בכל זוגיות קיימים רגעי תסכול, כאב, ייאוש וכעס. המקום שאמור להיות מעוז מפלטנו מהחיים, הופך לפעמים לזירת מאבק ומטיל עלינו לעיתים תחושה כואבת של בדידות. בתוך רגשות קשים של ריחוק, נחוש פעמים רבות צורך לשתף אחרים בבעיות שלנו עם בן או בת הזוג, מתוך תקווה שיש באמתחתם אמפתיה עבורנו ואולי גם כמה טיפים טובים, מפי אלו שרואים דברים מבחוץ.
הנחת היסוד היא שזוגיות טובה היא כזו שמשלבת בין תקשורת פתוחה וגלויה עם אחרים מחוץ לקשר, לבין שמירה על גבולות האינטימיות הבועתית של השניים. השאלה היא כיצד שני החלקים משתלבים יחד? את מי כדאי לנו לשתף? והאם אנחנו מועילים או מזיקים לקשר כשאנחנו תולים את "הכביסה המלוכלכת בחוץ"?
האם לשתף חבר או חברה בקשיי הזוגיות?
חברות קרובה ואינטימית עם בן או בת מיננו היא מתנה ענקית. חבר שאפשר לסמוך עליו, שיודע לתמוך ולא רק לשחרר עצות, ושמכיר את ההיסטוריה הרומנטית שלנו ואת מערכת היחסים הנוכחית בה אנו נמצאים, יכול לספק אוזן קשבת מתאימה.
אחרי שנחלוק איתו את נבכי לבנו, ייתכן שנגיע לתובנות ונקודת מבט חדשה ונוכל לגשת ברוגע לפרטנר שלנו ולדבר איתו או איתה על מה שקרה, באופן מווסת יותר.
מעבר לכך, גם הקשר הקרוב עם החבר או החברה זוכה להתפתחות ולאנרגיה מחודשת, כי כידוע, שיתוף במקומות החלשים שלנו מקרב אחרים ומציע להם הזדמנות להיות לעזר.
כאשר מתעוררות דריכות וזהירות בקשר לשיתוף אנשים קרובים שאנו סומכים עליהם, במחלוקות שקיימות לנו בתוך הזוגיות, יכול להיות שזהו סימן לבעיה עמוקה בקשר הזוגי, שמשקפת בושה ורצון בהסתרה.
"יודע לתמוך ולא רק לשחרר עצות" // צילום: getty images
מן הצד השני, חשוב לזכור כי כאשר קשר זוגי נמצא בהתהוות, נדרשים שינויים טבעיים בהעדפות: מי שנכנס לזוגיות מרכיב "משקפיים וורודים" של התאהבות, דרכם נראה הפרטנר כמימוש מושלם של חלום רומנטי ללא דופי. הקשר הזוגי מושך אליו את מרבית היצר והנפש, וקשרים חברתיים מקבלים זמנית פחות חשיבות.
כאשר שוככת מעט אש ההתאהבות, נפתח אט אט המרחב לחברים הקרובים של כל אחד מבני הזוג. מאוחר יותר, כשמסתיים לחלוטין "שלב ירח הדבש" בזוגיות, צצים פגמים טבעיים בקבלה מלאה של הצד השני, והם מאפיינים כל קשר זוגי.
המשמעות של כל זה היא שהימנעות מוחלטת משיתוף עם חברים קרובים, איננה בריאה ומטילה על הקשר הזוגי לחץ כבד. יחד עם זאת, חשוב לקחת בחשבון שבשלבים שונים בזוגיות, הצורך לחלוק והמהות של השיתוף יהיו שונים.
האם לשתף את ההורים בקשיי הזוגיות?
להורים שלנו יש אישיות משלהם, הבנה ייחודית להם וכנראה גם היסטוריה זוגית רבת-שנים ועמוסת לקחים. כמו תמיד, סביר שהם יראו בפניה שלנו קריאה לעזרה ויעשו הכל כדי להתגייס, להטות אוזן ולשאת עצה.
אם החלטתם לשתף את ההורים, חשוב לתכנן מראש על אילו נושאים מדברים ואילו נושאים משאירים בתוך היחסים ומחוץ לתחום.
הפנייה לעזרה תמקם את ההורים, באופן אוטומטי, לגמרי לצדנו, אך לאותה הזדהות הורית טבעית יש כוח להפר את האזונים המשפחתיים, ולטשטש את הגבולות החיוניים בין הבועה הזוגית לבין המעגל המשפחתי.
"יראו בפניה שלנו קריאה לעזרה" // צילום: getty images
לכן, אם אתם כבר מחליטים לחלוק את הבעיות הזוגיות עם ההורים, עשו זאת בשכל, ובכל מקרה אל תאמצו זאת כהרגל קבוע שכולל שיתוף של פרטים אינטימיים.
חשוב לציין כי במקרה שהמצוקה הזוגית מתחילה להיראות כמו דפוס שחוזר על עצמו, עדיף ואף מומלץ לפנות יחד עם הפרטנר לכמה מפגשים של ייעוץ זוגי מקצועי, שיהיה חסר פניות, אליו תוכלו לשוב כדי לעבד תכנים בעת משבר.
הכותבים הם הפסיכולוג איתן טמיר, והמטפלת הזוגית והמשפחתית, הדס אורינגר וייס, ממכון טמיר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו