לפני חודש ויום פגשה נבחרת ישראל בבלפסט את צפון אירלנד למשחק הכנה אחרון, לקראת המפגש מול אלבניה שלושה ימים אחר כך. "הישראלים דומים לנו באופי, הם לוחמים גדולים", אמר המאמן הצפון־אירי מייקל אוניל, והפחיד את שחקניו באחד השקרים הגדולים של הכדורגל המודרני. הישראלים לא דמו לאירים בשום דבר, בטח לא באופי ובמלחמה, והתרסקו עם 3:0.
אנדי הרצוג סיים רצף משחקי הכנה, והמצב נראה קטסטרופלי וחסר כיוון. תדמיתית, הנבחרת שכבה על הקרשים, ובהתאחדות הסתמנה היסטריה לנוכח מכירת הכרטיסים הזוחלת לקראת משחק הבית נגד אלבניה בגביע האומות. מצב הרוח בגזרה היה שפוף מאוד, ואחרי שכבר נרשם הפסד חוץ לאלבנים (1:0) עלתה שוב סוגיית החזרתו לסגל של ערן זהבי.
אותו זהבי אמר דברים כדורבנות בסיום המשחק מול מקדוניה, שבו השליך בשאט נפש את סרט הקפטן אחרי שנמאס לו משריקות הבוז לעבר חבריו, ובעיקר לעברו. זהבי, שלא בוחל בביקורת וסולד ממילים מכובסות, אמר שכפי שהדברים מתנהלים לא נגיע לשום דבר גם בעוד 40 שנה. אלו לא דיבורים של קפטן, אלא של מי שחיפש לברוח מכאן הכי רחוק שיש ולהגיע לכאן רק לחופשות משפחתיות.
זהבי במדי גוואנגז'ו. הכסף שהרוויח הפך לעניין ציבורי // צילום: ג'וואנגזו – האתר הרשמי
זהבי לא טיפס על עץ, אלא על המגדל הכי גבוה בגוואנגז'ו. כל תהליך מינוי המאמן החדש לנבחרת חטף מהלומות תדמיתיות כשהיו"ר היוצא עופר עיני, אביר השמירה על הקופה הציבורית, התמהמה עם הבחירה והעדיף לחסוך כמה חודשי משכורת על מאמן חדש. היה ברור שכל עוד לא ייבחר מאמן, סוגיית זהבי, הכדורגלן הישראלי הכי מדובר בשנים האחרונות, זה שעשה את האקזיט הגדול בהיסטוריה של הכדורגל כאן - נכנסה למקפיא, מרצונו, או שלא.
מסביב התרבו המצקצקים. ככל שזהבי התרחק מהעין, כך הוא התרחק מהלב - בוודאי מליבם של כל מי שהוא לא אוהד מכבי ת"א, שצרב את פועלו האדיר לעד. גם התעשרותו המהירה היתה לצנינים בעיני רבים. כל ילד ידע בעל פה את כל הסעיפים בחוזהו, כולל כמה כסף הוא מרוויח אם הוא עוזר לזקנה סינית לעבור כביש סואן. הכסף שלו הפך לעניין ציבורי, והיה צורך במהלך דרמטי שישנה את הכיוון.
לא יודע מה היה קורה עם זהבי אילו היה נבחר מאמן ישראלי, אבל ברור שבואו של הרצוג שידר נכונות ופתיחות. מבחינת ההתאחדות לכדורגל, זו היתה דרך לומר למאמן האוסטרי שהיא תיתן בידיו את "כל הכלים" שיתאפשרו כדי שיצליח במשימה, ובארגז הכלים היה גם התכשיט הזה - זהבי.
אחרי ההפסד באלבניה, שבו שיחק פעם ראשונה בעידן הרצוג, לא הצליח זהבי, שנפצע בכף רגלו במהלך המשחק, להרגיע את מקטרגיו, אלו שהצביעו על הפערים הגדולים בין תרומתו הכבירה בקבוצותיו לתרומתו לנבחרת מאז 2010 (שבעה שערים ב־40 משחקים).
הרצוג. שידר נכונות פתיחות // צילום: אודי ציטיאט
הפרנויות והבהלה ערב סקוטלנד בסמי עופר הריק התהפכו בתוך 90 דקות אחרי ניצחון 1:2 שנולד מפיגור - דבר שישראל לא הצליחה לעשות כמעט עשור. זה הספיק כדי למלא את טרנר ב־16 אלף איש, שדחפו לניצחון 0:2 על אלבניה. גם הפעם, למרות שנעדר, זהבי הפך לסיפור. היו כאלו שאמרו שבשיטה החדשה של הרצוג ובליהוק של אותם שחקנים שקיבלו פחות קרדיט בעבר, למשל מונאס דאבור או דיא סבע, אפשר גם בלי קוויאר.
לא רוצה להשבית שמחות, אבל אני פסימי לקראת סקוטלנד בשלישי הבא. קבוצות ונבחרות סקוטיות משחקות בשלוש דרגות טוב יותר בבית שלהן מאשר בחוץ. זו האווירה הלוהטת בגלזגו שתמשוך אותם להתלהבות שיא ותעמיד במבחן את ההגנה הבעייתית שלנו, וזה הקור ומשחק האין־ברירה של הסקוטים שיקשה מאוד.
שני ניצחונות על אלבניה וסקוטלנד לא מלמדים על בואו של האביב. זו תהיה איוולת לחשוב שנבחרת מסוגה של ישראל יכולה לוותר על סגולותיו של זהבי, שלא הפריעו לו להיות אחד השחקנים הקבוצתיים שהכרתי. ואולי יקרה לזהבי בנבחרת של הרצוג מה שקרה בחודש שעבר עם נאתכו, עוד אחד שסומן כמקרה אבוד.
זהבי מגיע עכשיו כאחד העם, לא מורם מעם. אין לי מושג אם יפתח או לא, אבל במשחק שבו צפוי שסקוטלנד תשב לנו על השער ב־70 אחוזי החזקת כדור, אי אפשר לוותר על שחקני הכרעה שלא צריכים יותר מהרף עין לעשות את זה. ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.
שחקני נבחרת סקוטלנד (מימין). בשלוש דרגות מעל נבחרת ישראל // צילום: רויטרס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
