ששון גבאי: "ברודווי זה כבר שגרה"

כארבעה חודשים חלפו מאז עלה ששון גבאי לראשונה על במת ברודווי בתפקיד הראשי במחזמר "ביקור התזמורת". ארבעה חודשים שבהם הוא עולה ערב־ערב על הבמה, לבוש בחליפה הכחולה המוכרת כל כך מכרזת הסרט של ערן קולירין שיצא ב־2007 ושעל בסיסו נכתב המחזמר. 

גברי מגלם את תאופיק, אותו תפקיד שהוא גילם גם בסרט לצידה של רונית אקבץ המנוחה, מנצח תזמורת מצרית שמגיעה בטעות לעיירת פיתוח בנגב.   

בסוף כל ערב הוא משתחווה לקול תשואות הקהל, ואז פורש לחדרו המרווח שמאחורי הקלעים, שם עולים אליו לרגל כמעט מדי ערב מבקרים ישראלים, שהפכו את המחזמר הזה לאטרקציית חובה במהלך ביקורם בניו יורק. 

אחר כך הוא יוצא אל הרחוב, שם מצטופף קהל שמחכה לגיבורי ההצגה כדי לקבל את צילום הסלפי המבוקש. גבאי, בצניעות האופיינית לו ובלי שום גינוני כוכבות, יוצא לקהל בחיוך מבויש, מדבר ומצטלם עם כל מי שמבקש, ומאזין בתשומת לב למשפחה שמספרת לו איך הגיעה במיוחד מפתח תקווה כדי לצפות בו. 

"זו עבודה", אומר ששון בחיוך. "היו לנו כבר יותר מ־130 הצגות. בהתחלה באמת היו אופוריה והתרגשות גדולה, הכל היה חדש ומסקרן, הייתי צריך להתרגל לסדרי עבודה אחרים, לקהל אחר, למקום אחר. אבל ירח הדבש נגמר וההתרגשות הראשונית עברה. עכשיו זו עבודה שבה אני צריך לתת כל ערב את ה־100 אחוז שלי. הכל כאן מקצועי מאוד, ברור, מדויק ומוגדר. אין מקום לשינויים ולאלתורים, אני חייב לשמור על מקצועיות. שמונה הצגות בשבוע (בסוף שבוע יש גם הצגת צהריים אחת - מ"כ). אני מתחיל להתרגל לשגרה הזאת. אפילו העובדה שאני חי בניו יורק כרגע היא כבר חלק משגרה. שגרה מבורכת כמובן". 

מביתו שמשקיף לסנטרל פארק אפשר לראות את צבעי השלכת העזים של ניו יורק בעונה הזו. "כן, זה מראה יפהפה", הוא מודה.

מתגעגע לארץ?

"אני מתגעגע לילדים, לנכדים, לחברים, לחום שיש במקום הקטן שלנו, לתיאטרון שלי בית ליסין. אפילו סתם לטייל ברמת אביב, ברחובות ליד הבית. דפנה אשתי נמצאת פה איתי עכשיו. בהתחלה באתי לבד לניו יורק. הילדים מגיעים לבקר, נמצאים על הקו הלוך־חזור".

אתה חתום לשנה, אבל יש סיכוי שזה יתארך? 

"כרגע יש סימני שאלה סביב האפשרות להאריך את החוזה שלי. אני עדיין לא יודע מה יקרה. אני מאמין שבקרוב מאוד אדע".

יובל סגל וששון גבאי ב"סיפור אחר"// צילום: אבי נשר

בעוד גבאי מככב על במות ברודווי, עלה בארץ סרטו החדש של אבי נשר, "סיפור אחר", שהוא משחק בו. הוא פספס את חגיגות עליית הסרט בארץ והיה רחוק גם כשאירעה הטרגדיה המשפחתית של אבי נשר, שאיבד את בנו ארי בתאונת דרכים.

"אני התחלתי את החגיגות סביב הסרט עוד לפני החגיגות בארץ, בפסטיבל טורונטו", מספר גבאי. "דפנה ואני הצטרפנו לאבי ולבתו תום בטורונטו. הוא גם עבר קודם בניו יורק וצפה בהצגה לפני הפסטיבל. היתה שם חגיגה נהדרת, היינו באופוריה. הסרט התקבל כל כך יפה. גם על ההקרנה המוצלחת בפסטיבל הסרטים בחיפה שמחתי לשמוע. קיבלתי הודעות בסוף ההקרנה שהקהל נהנה כל כך. הכל היה כל כך אופטימי ושמח, ולמחרת קרה מה שקרה. 

"אני כבר לא זוכר מי סיפר לי על האסון. דיברתי עם אבי והתכתבתי איתו כל הזמן מהרגע שנודע לי. עבורי זו היתה טרגדיה שנייה בזמן קצר. אחי הבכור והאהוב צבי נפטר לפני חודשיים, וזו היתה חוויה קשה מאוד. הוא חלה וההידרדרות היתה כל כך מהירה, שלא הספיקו אפילו לאבחן מה יש לו בדיוק.

"אני חושב הרבה על ארי. הכרתי אותו כבר כילד קטן. כשהתחלנו לעבוד על הסרט, הקשרים בין שתי המשפחות התהדקו. הילדים היו בקשר, הנשים התחברו. ארי היה ילד מקסים, חכם מאוד".

זו פעם ראשונה שאתה משתף פעולה עם אבי נשר, אף ששניכם נמצאים עשרות שנים בתעשייה.

"נכון, זה באמת מפתיע. אנחנו מכירים הרבה שנים, אבל כנראה שיתוף הפעולה המקצועי היה צריך להגיע בזמן שלו. זה סרט משפחה, ומשפחה היא הדבר הכי דומיננטי בחיי. זה סיפורה של משפחה שמנסה לאחות את השברים. אני מגלם פסיכולוג זקן, אלמן, שמבין פתאום שמה שנשאר לו זה הבן שלו, שנמצא בארה"ב. במקביל הוא רוצה לסכל את נישואי הנכדה שלו עם בחור חרדי. נורא שמחתי על התפקיד הזה. הוא לא דומה לתפקידים קודמים שעשיתי בקולנוע".

נשאר עוד חלום אחרי ברודווי? 

"הפנטזיה הכי גדולה שלי היתה לשחק בווסט אנד בלונדון. המחשבה על ברודווי בכלל לא עלתה בדעתי. הזכייה בעשרה פרסי טוני הפכה את 'ביקור התזמורת' ללהיט, ואני הצטרפתי מיד אחרי, בטיימינג הנכון. אני מקווה להמשיך ליהנות פה כמו שאני נהנה עד עכשיו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו