הזירה הלשונית: שמיני עצרת ועצרת בוגדים

קריקטורה בעיתון הארץ הראתה את נתניהו הולך אנגז'ה עם ידידו פוטין, ולפתע מתברר לו שהוא מסתובב עם דב. רוסיה אכן לובשת, בעיני עצמה ואחרים, דמות של דב, וזאת כבר מאז המאה ה-16. בעקבות זאת היא זכתה לכינוי "הדב הרוסי", בעיקר על ידי בני אומות אחרות. בעיתונות המאה העשרים וגם לפניה, הדימוי אהוב על כותבי מאמרים וציירי קריקטורות. לעיתים הוא דובי חמוד, בדרך כלל הוא דב מאיים ואפילו אלים. הדימוי שירת את העיתונות והפוליטיקה המערבית לכל אורך שנות המלחמה הקרה.

עוררו את הדב העדתי. פוטין ונתניהו // צילום: AP

על פי ויקיפדיה העברית, דימוי הדוב הרוסי נולד מן המיתוס שהיה נפוץ באירופה בשלהי המאה ה-16, ולפיו דובים מסתובבים חופשי ברחובות מוסקבה, וזאת בהשפעת רישומים של דיפלומט אוסטרי. ויקיפדיה הרוסית מספרת בהרחבה על שורשים עמוקים יותר של סמל הדב, מן התקופה הפגאנית. 

במאה העשרים אימצו הרוסים את הדב, וניסו להעניק לו תדמית לא מאיימת, וגם להפוך אותו לסמל לאומי. הוא מופיע באגדות, בציורים של אמנים חשובים, ובאולימפיאדת מוסקבה ב-1980 נבחר כסמל אולימפי, הלא הוא הדב החביב מישקה. היו רעיונות להפוך את הדב לסמל רוסיה, ובסופו של דבר נחת כסמלה של מפלגת "רוסיה המאוחדת". הרוסים עצמם, כפי שמעידה ישראלית שעלתה משם, אינם משתמשים בביטוי "הדב הרוסי".

 • הזירה הלשונית: מילון הישראלי העילג

בעיתונות העברית השימוש בביטוי נפוץ ובהקשרים רבים. ההופעה הראשונה ככל הנראה היא בעיתונו של איתמר בן אב"י "דואר היום", במאמר על עצמאות פולין מיום 20.5.1926: "פילסודסקי הרחיב את גבולותיה של פולין עד הבלתי אפשרי, והגן על הגבולות הללו מפני התנפלויותיו של הדב הרוסי השכול". להזכירנו ששם התואר "שכול" בתנ"ך מיוחס דווקא לדב. בדצמבר 1939 מתייחס י. נץ בעיתון המשקיף לברית בין גרמניה וברית המועצות, וכותב כי "דומה שיד אחת מנצחת על הסימפוניה הנערכת לפנינו בהשתתפותו של הדב הרוסי והכלב הגרמני". ואילו ב-26.4.1976 מופיעה כותרת בעיתון מעריב: "מורא הדב הרוסי גרם להפסדה של ישראל (בכדורסל) 75-89". הדב הרוסי היא קבוצת צסק"א מוסקבה. זה היה שנה לפני שצסק"א אכלה אותה בווירטון.

לעומת הדב, "אמא רוסיה" היא מאז ומתמיד סמל שהרוסים אימצו בחום. גם הדימוי הזה מוכר מאז המאה ה-16. האמא מכונה גם "אמא מולדת" או "אמא מולדת רוסיה", ובאנדרטאות וציורים רבים היא אשה לוחמת. בית רומנוב מן המאה ה-19 הפך אותה לסמל שלטוני, אבל דווקא הסובייטים, שראו בה סמל לאומני, דחו אותה. היא נעלמה כמעט, אבל חזרה במלחמת העולם השנייה כדי לעודד את רוח העם.

