פותחים תיק: חודש אוגוסט מלהיט את האוויר התל אביבי בעוצמה ומשרה על העיר אווירת עייפות כללית. אלא שמתחת לפני השטח פועל רוצח סדרתי מתוחכם שרוצח את כל קורבנותיו בשעה 23:57. מכיוון שהרוצח "טוב" מדי פשעיו מתפרשים על ידי המשטרה כתאונות מקריות או מצבי מוות טבעיים. מתוסכל מהמצב הוא מחליט להתקשר אל ידיד עבר שלו, עיתונאי, כדי לתת לו טיפ על פעילותו מתוך מחשבה שכך הוא יתניע את התקשורת ורשויות החוק לרדוף אחריו ולחולל את הכאוס הציבורי לו משתוקק. אלא שהעיתונאי לא לוקח את הסיפור ברצינות, דבר שמצריך את הרוצח לפעול בצורה אגרסיבית יותר כדי להגיע אל תודעת הציבור.
גבולות הז'אנר: הספר "שלוש לחצות" מנסה ללכת בעקבות שני ז'אנרים מרכזיים, הראשון הוא ז'אנר הרוצח הסדרתי המטיל אימתו על הציבור והשני הוא סוגת הבלש הבודד, במסגרתה חוקר משטרה מיואש ועייף פועל לבדו בתוך מערכת צינית. על הדרך מנסה הכותב גם להכניס עומק פילוסופי אל הסיפור ואפילו לייצר דמות אישה פתיינית שחורגת מהקלישאות הקלאסיות של ספרות המתח האמריקנית.
מדד המתח: אלון רותם יודע לכתוב היטב עלילת מתח, אלא שעוצמת הסיפור מתרופפת באמצעו ונראה שאז הכותב פשוט זורק לסיר מכל הבא ליד: הרהורים פילוסופיים על חיים ומוות, עלילה שמקבלת תפניות דרמטיות ותמוהות, וכן הוא נעזר במספר חיצוני שנלכד בעלילה של עצמו. התוצאה פושרת, לא מותחת ונעדרת עומק. נראה היה שעריכה טובה יותר הייתה עושה חסד לספר ומשפרת אותו בהחלט.
השורה התחתונה: חרף הרצון לתמוך בספרות מתח ישראלית, אפשר וכדאי לוותר על קריאה בספר הזה.
שלוש לחצות / אלון רותם, פרדס, 247 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו