המשחק: בחור יפני, אוהד בוקה ג'וניורס, חצה את העולם במשך 33 שעות רק כדי לגלות שהסופרקלאסיקו בין אהובתו לריבר פלייט בגמר הקופה ליברטדורס נדחה ביממה בגלל גשמים רבים. הבחור היפני נאלץ לחזור לביתו בידיים ריקות ובלי כדורגל, וטוב שכך. כי עם כל הצער והחמלה, הוא פשוט בחר את הפורמט הלא הנכון.
לטוב ולרע, הכדורגל הדרום־אמריקני לא מתנהל לפי ספר החוקים של הכדורגל המודרני. ספק אם יש ספר שמנהל אותו בכלל. "הגמר הגדול בכל הזמנים", כפי שהוגדר הבוקה־ריבר הזה, לא רק שנדחה ביום, הוא גם התקיים במגרש עתיק (ומרגש), התנהל ללא קהל של הקבוצה האורחת, בלי נוכחות המאמן המורחק של ריבר, עם פירוטכניקה שלא היתה מביישת מופע יום העצמאות - וכולם שם בסדר עם זה. זו רומנטיקה שגובלת בהפקרות, אבל זה סוד הקסם. ברור שהכדורגל הדרום־אמריקני הוא לא האיכותי והמסודר ביותר, ברור שצריך להוקיע את האלימות שבו, אבל ברור עוד יותר שהוא אותנטי במובן הגס של המילה. אין שם כסף זר ושיווק אגרסיבי, כן יש תשוקה אדירה, תרבות עידוד וחוסר פרופורציות משווע ומשגע. במקרה של המשחק הראשון מבין שניים בגמר ההיסטורי היה את כל אלה, בתוספת משחק משובח שהסתיים ב־2:2. כי כזה הוא הכדורגל הדרום־אמריקני. מלא פלוסים ומינוסים, גדוש סיפורים מופלאים ומופרעים. הכדורגל הזה לא חי לפי החוקים שהכיר התייר היפני, זה כדורגל שמכתיב לעצמו את החוקים.
קיקה סטיין. סוף סוף העצם בגרון השתחררה // צילום: אי.פי.איי
המאמן: קיקה סטיין, מאמן את ריאל בטיס עם עצם בגרון. הוא סבל ממנה גם כשהדריך את ראסינג סנטאנדר, את לוגרונייס, לוגו ולאס פאלמאס. העצם המציקה מלווה אותו מהיום שבו פרש ממשחק פעיל בשנת 1996. אז הוא הפנים שקריירת משחק ענפה, שכללה יותר 500 משחקים וקרוב ל־100 שערים, הסתיימה מבלי שעבר בברצלונה הגדולה. אתלטיקו מדריד ונבחרת ספרד זה אחלה, אבל סטיין תמיד חלם בלאוגרנה.
"הייתי מוכן שיחתכו לי אצבע בשביל לשחק אצל יוהאן קרויף", סיפר בשנה שעברה, לא משאיר ספק לגבי המודל המקצועי שלו. מבחינת סטיין, העובדה שלא שיחק בבארסה, לא מונעת ממנו לאמן הכי דומה לה. ובאמת, כשמסתכלים על קבוצותיו בשנים האחרונות, אפשר לזהות נגיעות פפ מהולות בדרים טים על מצע טיקי טאקה. סטיין דוגל בכל מה שברצלונה מייצגת, הוא מעתיק ומיישם בלי בושה, ושלשום החיקוי שיצר עלה על המקור במגרש ביתי שלו. ה־3:4 של בטיס, שהיה גם הפסד הבית הראשון של ברצלונה זה שנתיים, היה עבור סטיין שלוש נקודות יקרות אבל בעיקר כרטיס ביקור. עליו היה כתוב: "נעים מאוד, אני משלכם, תביאו אותי בחשבון כשאתם מחליטים להיפטר מוואלוורדה".
