משבר כמו זה הנוכחי של ריאל מדריד לא נראה ברחובות ספרד כבר שנים רבות. ארבעה משחקים רצופים ללא ניצחון בכל המסגרות זה דבר אחד, הפסדים לצסק"א מוסקבה ודפורטיבו אלאבס זה דבר אחר, אבל כמעט שבע שעות של כדורגל בלי גול אחד לרפואה - זה כבר לא מתקבל על הדעת.
חיצי האשמה טסים לכל עבר בסביבת הסנטיאגו ברנבאו. המאמן ז'ולן לופטגי הוא החשוד המיידי, אבל גם מי שמינה אותו לתפקיד וגם מי שמשחק תחתיו מקבלים בראש. יש הרבה סיבות לפאניקה אצל אלופת אירופה, אבל בינתיים אפשר לטפל במשבר ברוגע ובסבלנות, כי מבט חטוף בטבלה הספרדית מזכיר שלמרות הכל, אף אחד לא ברח להם.
ריאל אמנם מקרטעת, אבל רחוקה רק שתי נקודות מהפסגה. ובפסגה הזאת לא נמצאת ברצלונה. וגם לא אתלטיקו. ואפילו לא ולנסיה. סביליה שם, וזה עוד משהו שלא נראה ברחובות (דרום) ספרד תקופה מאוד ארוכה.
השנה היתה 1940. בליגה שיחקו 12 קבוצות, ביציעים נתלו שלטים של פרנקו ובפעם האחרונה עד ימינו סביליה הוליכה את הטבלה בתום 8 מחזורים. זהות המוליכה הנוכחית היא גורם מפתיע אחד בפתיחת העונה, הצפיפות הגדולה בצמרת היא עניין חדש נוסף.
שחקני סביליה חוגגים. לא היו בפסגה אחרי 8 מחזורים מאז 1940 // צילום: אי.פי.איי
כדי למצוא פער של שתי נקודות בין הראשונה לשישית בשלב כזה (סביליה 16, אלאבס 14), צריך לחזור ל־1986, אלא שאז חולקו רק שתי נקודות לניצחון. אז נכון, מוקדם מדי להתלהב ולקפוץ למסקנות אחרי פחות מרבע עונה (ב־1986/7 ריאל זכתה בתואר וברצלונה סיימה שנייה), אבל מה לעשות - העסק מלהיב. אחרי שנים של שלטון דו־ראשי (וחצי) יש תחושה שהכל פתוח ושכולם יכולים לנצח את כולם.
משהו גדול קורה
במצב כזה, שתי שאלות עומדות על הפרק: מה קרה? והאם זה יכול להישמר? לגבי השאלה הראשונה, חלק מהתשובה נמצא בפסקת הפתיחה. היה ברור שהעזיבה של כריסטיאנו רונאלדו תדרוש מריאל מדריד תקופת התאקלמות, וזאת נמתחת כמו מסטיק. לופטגי נראה כמי שהעסק גדול עליו והמחסור בחלוץ זועק לשמיים. פתרון קסם לא נראה באופק, לפחות לא עד חלון ההעברות של ינואר. אצל בארסה השינויים היו קטנים יותר, אך ההגנה מסתמנת כעקב אכילס רציני. היא ספגה בחמשת משחקיה האחרונים, ולמרות יכולת שיא של ליאו מסי ניצחה רק פעם אחת. גם כאן, קשה להאמין שהשיפור יגיע בקרוב, במיוחד כשלוח המשחקים כולל פעמיים אינטר, סביליה וריאל מדריד בארבעה מחמשת המשחקים האחרונים.
שאר קבוצות הליגה מאמינות שיש עוד סיבה לתחרותיות המפתיעה. "אחרי מונדיאלים הליגה תמיד פתוחה יותר כי הקבוצות הגדולות מתקשות להיכנס לעניינים אחרי קיץ עמוס", טוען המנהל המקצועי של ויאדוליד מיגל אנחל גומס. מקבילו באייבאר, פראן גראגרסה, מסכים: "יש הרבה מאוד שחקנים גדולים שעדיין לא חדים, ועבורנו, הקבוצות הקטנות שהגיעו לעונה עם דינמיקה טובה, זאת הזדמנות לקחת נקודות במחזורים הראשונים".
