בעקבות כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן התחוללה תפנית דרמטית במדיניות החוץ האמריקנית בכל הזירות והמכלולים. אחד מביטוייה של תמורה זו במרחב המזרח תיכוני היה נטישתו של הקו הפייסני המובהק, שהוביל ברק אובמה בהתמדה כלפי משטר האייתוללות באיראן, ואימוצה של אסטרטגיה לעומתית וקשוחה אל מול פעילותה החתרנית הענפה של טהרן בכל רחבי האיזור ולנוכח סירובה העקשני לגנוז את יעד הפצצה.
בעוד שאובמה חתר ללא לאות ובכל מחיר לפתיחתו של דף חדש וידידותי ביחסיה של ארה"ב עם איראן, תוך התעלמות בוטה מדאגתו הגוברת של הציר הסוני שבראשות סעודיה (וכמובן שגם של ישראל) מתוצאותיה של התקרבות זו, מפגין יורשו גישה שונה בתכלית. את מקומה של התקווה הנואשת להביא לריכוכה של ההתנהלות האיראנית באמצעות מסכת שלמה של תמריצים וחיזוקים, שלוותה בדחיקתם של שותפים איזוריים מסורתיים לקרן זווית, תפסה עמדה חסרת פשרות כלפי "כל פשעי טהרן", שבאה לכלל ביטוי בהחלטתו של טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין עם טהרן ולהטיל עליה מערכת של סנקציות הולכות ומסלימות.
בה בשעה פעל הנשיא ה־45 באופן מיידי ונמרץ לשיקום יחסיה של וושינגטון עם העולם הסוני בכלל ועם סעודיה בפרט, וזאת לאחר עידן אובמה הסגרירי. ביקורו החגיגי של טראמפ, במאי 2017, בריאד, ועיסקת הנשק הענקית עם סעודיה, שעליה חתם במהלכו, העניקו ביטוי מרכזי לתנאים מחודשים אלה של חיבה בין ארה"ב לבין הממלכה הסעודית. על רקע כוונתו של הנשיא להתנתק עד כמה שאפשר ממשברים ועימותים איזוריים וכך להעמיד את ארה"ב, ורק אותה, על ראש שמחתו, חיוני היה עבורו להשאיר מאחוריו, בגזרת המפרץ, שותפים אמינים ורבי עוצמה. שותפים אלה, כך קיווה, יוכלו, ללא התערבות אמריקנית ישירה, לשמור על הבטחון והיציבות באיזור זה ולהרתיע בהצלחה את האיום מטהרן.
ואולם בימים האחרונים ספגה אסטרטגיה זו מהלומה של ממש בעקבות הסתעפותה של "פרשת ח'אשוקג'י". שכן, אם יוכח סופית, שיורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמן, לא היסס להוציא להורג, במהלך מקפיא דם באכזריותו, עיתונאי סעודי (ותושב ארה"ב) "שכל חטאו" היה ביקורתו על המשטר בריאד, כיצד ניתן יהיה לסמוך על אמינותו ושיקול דעתו במכלול רחב של סוגיות ליבה מדיניות ואסטרטגיות?
למרות סימני השאלה הנוקבים, ולמרות הביקורת החריפה מבית, מצביעות התבטאויותיו האחרונות של הבית הלבן, שלא צפוי הרהור מחודש על המדיניות הקיימת, הרואה בסעודיה נדבך מרכזי בחזית הבלימה אל מול איראן.
עם זאת, ועל אף העובדה, שבניגוד לימי אובמה רוויי החיכוך עם ישראל, יחסיה של ארה"ב עם ישראל בעידן טראמפ כבר עלו, מיד לאחר השבעתו, על נתיב ידידותי וחם, ניתן להעריך שהמשבר הנוכחי עם סעודיה ימחיש עוד יותר לממשל את חשיבתה המופלגת של ישראל לא רק כנכס אסטרטגי חיוני, אלא גם כבעלת ברית אידאולוגית וערכית ייחודית. אחרי ככלות הכל, ובניגוד לקשרים עם משטרים אחרים בזירה, אין המדובר רק ביכולותיה הצבאיות והמודיעיניות של ישראל אל מול האתגר האיראני, אלא גם, ואולי גם בעיקר, בהיותה חברה אמיצה לדרך, החולקת עם מעצמת העל האמריקנית מורשת, אתוס לאומי, אידאלים וכללי משחק דומים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו