 

 מתי בפעם האחרונה התפללת?

"היום. אני מתפלל בכל בוקר, מניח תפילין. אני צם בכיפור, שומר שבת ולא אוכל בשר עם חלב. אני שומר על מה שאני יכול, עושה מה שאני יכול. יש לי אח דתי מאוד ויש שושלת של רבנים מהצד של אבא, אז אני מחובר מאוד לדת, אבל אני לא דתי. אני חי את חיי ומכבד כל אחד, איש באמונתו יחיה". 

 מתי בפעם האחרונה שיפצת את הבית?

"ממש עכשיו. עשינו שיפוץ בבית והחלטנו לעצב אותו לפי טעמנו האישי - מהשקעים עד השיש. אני לא התערבתי לאשתי במטבח, והיא לא התערבה בכל השאר. כל מה שאת רואה מסביב זה בחירות שלי, וקלעתי לטעמה. זה היה חודש אינטנסיבי שבו עבדו לפעמים ארבעה בעלי מקצוע באותו זמן".

 מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט עם אשתך?

"יש לאורית ולי מנהג, אנחנו משתדלים לצאת פעם בשבוע למסעדה, לסרט או לחופשה קצרה. לא תמיד זה עובד, והפעם האחרונה היתה לפני חודש בערך. היינו חייבים אוויר אחרי השיפוץ, אז סגרנו מלון בוטיק במטולה והשארנו את הילדים אצל סבתא. זה מלון בתוך מערה, משהו מדהים".

 איפה הכרתם?

"הכרנו בחוף הים של תל אביב, בשנת 2002. אני הייתי שם עם חברים, והיא היתה עם חברה. כשהתכוננתי לנסוע הביתה על הטוסטוס, אורית ניגשה אלי ואמרה שהיא מנסה להשיג כרטיסים להופעה של 'פרוזק' ולא מצליחה. הבטחתי לעזור והחלפנו טלפונים. ואז הבריזו לנו ניצבות למערכון מצולם, אז שאלתי אותה אם מתאים לה לבוא להחליף אותן, והיא אמרה שהיא תבוא עם אחותה - ויש לנו את זה מוקלט, מערכון במכון כושר שהיא ואחותה מופיעות בו. אחרי הצילומים, בצהריים, יצאנו לדייט ראשון. הזמנתי מקום בבראסרי, אבל היא העדיפה ברגר קינג, וזה מה שקנה אותי". 

 מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?

"השבוע, ואני ממליץ לכולם ללכת.זה סוג של ניקיון שבועי, ריסטארט למערכת ולהכל. זה התחיל מזה שהיו לי חרדות והלכתי להבין מה עובר עלי, וכשהחרדות עוברות אתה כאילו לא צריך טיפול, אבל אני מרגיש צורך לדבר על הכל. בעיניי פסיכולוג זה חבר שאתה מדבר איתו, ויש קסם בשיחות האלה". 

 מתי בפעם האחרונה הופעת בסטנד־אפ?

"אתמול. אני מאמין שסטנד־אפ טוב ומצחיק בא מהחיים, אחרת הוא פחות עובד. הרוב מבוסס על האמת שלי, כמובן בהקצנה. אני מדבר, למשל, על הריונות, כמה שלגברים זה מורכב ואנחנו הפחות מוערכים בעסק. בתקופת ההיריון מתייחסים רק לאישה, אנחנו העבדים שלה תשעה חודשים". 

 מתי בפעם האחרונה השתתפת בריאליטי?

"עשיתי את 'גולסטאר' ב־2014, ולפני זה זכיתי בעונה השישית של 'רוקדים עם כוכבים'. הם פנו אלי כמה פעמים וסירבתי, ובסוף אמרתי שזה קארמתי ואני צריך להסכים. כשהתחלתי להופיע אמרתי שאחזיק עד התוכנית החמישית, וכשהגעתי לרבע הגמר זה הפך לתחרות מבחינתי ואמרתי - 'אין צ'אנס שאני לא לוקח'. הייתי עם קרעים ברצועות ובכל זאת רקדתי שמונה שעות ביום, ובשידור פעם בשבוע". 

 מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

"אני משוחרר רשמית מהצבא שלוש שנים. בעבר עשיתי מילואים 42 ימים בשנה במסגרת יחידת פיקוד העורף. כנער חלמתי על להקה צבאית ואחר כך על השייטת, ובסופו של דבר, היה לי שירות לא פשוט עם הרבה רגעי שבירה. בהתחלה שירתי בצנחנים ואחר כך בפיקוד העורף, כי כבר מיציתי את ימי הקרביות וזה לא הסתדר. היו לי עניינים בריאותיים, בעיות עם הגב, וביקשתי העברה. בסוף הייתי ג'ובניק במשך פחות משנה, וזה היה מאוד משעמם, אבל אני שמח שהשלמתי שלוש שנים מלאות". 

 ומייד אחרי השחרור הגשמת חלום והתקבלת ללימודי משחק בבית צבי.

"נכון, וזו היתה אחת התקופות הכי כיפיות בחיים שלי. באתי מעיר קטנה ומשכונה קטנה, ופתאום נחשפתי לעיר הגדולה, לאנשים ולתרבות אחרת. בהתחלה עברתי לגור אצל סבתא שלי ברמת השרון, ואחר כך עברתי לתל אביב. התפקידים שנתנו לי היו שונים מהטייפקאסט שלי. קיבלתי תפקיד ראשי ב'מידה כנגד מידה', במחזות של צ'כוב ובמחזות איריים, ופחות נחשף שם הצד הקומי שלי".

 מתי בפעם האחרונה פגשת את חבריך לשלישיית פרוזק?

