כל מי שנסע לאירופה מכיר את זה: במעמד התשלום באשראי, במקום "לגהץ" את הפס המגנטי של כרטיס האשראי, אנחנו מתבקשים להכניס אותו לתוך מסוף מיוחד ולהקיש את הקוד הסודי שלנו, אותו קוד שאנחנו מקישים בכספומט כדי לאשר את העסקה.
הטכנולוגיה הזו מכונה EMV, והיא התקן המקובל כיום בעולם לביצוע עסקאות אשראי. טכנולוגיה שעד היום לא הופעלה בישראל, ונמנעת מאיתנו כבר במשך שנים. למה זה בעצם עדיין לא קורה?
מה זה EMV?
EMV (ראשי התיבות הם פשוט של חברות האשראי המשתתפות יורופיי-מאסטרקארד-ויזה) הוא תקן, אסופה של טכנולוגיות המאפשרות תשלום מאובטח יותר בכרטיסי אשראי מאשר הפס המגנטי עתיק היומין.
EMV הוא התקן שמאפשר לנו לשלם באמצעות השבב החכם בכרטיס האשראי ואישור על ידי הקשת הקוד הסודי, במקום "לגהץ", אבל לא רק. EMV הוא גם הסף ושער הגישה לשלל טכנולוגיות תשלום משוכללות: תשלום ב-NFC וגם באמצעות הסמארטפון או השעון החכם, פשוט בנגיעה שלהם במסוף (בחו"ל זה בכלל מכונה "תשלום ללא מגע"), והבסיס גם לפלטפורמות תשלום כמו אפל פיי, גוגל פיי וכך הלאה.
אחד העקרונות החשובים שמיישם ה-EMV והוא המפתח לצורות התשלום המתקדמות, לא רק באמצעות כרטיס האשראי מהפלסטיק, הוא "טוקניזציה", שבתרגום חופשי מתרגם ל-"ייצוג". מה המשמעות? הסמארטפון שלנו, השעון החכם או כל התקן אחר, מכיל "מייצג" של מספר כרטיס האשראי שלנו. אם תרצו, זהו עותק וירטואלי של הכרטיס, שמאפשר לנו לבצע עסקאות באמצעים אחרים, כאילו הצגנו את כרטיס האשראי עצמו.
אותה יצגנות של הכרטיס, מאפשרת לנו אפשרויות תשלום שכבר מאוד מקובלות בחו"ל, ובישראל, עדיין, אנחנו רק יכולים לחלום עליהן: תשלום באמצעות הסמארטפון או לשלם סכומים נמוכים פשוט על ידי הצמדת הכרטיס למסוף התשלום בחנות – וללכת.
רק כדי להמחיש כמה צורות התשלום הקלות האלה הפכו להיות נפוצות, ג'ייסון לין, המנהל האזורי של מאסטרקארד מספר לנו כי תשלומים ללא-מגע (מה שאנחנו מכנים כאן תשלום בנגיעה) באנגליה מהווים כבר 30% מכלל העסקאות, ואילו תשלומים עם הסמארטפון תופסים כבר עשרה אחוזים מנפח העסקאות. "למשל, אני בבית קפה", מתאר לנו לין - "אני רוצה לטפח את תרבות 'לגעת ולקחת' ", כשבלגעת לין מתכוון לטפיחה הקלה עם כרטיס האשראי או עם הסמארטפון, שמשלמת עבור הקרואסון או הסנדוויץ' שהרגע לקחתם מהויטרינה.
וכמובן, גם להיפטר סופית מההרגל המגונה לחתום בכתב יד על ספח האשראי, אלא לאשר עסקאות פשוט על ידי הקשת הקוד הסודי במסוף שקורא את השבב החכם בכרטיס האשראי – שיטה שהרבה יותר בטוחה מאשר קריאת פרטי האשראי דרך הפס המגנטי, שהוא פגיע ומהווה נקודת תורפה של ממש בארנק של כולנו. לין מספר לנו כי בשנה הבאה יעברו באירופה לאימות דו-שלבי, גם בזכות ה-EMV. ואצלנו? אין אפילו אימות של שלב אחד...
בשביל מה EMV זה טוב?
גם לפי עדויות של חברות האשראי עצמן, המעבר ל-EMV מקטין משמעותית את היקף ההונאות. הוא מקשה על מי שאולי בכל זאת גנב את הארנק שלכם חלילה לבצע עסקאות (כי הוא לא יודע את הקוד הסודי שלכם), ומקטין למינימום הונאות אשראי שבהם לקוח מכחיש עסקה שבפועל הוא ביצע, ובית העסק הוא זה שנפגע. בניגוד להכחשת עסקה בחתימת כתב יד, הכחשת עסקה אחרי שהקשתם את הקוד הסודי שלכם שאף אחד לא יודע חוץ מכם – היא קצת יותר קשה...
ומבחינת השוק, לטכנולוגיית EMV יש עוד יתרון: תחרות. כניסתו של תקן EMV תאפשר גם לחברות קטנות יותר מאשר ישראכרט ודומותיה להציע שירותי סליקה (כל מה שנדרש מהם זה לעמוד בדרישות האבטחה של התקן) וזה, טוב למשק וטוב לסוחרים: חברות סליקה נוספות יוכלו לפתוח את שוק עמלות הסליקה לתחרות, ולהקטין את האחוזים שבתי עסק נאלצים לשלם כיום לחברות הגדולות על סליקה. די ברור למה חלק מחברות האשראי המקומיות לא יהיו ממש מעוניינות בכניסה של ה-EMV לארץ...
למה עדיין אין לנו את זה בארץ?
ומה בעצם דרוש כדי שנוכל כבר מחר להתחיל לשלם דרך התקן המתקדם הזה? נדרשים למעשה שלושה רכיבים: כרטיסים בעלי שבבים חכמים, תשתיות סליקה מתאימות, ומסופים התומכים בשבב החכם ומכילים חריץ להכנסת הכרטיס, וגם NFC לתשלומים בנגיעה.
אז את הרכיב הראשון כבר יש לרובנו: כל כרטיס אשראי בינלאומי שהונפק בשנים האחרונות, מכיל בתוכו שבב חכם. וגם כאן, יש החרגות לא ברורות מצדו של בנק ישראל – כרטיסי אשראי מקומיים בלבד, הוחרגו ואותם אפשר עדיין להנפיק בלי שבב חכם. תשתיות הסליקה, לכאורה, גם הן כבר קיימות, ואפשר מחר להתחיל לעבוד עם סליקה באמצעות שבבים חכמים במקום הפס המגנטי. זה רק עניין של עדכון תוכנה שיישלח בן לילה לכל המסופים התומכים.
אז איפה הבעיה? המסופים. אמנם, בעסקים קטנים לא מעטים כבר אפשר למצוא מסופים מהזן החדש, המכיל חריץ עבור כרטיס האשראי ולוח מקשים להקשת הקוד הסודי, אבל הבעיה העיקרית היא בעסקים הגדולים: רשתות הסופרמרקטים הגדולות, תחנות הדלק, רשתות ביגוד ועוד ועוד. לגופים הגדולים, החלפה של כל מסופי האשראי בכל נקודות המכירה שלהם היא הוצאה של מיליונים, הוצאה שהם לא ששים לעשות – ואף אחד לא מכריח אותם. ככה שבפועל, הם גוררים רגליים. למעט "איים" קטנים וניסויים ראשוניים פה ושם, אין עדיין בישראל פרישה ראויה של מסופים שתומכים ב-EMV, וככה, אנחנו עדיין ממשיכים "לגהץ", ועדיין לא בקו אחד עם העולם המערבי.
לעוד עיתונות טכנולוגיה איכותית - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ישראל הייתה אמורה לעבור לתשלום באמצעות שבבים חכמים עוד בתחילת 2017. ואז זה נדחה ל-2018. ועכשיו זה נדחה ל-2019, כאשר תאריך היעד הסופי למעבר הוא 2020.
גורמים בתעשיה מפנים את האצבע המאשימה לבנק ישראל. בהיעדר רצון מצד השוק לעבור לטכנולוגיה החדשה, מתפקידו כגורם מפקח לדרבן את השוק לעבור לשם, ויש לו כלים מצויינים לשם כך.
הכלי העיקרי, שבו נעשה שימוש גם בעולם הוא מנגנון של "הסטת אחריות". מה זה אומר? כיום, חברות האשראי המקומיות (ישראכרט, לאומי קארד, כא"ל), מבטחות בתי עסק מפני הונאות גם בעסקאות שבוצעו בפס מגנטי. הנחיה של בנק ישראל שתאסור עליהן לבטח עסקאות כאלה, ותעביר את האחריות לבתי העסק, תדרבן אותם להחליף את המסופים, ולבצע את ההוצאה – אחרת, כל הונאת אשראי תצא להם מהכיס, וזו דרך נהדרת לדרבן עסקים להחליף את הציוד.
אלא שבנק ישראל מתמהמה. בבנק סירבו לנהל איתנו שיחה "און רקורד" בנושא, והתשובות שקיבלנו בשיחות הרקע, לא היו מספקות, שלא לומר, תירוצים. בבנק ישראל למעשה, לא סיפקו תשובה מדוע הם לא לוחצים על הגז ומגבירים את הלחץ על השוק על ידי הפעלה מיידית, או בטווח קצר של מנגנון "הסטת האחריות" כדי להאיץ את פרישת המסופים התומכים. אחרי שלחצנו לקבל תגובה, הבטיחו לנו שהשימוש ב-EMV בישראל יחל בינואר 2019, באופן הדרגתי. אשרי המאמין. אנחנו עדיין סקפטיים, ונמשיך לעקוב אחרי הנושא.
תגובת בנק ישראל:
בנק ישראל פועל במלוא המרץ ליישום התקן החדש והמעבר לשימוש ב-EMV נמצא בעיצומו ומרבית התהליכים הדרושים כבר בוצעו. יודגש כי כבר היום קיימת פריסה נרחבת של מסופים בתקן EMV, שישודרגו לתוכנת EMV ובכך יאפשרו בעתיד הקרוב ביצוע עסקאות עם השימוש בקוד הסודי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