השחקן: ההרכב של מנצ'סטר סיטי מסובך מדי מבחינה שמית. הרי במקום שמות כמו אדרסון, לאפורט, סטונס, פרננדיניו, אגוארו וסטרלינג, אפשר פשוט לקרוא לכולם סילבה. דויד סילבה וברנרדו סילבה כבר קיימים, אז למה לא קון סילבה, פרננסילבה, סילברלינג וכדומה? כי בואו נודה על האמת, מנצ'סטר סיטי צריכה לגשת למשרד הפנים ולהחליף את שמה למנצ'סטר סילבה. היא בטח לא מנצ'סטר יונייטד, שם יש מקום לבולי עץ כמו מרוואן פלאיני ונמניה מאטיץ', אצל סיטי־סילבה השחקנים ממש נדרשים למסור האחד לשני, וגם לדייק! בדרבי של יום ראשון הסילבה של ספרד כבש אחד, נגע בכדור 99 פעמים ודייק ב־74 מ־82 המסירות שלו, בעוד הסילבה של פורטוגל בישל פעמיים, נגע בכדור 78 פעמים ויצר שישה מצבי הבקעה. קון סילבה ואילקי סילבואן כבשו גם הם, ושלחו את פפ גווארדסילבה אל התקשורת לסכם: "דויד היה אדיר וגם ברנרדו שיחק מדהים". הנה, הוא אפילו לא צריך שמות משפחה.
דויד וברנרדו. עדיף שלכולם יקראו סילבה // צילום: רויטרס
הגול: על גול כמו זה שכבש כריסטיאנו רונאלדו מול מילאן נהוג לומר: "היה במקום הנכון בזמן הנכון" - וכמה נכון לומר את המשפט הזה על רונאלדו בזמן הזה של הקריירה שלו. כי כמו הגול - ריבאונד שהגיע לרגל שלו ומשם לרשת - הפורטוגלי יודע להיות במקום הנכון בזמן הנכון. כך היה בספורטינג ליסבון, שאיתה פגש כנער את מנצ'סטר יונייטד למשחק ששינה את ההיסטוריה. וכשהגיע ליונייטד, היתה שם וואחד קבוצה. עם סר אלכס, עם שאיפות, עם תארים, הכי שונה מהיונייטד הנוכחית. ואז הוא עבר לריאל, ושם נפל על מכונה משומנת שהפכה אותו לגדול שחקני ליגת האלופות. גם המעבר ליובנטוס הגיע בתזמון מושלם. בטורינו מקבל הפורטוגלי את כל הכלים להצליח, ומטרות חדשות להשיג. באלופות הוא כבר כבש במדי הגברת הזקנה, עכשיו גם יש לו גול בסן סירו. בהמשך הוא יחפש עוד, ולפי ההיסטוריה העוד הזה פשוט יגיע אליו, בזמן המתאים.
הקבוצה: עכשיו אפשר לצעוק את זה: בורוסיה דורטמונד! ולמה רק עכשיו? כי המפגש מול באיירן מינכן היה עבורה צומת. בשנים האחרונות היא הגיעה אליו כמה פעמים במצב דומה, ותמיד עשתה פניית פרסה. אלא שהפעם הקבוצה של לוסיאן פאברה לא התקפלה. היא חזרה פעמיים מפיגור, ניצחה 2:3 ונתנה הרבה סיבות להאמין שסופת הטורנדו בשחור־צהוב מסוגלת לרמוס עד הסוף. ומה שיפה בדורטמונד הזאת, הוא שהרצון לראות אותה מצליחה לא נובע מהרצון לראות את באיירן נכשלת. שחקנים כמו מרקו רויס, ג'יידון סאנצ'ו, פאקו אלקאסר ואחרים מצליחים לייצר קבוצה שהיא בלתי תלויה בשנאת הדיקטטור ובדחף האנושי להפיל שלטונות. דורטמונד ראויה לקולות הבוחרים אך ורק בגלל המצע שלה.
שימו לב ל... צמרת הליגה הספרדית: ארבע נקודות מפרידות בין המוליכה (ברצלונה) לשישית (ריאל מדריד); לפ.ס.וו ולפ.ס.ז': שתי המושלמות היחידות באירופה (מי מתנדב להקים את פ.ס.ח?); סנטיאגו סולארי: ארבעה ניצחונות רצופים - והג'וב שלו עד סוף העונה (לפחות); פניארול: זכתה באליפות אורוגוואי בפעם ה־52 בתולדותיה.
כריסטיאנו רונאלדו. במקום הנכון בזמן הנכון // צילום: איי.אף.פי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