"לא פגשתי אותם מלא זמן. אופיר לובל עבר לגור בשרון והוא הבמאי של 'ארץ נהדרת', וסמו בענייניו. כל אחד התפייד למשפחתו, ואנחנו שומרים על קשר מדי פעם בסמסים. החלטנו לפרק את ההרכב לפני 12 שנים. אחרי תשע שנים יחד - מיצינו. הבנו שכל אחד רוצה להתפתח במובן האישי וכל אחד רצה להיות לבד ולעשות לבד, וזה לגיטימי. ההחלטה התקבלה באמצע מסע הופעות בארה"ב. בהתחלה לא ידעתי מה קורה מפה. הייתי רגיל אליהם, תשע שנים זו היתה השגרה שלי, ועכשיו מה עושים? אומרים שהכל לטובה ולכל אחד מאיתנו קרה משהו טוב אחרי הפרידה. אני חזרתי לתיאטרון והתקבלתי ל'הבורר'". 

 מתי בפעם האחרונה קראו לך "אבי הטחול" ברחוב?

"זה קורה עד היום, ואני עונה לשני השמות - שלומי ואבי. למרות שהסדרה ירדה ב־2014, עדיין משגעים אותי מתי היא חוזרת. אני חייב הרבה לדמות הזאת, ואני לא מנסה להשאיר אותה בצד, כי אני יודע שיש דמויות שהולכות איתך לקבר. תמיד אהיה אבי הטחול בעיני אנשים מסוימים". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת את משה איבגי, ששיחק שם לצידך?

"בהצגה 'שלא תתעורר הילדה' בתיאטרון חיפה, לפני כשנה וחצי. בפעם הראשונה נפגשנו במסגרת 'הבורר', כמובן. יש כמה שחקנים שבתור ילד גדלת עליהם והיה לך חלום לשחק איתם - בשבילי אלה היו שייקה אופיר ז"ל, זאב רווח ואיבגי. זו היתה חוויה מדהימה לעבוד איתו ב'הבורר'. מעבר להיותו שחקן הוא מורה למשחק. בין הטייקים הייתי יכול לראות אותו נותן הערות משחקיות, שעזרו לשפר את מה שהיה על המסך. הוא היה אחד מהאנשים שאמרו לי, 'רק אתה תעשה את הטחול', ואני לא אשכח לו את זה". 

 ומה דעתך על החשדות המיוחסים לו?

"על זה אני לא רוצה לדבר".

 מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"לא קראתי ספר מאז שסיימתי את בית צבי. מחזה נחשב אבל?"

 מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?

"בכל יום. אני מפצה עכשיו על התקופה שבה הופעתי בארה"ב והצטלמתי לסרט חדש, ולוקח אותם לג'אמפ, לטרמפולינות, מה שהם רוצים. הגדולה בגיל ההתבגרות, במוד של 'אבא שחרר'. הבן שלי משחק כל היום במחשב ב'פורטנייט', מכור ברמות קשות, ואם יש למישהו עצה לגמילה, אני מוכן לקבל. הקטנה היא ליידי שמסובבת אותי על האצבע הקטנה. אנחנו משחקים במשחקי קופסה, ורוב הזמן היא עם חברות, מה שגרם לי להפוך למורח לקים מיומן. אני מורח לה ולחברות שלה". 

 מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"וואי, זה מבאס אותי. עד לפני שנה עשיתי שניים־שלושה אימוני פיירבוקס בשבוע עם מאמן אישי. זאת שיטה שמורכבת מאירובי, מקיקבוקס וממשקולות בעצימות גבוהה. באיזשהו שלב הגוף נתן את אותותיו והודיע שדי. אז כמעט שנה אני מתאמן בשיטת יצ"ב - יושב וצופה בטלוויזיה". 

 אפילו לא כדורגל?

"באחת השבתות האחרונות דווקא שיחקתי עם הבן שלי בפארק. הוא מתאמן עכשיו בהפועל פתח תקווה ומשחק בעיקר כחלוץ. בדרך כלל הוא אומר שהוא רוצה להיות כדורגלן, אבל לפעמים הוא גם מתעורר בבוקר ואומר שהוא יהיה מדען, תלוי באיזה יום. אבל מה שבטוח שכרגע הוא לא מראה נכונות להיות בפרונט מבחינה טלוויזיונית, ואני שמח על זה. הבת הקטנה, לעומת זאת, אומרת שהיא רוצה. נראה".

 אתה היית שחקן־שחקן?

"אני שיחקתי בנערים של מכבי יבנה, הייתי בלם שהולך על הרגליים, אבל זה נגמר כאשר עברתי לתיכון תלמה ילין. היום אני אוהב כדורגל כצופה, ואני אוהד של בית"ר ירושלים". 

 מתי בפעם הראשונה הבנת שהמקום שלך על הבמה?

"בגיל 13 או 14, בתיאטרון העירוני של יבנה, בתפקיד החולה המדומה של מולייר. הייתי ילד מופנם, ביישן וחסר ביטחון, ובגלל כל התכונות האלו טיפה אגרסיבי. לא מצאתי את המילים לתקשר, אז הדרך הקלה היתה כוח. רק בגיל 13, במסגרת התיאטרון העירוני, גיליתי שאפשר לתקשר בחוש הומור, ולא באלימות, קללות וצעקות. הבמאי, יאיר אליקים ז"ל, החליט לקחת אותי כפרויקט. הייתי ילד עילג שאומר אני אוהב אותֵך, והחזרות נמשכו שנה כי הייתי צריך ללמוד לא רק טקסט, אלא גם עברית". 

shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו