מאחורי דלת השירותים הנעולה היא שומעת את צעדיו המתקרבים וקולו המושחז והקפוא כמו הגרזן שאותו הוא אוחז. החלון הקטן שמעל האסלה הוא הדרך היחידה שלה להינצל, היא מנסה להשתחל החוצה אל השלג, אל הלילה, אל החיים, אבל כעכבר מבוהל במלכודת רק כמחצית מגופה עובר במסגרת החלון הקשה שחותכת בבשרה. רעש הצעדים נפסק והיא יודעת היטב את משמעות השקט, כעת כל מה שמפריד בינה ובין מוות בטוח זאת דלת העץ הדקה עליה הוא החל לנקוש בעדינות, מתוך ידיעה שהיא לא תפתח לו את הדלת ואז הוא יוכל לעשות את הצעד הבא. היא כבר יודעת שמכאן היא לא תצליח לברוח. מבין הדמעות שמציפות את עיניה היא רואה את הסכין שלא רצתה להשתמש בה, שועטת לעברה, לופטת אותה בשתי ידיה, יודעת שזה הולך לקרות. חבטת הגרזן בדלת מרסקת את הדבר היחיד שהפריד בינה ובין הרוצח המטורף בצד השני, וכעת, משנפער חור אדיר בדלת, למעשה אין כבר צד שני, וכמו בלידה מהגיהינום, פניו העשויות רוע מזוקק נדחסות מבין שברי הדלת והוא אומר במבט מצמרר: "קבלו את יוני!".
שימו לב באיזו קלות סצנת האימה האולטימטיבית מהסרט "הניצוץ" מאבדת את עוצמתה בשניה שהדמות מתחילה לדבר בעברית. אין מה לעשות, אנחנו חייבים להודות שיש משהו בניסיון לייצר אימה בעברית שפשוט לא עובד. אולי זה האותיות הגרוניות שלא ממש יושבות על האוזן של הצופה, או העובדה שאנחנו מדינה כל כך קטנה, שאין מצב שמסתובב בחוץ איזה רוצח סדרתי שאנחנו לא מכירים.
אולי מהסיבות האלו, ז'אנר סרטי האימה בעברית מעולם לא באמת תפס. היו לא מעט ניסיונות, אבל רק מעטים הצליחו לפצח את הנוסחה. הדבר הקרוב ביותר לסרט אימה בעברית עבורי כילד חובב דם ומתח, היה צליל הסירנה ותמונות הקלסתרונים מהפתיח של "בשידור חוקר".
ובכל זאת, על אף כל המכשולים הנזכרים לעיל, עדיין יש כמה סרטים ישראליים שהצליחו לקבל בכבוד את התואר "סרט אימה ישראלי טוב". לכבוד ליל כל הקדושים, ליקטנו עבורכם את הטובים שבהם, כדי שגם לכם יהיה האלווין מלא בדם, בהלה, צרחות וגאווה פטריוטית.
נערים יפים בבגדי טניס לבנים שמסתובבים ביער עם כוונות מעוררות תהייה. "כלבת" // צילום: גיא רז
מי מפחד מהזאב הרע (2013)
"מי מפחד מהזאב הרע" הוא ככל הנראה סרט המתח הטוב ביותר שאי פעם נעשה בישראל, והגאונות שלו מתחילה כבר בשלב הליהוק. הבחירה המודעת ללהק כמעט באופן מוחלט שחקנים בעלי ניסיון מהתחום הקומי דווקא, הופכת את הדמויות להרבה יותר מרובדות וחכמות. למעשה, נדמה שאת האודישן לסרט עשו על הסט של תוכנית הסאטירה "הרצועה", כאשר צחי גראד, ליאור אשכנזי, מנשה נוי, דביר בנדק ונתי קלוגר, הם כולם בוגרי הקאסט. תוסיפו לזה את דבל'ה גליקמן בתפקיד מושלם כסדיסט הכי מתוק שאי פעם תפגשו, ויש לכם מתכון מנצח. מספיקה רק הסצנה שגליקמן מתבלבל בין הקורבנות שלו, או הרגע שצחי גראד חייב לענות לשיחה מאמא שלו שניה לפני שהוא שובר לקורבנו את האצבעות, כדי להבין עד כמה הסרט הזה הוא בדיוק מה שאתה צריכים לליל האלווין מוצלח.