מסי. הגביע העולמי הוא לא תירוץ ליכולת הרעה // צילום: Gettyimages
ההיסטוריה לא תומכת בטיעון הזה. את עונת 2014/2015, לאחר הגביע העולמי בברזיל, פתחה בארסה עם 22 מ־24 נקודות אפשריות, ואילו ריאל עם 18 מ־24. ב־2010, אחרי דרום אפריקה, ריאל השיגה 20 מ־24 וברצלונה 19 מ־24. היום, להזכירכם, הן עומדות על 14 ו־15 בהתאמה - אז כנראה משהו גדול יותר קורה.
קשה, ולא צפוי
הסבר נוסף שעלה על שולחן הניתוחים מערב סטטיסטיקות ומצביע על שינוי המגמה בכדורגל העולמי וההבנה שהחזקת הכדור אינה ערובה לניצחון. בספרד, מדינה שחרטה על דגלה את סגנון המשחק הזה, מתחילים לאמץ את הרעיון החדש שהעיף אותם מהמונדיאל. מתוך תשע המוליכות, רק שלוש (ריאל, בארסה, בטיס) מחזיקות העונה בכדור בממוצע יותר מ־50% למשחק. קבוצות הדרג השני ומטה, כמו אלאבס, סוסיאדד ולבאנטה, ואפילו עשירות מהן כמו אתלטיקו, ולנסיה ומוליכת הטבלה סביליה, מעדיפות סגנון משחק שמיועד לתסכל את אלו המתמסרות. בסעיף הזה, כמובן, שתי הגדולות נמצאות בראש: ברצלונה עם 71.6% וריאל עם 67.9%.
"יש שיפור מאסיבי בעניין ניתוח היריבות ושימוש בטכנולוגיות ותוכנות מעקב", מסביר גומס מוויאדוליד, "קבוצות מעסיקות מומחים שעוזרים להבין את השיטה החדשה". במרכזה של השיטה הזאת, קבוצות קטנות מסתגרות מאחור וממתינות בסבלנות לרגע שבו אפשר לצאת קדימה. לפי הנתונים, כרגע זה עובד: במחזור האחרון חמישה משחקים הסתיימו ב־0:1, כאשר עד כה היו 21 תוצאות כאלה, המספר הגבוה ביבשת. מבחינת שערים, המצב הפוך. 2.45 בממוצע למשחק מציבים את הליגה הספרדית במקום האחרון מבין הליגות הגדולות, וזה לא מקרי בכלל.
לופטגי. העסק גדול עליו? // צילום: איי.פי
ואלוורדה השתמש עד כה במילה "קשה" אינספור פעמים. "קבוצות סוגרות אותנו וקשה לנו להגיע למצבים", אמר אחרי ההפסד ללגאנס; "אנחנו במצב קשה ולא צפוי", הודה אחרי התיקו מול בילבאו. אפשר להבין אותו, כי להוציא את וואסקה (2:8), ברצלונה התקשתה בכל משחקי הליגה שלה. דווקא בליגת האלופות, שם נותנים לה מרחב, היא כבשה שתי רביעיות, אבל בליגה הספרדית החדשה, שמסתגרת מאחור ומתרכזת ביציאות קדימה, הכל יותר קשה. את הקושי הזה מרגישה טוב מאוד ריאל, כאשר גם אתלטיקו מדריד צריכה לעבוד קשה כדי לשים את הכדור ברשת. "הליגה נראית מאוד צמודה", אמר מאמנה דייגו סימאונה, "זה נותן לכל הקבוצות ביטחון ואמונה".
לצד הביטחון והאמונה, כולם זוכרים שהעסק יכול להתיישר תוך רגע והליגה תחזור להיות בבעלות של ריאל ובארסה. "ברור שמוקדם מדי לנתח את העונה הזאת", הסכים סימאונה. ובכל זאת, פתיחת העונה הנוכחית מאפשרת לאוהדים קפיצה אל מחוזות הנוסטלגיה. ככה נראתה הליגה בימים שבהם היו תחרותיות ושוויון, ימים שבהם היה קשה לנבא את הסוף לפני ההתחלה.
מאנו גארסיה צוהל מול ריאל. הקבוצות הקטנות מסתגרות ומחכות בסבלנות // צילום: רויטרס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו