אפילו מונית אחת לרפואה - סליחה לנסיעה - לא המתינה שלשום לנוסעים המעטים, שנחתו בשדה התעופה הקטן של צ'רלסטון, בירת וירג'יניה המערבית, "מדינת ההרים" וכורי הפחם שהתפצלה ממדינת האם שלה, וירג'יניה.
המסוע היחיד שפועל בשדה היה אמור להכין אותי להיכרות עם המקום הכי רחוק מניו יורק, בוסטון או וושינגטון. גם טראמפ נחת שם באותו היום וערך עצרת בהנטינגטון, כשעה נסיעה מהבירה צ'רלסטון. שנינו הגענו בגלל אותה הסיבה: בחירות אמצע הקדנציה שייערכו ביום שלישי.
הבחירות הן על הסנאט ובית הנבחרים (ועל אינספור משרות אחרות ברמת המדינות), אבל באמריקה היום - בדיוק כמו בקמפיין הנשיאותי - הכל סביב טראמפ. אחרי שנתיים בתפקיד, אחרי שנתיים שבהן הופיע כל הזמן בכל מקום, הבוחרים יתבקשו לתת לציון לממשלו - שדווקא יש לו קבלות משמעותיות.
טראמפ בעצרת בהנטינגטון בווירג'יניה המערבית // צילום: AFP
השוני בין ניו יורק לווירג'יניה המערבית הוא כרחוק מזרח ממערב בכל הנוגע לטראמפ. במדינה הזאת, שנמצאת על הרי האפלצ'ים, כ־70 אחוזים מהמצביעים בחרו בטראמפ, וגם היום הם גאים בו. הם עוד יותר גאים להגיד שהם לא צורכים תקשורת, כי היא "עוינת את הערכים של ארה"ב ומייצגת מציאות מדומה שכלל לא קיימת".
אפילו הדמוקרטים המקומיים תוקפים כאן את התקשורת, שהלכה רחוק מדי בגלל סלידתה מטראמפ. ג'יימי, פקידת קבלה במשרד מקומי, סבורה כי חבריה הדמוקרטים מבקשים לפגוע בטראמפ ופוגעים באמריקה.
עד כדי כך מדובר באזור "טראמפי", שגם הסנאטור הדמוקרטי שמייצג את המדינה בוושינגטון, ג'ו מנצ'ין, הוא למעשה פרו־טראמפ במובנים רבים. הוא גם הצביע עבור מועמדו לבית המשפט העליון ברט קבאנו. מבחינת הבוחרים פה, הוא דמוקרט־לייט, רק בשביל הפרוטוקול, וסביר שייבחר שוב ביום שלישי.
אגב, אם עד לפני שבועיים חשבנו שקבאנו היה הסיפור של בחירות אמצע הקדנציה, הרי בינתיים שיירת המהגרים מהונדורס המתקרבת. ביטוח הבריאות (עדיין) ונתוני הכלכלה המרשימים של טראמפ גם עולים לכותרות. יותר נכון - טראמפ מצליח להשתלט כהרגלו על סדר היום הציבורי, ועושה זאת היטב.
טראמפ כנראה החליט שהבחירות האלו יוכרעו לא על ידי קולות עצמאיים ומצביעי מרכז, אלא על ידי תומכיו הלהוטים ביותר. לכן הוא פונה שוב ל"בייס" והופך את הבחירות למשאל עם על הנושא שבו לדמוקרטים אין מה להציע: סכנת ההגירה.
טראמפ מזהיר שוב ושוב מעל כל במה כי שיירת המהגרים שעושה דרכה ממרכז אמריקה לכיוון הגבול כוללת בתוכה אנשים מסוכנים ביותר. הדמוקרטים טוענים כי הוא מפיץ שקרים וזורע פחד, אך מבחינתו כל עוד עוסקים בסוגיית ההגירה - המומנטום שלו.
בניגוד לבחירות 2016, שם קיבל דחיפה משמעותית מצד בוחרים עצמאיים שאינם מזוהים עם שום מפלגה, בבחירות האמצע מצביעים אלו הנוטים להפנות עורף לממשל המכהן או להישאר בבית. לכן הוא חייב להלהיב את הבייס, והוא עושה את זה.
העובדה שביום שישי פורסמו נתונים חזקים ביותר בתחום הכלכלה - 250 אלף משרות נוספו באוקטובר - צפויה לתת לו עוד דחיפה ולהגדיל את הלהט בקרב בסיס תומכיו.
הסנאטור מנצ'ין יודע בדיוק באיזו מדינה הוא מתמודד, ולכן הוא מתבטא בשבחה של המדינה שלו ומדגיש את רקעו המתון, כדי להציב מענה ליריבו הרפובליקני במרוץ, התובע הכללי פטריק מוריסי, הזוכה לתמיכתם של הנשיא טראמפ ושל סגנו מייק פנס.
הנטינגטון היא העיר השנייה בגודלה במדינה - (50 אלף תושבים). בעצרת שלו שם, ביקש טראמפ להזכיר כי בווירג'יניה המערבית הוא הביס את הילארי ב־42 נקודות. "אין דברים כאלה", אמר הנשיא לקהל אוהדיו, שכלל גם תושבים מהמדינות קנטאקי ואוהיו הסמוכות.
וירג'יניה המערבית. רחוקה שנות אור מהיחס של ניו יורק לטראמפ
טראמפ מקווה שווירג'יניה תשגר את מוריסי לסנאט, ובכך תמנע את הפיכתו לדמוקרטי. למעשה, ניתוח המגמות של השבוע האחרון מלמד כי הסיכוי של הרפובליקנים לשמור על הרוב הזעום שלהם בסנאט די טוב. בכל הנוגע לבית הנבחרים - שם צופים מפלה קשה לרפובליקנים. הדמוקרטים, מצידם, חוששים שהניצחון בבית הנבחרים יהיה חגיגה קצרת מועד - ושבסופו של דבר ניצחונם דווקא יעזור לטראמפ למתג אותם בבחירות 2020 כמפלגה שמסכלת את מהלכיו.
ואם כבר מזכירים את הרפובליקנים, זוכרים כיצד הסבירו לנו הפרשנים כי המפלגה מתנערת מהנשיא? שוב לא נכון: הרפובליקנים מייחלים להגעתו לעצרות בחירות, בין השאר בגלל שמצבו בסקרים הגיע לשיא לאחרונה. הוא מדגיש בעצרות שאמנם "אני לא עומד לבחירה, אבל אני עומד לבחירה". הוא גם מודע לכך שאמריקה עכשיו היא מופע יחיד - המופע של טראמפ, ולכן הוא חורש את אמריקה (בניגוד להילארי קלינטון, שהדמוקרטים מתרחקים ממנה כמו מאש).
ביום שישי, זמן קצר לאחר פרסום נתוני הכלכלה המדהימים שהיו ככל הנראה הופכים את התקשורת לאוהדת במיוחד תחת כל נשיא אחר, ספג טראמפ מתקפה קשה מקודמו בבית הלבן, ברק אובאמה, ששלח חיצים ארסיים על כך שטראמפ מעז לשלוח את הצבא לעזור בסיכול כניסתה של שיירת המהגרים ממרכז אמריקה. אובאמה רק שכח דבר אחד: הוא עשה דבר דומה ב־2010. אבל מה שמותר לאובאמה - אסור לטראמפ.
כך או כך, זו הופכת להיות מלחמה אמיתית בין המחנות, ובדיוק בגלל זה גייסו הדמוקרטים את אובאמה. אמריקה לא זוכרת בחירות אמצע קדנציה כה סוערות ויצריות - בטח שלא בקצב של החדשות. וירג'יניה המערבית הוקמה במלחמת האזרחים כאשר כמה מחוזות בווירג'יניה סירבו להילחם בממשל המרכזי בוושינגטון יחד עם מדינות הקונפדרציה. בדיוק כמו אז, בשנים הקשות באמת, גם בשנת 2018 נראה כי המסר היוצא ממדינה זו הוא מסר של פיוס, לא פילוג.
לא קוראים עיתונים
זוג חביב ולא צעיר מהעיר בקלי הקטנה והמרוחקת הציע להסיע אותי משדה התעופה למלון שלי בצ'רלסטון, אחרי שראו שהמונית לא מגיעה. "אנחנו עם ישראל", אומר לי הנרי הבעל, שמעריץ את אמריקה לפחות עד שמגיעים למכוניות ("היפנים עברו אותנו").
"אנחנו כאן תומכים בטראמפ. לא בטוח שזה יעניק לרפובליקנים את הבית. הוא עצמו הודה היום כי בהחלט אפשרי שבית הנבחרים ילך לדמוקרטים, אבל לא הייתי חותם על זה. לא הייתי חותם על שום דבר בפוליטיקה האמריקנית כפי שהיא היום. התקשורת ממציאה סיפורים. אסור לצפות בחדשות. אשתי ואני הפסקנו לצפות בחדשות ואנחנו לא קוראים עיתונים. אנחנו רואים את המציאות, והיא דווקא יפה".
הנרי נולד וגדל לפני 78 שנה בווירג'יניה המערבית. אמריקה יפה, הוא אומר. יש בעיות, אבל תמיד היו. "להאשים את טראמפ, כפי שעושים היום בכל דבר אפשרי, זו חרפה. הליברלים באמריקה איבדו את הראש".
דנה, נהג מונית ממוצא אפרו־אמריקני שגדל במקום, מסיע אותי לדיינר IHOP הכה־אמריקני בפרבר של צ'רלסטון. דנה הוא דמוקרט שלא מצליח להבין את האהדה של המקומיים לטראמפ. "לאנשים כאן קשה כלכלית, וטראמפ לא סבל מעוני יום אחד בחייו. אבל אנשים מתחברים אליו, מרגישים שהוא מבין אותם". אגב, במונית הפורד שמסיעה אותי יש פרסומת על הגג של שארלוט ליין, מועמדת לבית הנבחרים מטעם הרפובליקנים. רק בווירג'יניה נהג מונית דמוקרטי מפרסם רפובליקנית. "כאן מחפשים את המאחד", אומר לי הנהג.
בועז ביסמוט בווירג'יניה המערבית
קאסה, מנהל הדיינר, מהסס להגיד לי בעד מי הוא כשאני מספר לו שאני עיתונאי שבא לסקר את הבחירות. מילה אחת טובה על טראמפ הספיקה כדי לאפשר לו להודות שהוא מחבב את האיש, כמו רבים מיושבי המקום. דווקא הנרי המלצר המשרת אותי הוא דמוקרט נלהב, אבל הוא מוסיף: "אני דמוקרט מהסוג הישן". למה הכוונה? "מכבד את יריביי ומצפה מהם לאותו דבר". דומה כי אם יש דבר שכבר לא קיים בפוליטיקה האמריקנית, זה כבוד. גם המנהל וגם המלצר מסכימים בדבר אחד: הכל יכול להיות ביום שלישי. מאז הבחירות לנשיאות אף אחד כאן לא מאמין לסקרים ולפרשנים.
בשולחן לידי יושבת משפחת מקומית, שגאה ללכת לראות את הבן והנכד משחק פוטבול בקבוצת הנוער המקומית. פרי, אבי המשפחה, אומר לי כי הבחירות חשובות מאוד למען אמריקה. ביום שלישי נדע אם הרפובליקנים הצליחו במשימת הבעת האמון בנשיאם ובהתחמקות מגורלם של ממשלים רבים אחרים בבחירות האמצע: קלינטון (ביל), בוש ואובאמה - כולם איבדו את אחד מבתי הקונגרס או את שניהם בבחירות האמצע במהלך נשיאותם.
הקמפיין שלא נפסק
צריך לזכור שוב שהבוחרים שיוצאים לקלפיות ביום שלישי הם לא הבוחרים שייצאו לקלפיות בשנת 2020, כאשר טראמפ יבקש כהונה נוספת. אי אפשר להסיק דבר לגבי המרוץ לנשיאות בעוד שנתיים מבחירות האמצע.
מול מגרש הפוטבול של הקבוצה המקומית "מרשל" בהנטינגטון יושבת בביסטרו המקומי קבוצה של צעירים. בביסטרו חמישה מסכים שמשדרים ספורט, ואין חדשות אפילו באחד מהם. בשניים מהם פוטבול אמריקני, אחד NBA, ואילו באחד כדורגל אנגלי.
"אתה יודע, אנחנו בני 19 וזה לא הגיל ללכת לעצרת בחירות", אומרת לי ג'יימי, שלומדת בהנטינגטון אבל במקור היא מצ'רלסטון. הברמנית לא מבינה על מה אנחנו מדברים בכלל: "לא ידעתי שטראמפ ביקר בכלל בעיר. מתי הבחירות?" היא שואלת.
אין ערוץ חדשות? אני שואל, "בווירג'יניה המערבית חדשות זה רק כשממש ממש צריך".
המשפט הזה מסכם יותר מכל את בחירות האמצע 2018 ואת העידן שלנו: הפוליטיקה כבר הפכה להיות חלק כל כך מרכזי בחיים, שאף אחד לא מצליח לזהות מתי הקמפיין נפסק. ביום שלישי ייצאו הרבה מצביעים לקלפי; רק אלו שבאמת צריכים: דמוקרטים שנלחמים על מורשת אובאמה (רפורמות הבריאות, למשל), רפובליקנים שמרגישים שחייבים לשמר על ההישגים של טראמפ בבית המשפט העליון, ועוד רבים אחרים שהשנתיים האחרונות הציתו אצלם חיידק פוליטי. אבל אצל רבים מה שהיה הוא שיהיה, גם אם בית כזה או אחר בקונגרס יעבור ממפלגה למפלגה.
וירג'יניה המערבית, כמו אז במלחמת האזרחים, הם אנשים של כבוד. הם לא הסכימו להצטרף לשאר חלקי וירג'יניה במלחמה הקשה בתולדות ארה"ב, משום שהם האמינו בגדולתה של אמריקה וברעיון שהיא מייצגת. הרעיון של אמריקה כמקום ייחודי היה ועודנו חלק מהכבוד שלהם. בביקור שלי במדינה המיוחדת הזאת אפשר להבין עד כמה טראמפ החזיר להם את הכבוד האבוד של שנות אובאמה. גם אם הוא לא יחזיר להם את המשרות במכרות הפחם כפי שהבטיח, גם אם הכלכלה תפסח על חלקים רבים מהמדינה, נראה כי יש להם מקום חם בלב עבור הנשיא ה־45. הוא הצליח לפרוט על הנימים האמריקניים שלהם, והם גומלים לו. האם גם הפעם אהדה זו תתורגם בניצחון לרפובליקנים? נראה ביום שלישי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