כלבת (2010)
אם יש תחושה שהזאב הרע לוהק על הסט של "הרצועה", אז במקרה של "כלבת", מוקדי האודישנים היו הסט של "השיר שלנו", "אקזיט" והחניון של הבינתחומי. כמעט כולם צעירים, פוטוגניים ונוצצים, בהם עפר שכטר, אניה בוקשטיין, רן דנקר, הנרי דוד ואפרת בוימוולד. כמו בסרט האכזרי והמומלץ מאוד של הבמאי האוסטרי "משחקי שעשוע", גם כאן מדובר על נערים יפים בבגדי טניס לבנים שמסתובבים ביער עם כוונות מעוררות תהייה, אבל בחוכמה רבה בחרו יוצרי הסרט להכניס ממד מודע שקצת מגחיך את הז'אנר, ומה שמתחיל כסרט סלאשרים קלאסי הופך במהרה למורכב הרבה יותר, אמנם לא יצירת מופת אבל לגמרי עושה את העבודה.
המלאך היה שטן (1976)
כמו חטיף סניקרס מטוגן או הסטורי של אביבית בר זוהר, יש דברים שהם כל כך רעים שהם טובים. כזה הוא בדיוק הסרט האוונגרדי בז'אנר האימה הציוני "המלאך היה שטן", שהוגדר לא פעם כסרט הגרוע ביותר בתעשיית הקולנוע הישראלית, וזאת כידוע התעשייה שהביאה לעולם את "פעמיים בוסקילה" ואת "ימים של אהבה". לכאורה, הגיבורות של הסיפור הן שתי סטודנטיות שמנסות להימלט מרוצח סדרתי, אבל הגיבור האמיתי הוא הבום שנמצא בפריים לא פחות משאר משתתפי הסרט. מדובר באימה אמיתית, ובאמת אני לא מכיר אף עורך וידאו שלא מתעורר עם זיעה קרה וצרחות במחשבה על הקאטים המחוספסים שמשספים את הסרט. ובכל זאת, כאשר מדובר בצפייה משותפת וקלילה עם חברים, מדובר בהבטחה לערב מהנה ומבדר. בנוסף, כחוויה משלימה, שלוחה המלצה חמה לצפות גם בסרט התיעודי "לאן נעלם משה גז?" משנת 2011, שמנסה לגלות מה עלה בגורל יוצרי ומשתתפי הסרט, והוא כשלעצמו מתפקד כפיסה דוקומנטרית רגישה ואינטליגנטית שתגרום לכם לחשוב מחדש על "המלאך היה שטן".
חתולים על סירת פדלים (2012)
הסרט "חתולים על סירת פדלים" הוא סרט אימה באותו מובן שסדרת סרטי "אמריקן פאי" היא דרמת מתח פסיכולוגית. מדובר על סרט שהוא פרודיה על סרטי אימה – לא דבר רע בהכרח, אך החתולים האלה גולשים לרגעים לתת הז'אנר של פרודיה על סרטי פרודיה של סרטי אימה, ודי בהופעות החוזרות של חיה הלפרין מ"שעת כושר" או תעלומה מורכבת בין הדמויות כמו במקרה של דנה פרידר ששואלת שוב ושוב אתמיכאל מושונוב האם הוא הפליץ, כדי להבין שלא תאלצו לישון עם אור דולק מרוב פחד לאחד צפייה בסרט. ועדיין, מדובר ביצירה חמודה, בעיקר אם אתה בגיל שפחות טרוד מרוצחים סדרתיים ויותר מודאג מהשאלה מתי תאבד את בתוליך.
בשר תותחים (2012)
"בשר תותחים" הוא סרט הזומבים הציוני הראשון, ובאופן הולם יש משהו משותף לזומבים וליוצרי הסרט, שכן שניהם אוהבים לאכול את הראש. הסרט מטרחן שוב ושוב ולא בעדינות את פאתוס הישראליות וכור ההיתוך, כאשר חוליית הלוחמים היוצאת ללבנון להלחם בזומבים מורכבת מצבר מסותת לסת, מתנחל, עולה מרוסיה ועולה מאתיופיה, מעיין שילוב של חסמב"ה והמתים המהלכים. למרות ובזכות זאת, הסרט הזה מקבל ציון לשבח על כך שהוא סרט האימה הישראלי הכי ישראלי שיש, כזה שמתיישב בדיוק על מה שמפחיד אותנו יותר ממפלצות, הלוא הוא סבב הלחימה הבא. חשוב לציין שעל אף שהכל מאוד ישראלי, הזומבים בסרט דווקא נראים כאילו הם נקנו בעלי אקספרס. או שמא גם זה הכי ישראלי שיש?
• הצצה מרהיבה ליחידות צה"ל המובחרות
• בון ג'ובי נגד קרדשיאן: "כוכבת פורנו"
• ג'יג'י חדיד פתאום בעד ישראל?
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו