אם חששתם שהשיפוט ב"דה פור" ישחית את נפשו של גלעד כהנא ויחרב את אחד הפרפורמרים הכי טובים שיש פה - אפשר בינתיים לנשום לרווחה. בהופעה של "ג'ירפות" אמש באמפי שוני כהנא הוא עדיין אותו כהנא. אין זכר להרעלת ריאליטי. פילוסוף, משורר, חורז חרוזים, אמן ספוקן וורד, שנון, חד, ציני (כולל מונולוג מגחיך ומלא מודעות עצמית על החיים החדשים בפריים טיים), מצחיק בטירוף, מאפשר למעריצים בקדמת הבמה לחתום על הגבס החדש שמתנוסס על ידו, משוחח עם הקהל ("מצטער, אני לא יכול לעשות לך ילד, זה לא יקרה בינינו") - עסקים כרגיל. מעריצי "ג'ירפות" יכולים להירגע.
גם הקהל שהגיע לשוני נראה עדיין אותו קהל מסורתי של "ג'ירפות". אין זכר לקהל חדש שהגיע כדי להכיר טוב יותר את השופט החדש מהריאליטי של רשת. אולי זה עוד יקרה בהמשך הדרך, אבל ביום שישי אפשר היה ליהנות בין אנשים שמכירים את הריטואל, כולל הרגע הזה שבו כהנא יורד מהבמה וצועד בתוך הקהל תוך שהוא שר את "רמי מואשם באחזקת סמים קלים" (ולמגינת לבם של פועלי הבמה שצריכים להתמודד עם הכבל הארוך של המיקרופון בעוד הוא צועד לו באמפי ומפלס דרך בין האנשים).
במופע בן שעתיים נתנה הלהקה את המיטב שלה, כולל הלהיטים מתחילת הדרך כמו "רמי מואשם באחזקת סמים קלים" ו"וואו, איזה אבסורד", דרך "גג" ו"אין כניסה לפילים" ועד ל"מי שלא חולם, כועס" מאלבומם האחרון. התאורה מצוינת, הסאונד אחלה, הקהל מבסוט - עד כאן אין חדש.
אלא שאז מגיחים מתוך הקהל חברי בלקן ביט בוקס. תומר יוסף בראשם, מתופף על תוף שתלוי על חזהו, הם צועדים ומנגנים, נשמעים כמו הרכב בטוקדה ברזילאי בקרנבל. הקהל המופתע עוקב אחרי השיירה המנגנת עושה את דרכה אל הבמה, ואז קורה קסם אמיתי. השילוב בין "ג'ירפות" לבלקן ביט בוקס מייצר אנרגיות יוצאות דופן.
לכאורה אין שתי להקות שרחוקות יותר זו מזו בסגנון. אצל "ג'ירפות" הטקסטים הם המרכז. המילה היא החשובה. כל השאר רק משרת אותה. אצל בלקן ביט בוקס המקצב הוא המרכז, הביטים, הסקסופון של אורי קפלן. הופעה של בלקן היא מסיבה שבה קופצים בלי סוף. וראו זה פלא, השילוב בין שתי הלהקות הוא בינגו. גם השיר המשותף שלהן, "לא היתה נחיתה על הירח", שהן מבצעות על הבמה - מצליח לעשות שילוב מופלא של היכולות של שתי הלהקות.
אחר כך החבר'ה על הבמה עושים ביצוע מופתי ל"יש לו בחורות כמו מים" של ג'ירפות, ול"Part of the Glory" של בלקן ביט בוקס. חייבים לומר שלא בכל יום נמצאים על במה אחת שני פרפורמרים כל כך כריזמטיים כמו תומר יוסף וגלעד כהנא. והשילוב שלהם מנצח. אלא שאז, כשהטירוף בשיאו, כשכל האמפי על הרגליים, כשנראה שהחגיגה רק מתחילה - בלקן ביט בוקס יורדים מהבמה. מה???? מה לעזאזל קרה פה? והקהל כולו רוצה עוד עוד, רוצים עוד עוד, למילותיו של כהנא עצמו ("וואו, איזה אבסורד").
חברי בלקן ביט בוקס נעלמים אל תוך האופק, והמופע ממשיך. כהנא נותן את "ומי שלא חולם, כועס" המצוין, והקהל מתיישב חזרה, מנסה להרגיע את הדופק. הדופק נרגע, המופע ממשיך.
בסיכומו של דבר, אין תלונות. היה אחלה מופע. אבל חבר'ה, יש לכם פוטנציאל לעשות משהו שהוא טירוף אמיתי. הרגעים האלה ששתי הלהקות היו על הבמה היו יוצאי דופן. אולי תשקלו מופע שלם ביחד?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