גם העיתונות העברית השתמשה לא מעט בדימוי, אבל הוא נפוץ בעיקר בזכות משוררי הזמר העברי. השורות המוכרות ביותר הן של יונתן גפן מתוך השיר "איפה נטשה ופייר": "לפייר קול עצוב, ונטשה/ מחייכת חיוך של דמעות/ את הצחוק הרוסי לא תשמע שם/ אמא רוסיה שותקת מאוד". בשיר נשכח של נעמי שמר בשם "סיירת עולם" היא מתארת את השינויים ברחבי הגלובוס: "תסכלו איך בבולגריה/ מגרשים את התורכים/ מרומניה להונגריה/ ברכבת מסתלקים./ אמא רוסיה מתנערת/ משנתה ברעש רב/ וגרמניה מהגרת/ ממזרח למערב". ואילו להקת אתניקס שרה שיר שבו שני עולים מרוסיה, יורי וריקה, מתנים את צרותיהם: "עכשיו עם הכינור/ הם עומדים בז'בוטינסקי/ ומנגנים לאלוהים/ כל הצלילים מאמא רוסיה/ אבל הכאב שייך לכאן".

בין שמיני עצרת לעצרת או"ם

עצרת האו"ם, שבה נישא מדי שנה נאומו המתוקשר של נתניהו, התכנסה השנה סמוך ליום האחרון של סוכות, יום שמחת תורה – הוא שמיני עצרת. האם מדובר באותה מילה? ומה הקשר בין עצרת לעצרת? יש קשר, אך הוא דורש הסבר.

שמיני עצרת מופיעה בספר ויקרא בציווי לחוג את סוכות: "שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה', בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה', עֲצֶרֶת הִוא; כָּל־מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֽׂוּ". רש"י מפרש: "עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר: 'בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם'". בשמיני עצרת, אם כך, עוצרים מכל מלאכה שהיא.

עצרת במשמעות אסיפת עם מופיעה בעברית החדשה, אבל יש לה אם חוקית בתנ"ך: המילה עֲצָרָה, שפירושה אסֵפת עם. בספר יואל נכתב: "קַדְּשׁוּ־צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה, אִסְפוּ זְקֵנִים, כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בֵּית ה' אֱלֹהֵיכֶם וְזַעֲקוּ אֶל ה'". ירמיהו מדבר לעומתו על כך ש"כֻלָּם מְנָאֲפִים, עֲצֶרֶת בֹּגְדִֽים". רד"ק מפרש: "עצרת בוגדים - שהם נעצרים יחד לדבר בגד ושקר". אם כך, גם בעצרת העם נעצרים מכל פעילות אחרת, נואצים ואפילו זועקים.

ומהיכן הגיע המונח המתמטי 'עצרת'? הוא נקבע על ידי ועד הלשון, במילון המתמטיקה משנת 1940, לציון מכפלת מספרים על פי המספר האחרון ברצף. !3 הוא עצרת שלוש: מכפלת 1.2.3., כלומר, 6. יתכן שמה שעמד לעיני המחדשים היא העובדה ש"עצרת" במסורת היהודית היא סימן ליום האחרון של החג, כפי שהמספר האחרון ברצף המכפלה קובע אותה.

הממטיקה של שמחת תורה. שמיני עצרת // צילום: קוקו

צום מועיל, אבל למי?

יהודית שואלת: "בברכות שהגיעו בווטסאפ מכל מיני כיוונים צצה ברכה חדשה, לפחות לגבי: "צום מועיל". מהיכן זה צץ? 

הברכה "צום מועיל" נשמעת בעשר השנים האחרונות, אבל השנה זכתה לתפוצה נרחבת יותר, ומתחילה לאיים על הבכורה של "צום קל". נראה שלהולדת הברכה, שאין לה ככל הידוע בסיס במקורות, הסבר דתי והסבר חילוני. ההסבר הדתי הוא ש"צום קל" עשוי להמעיט בקושי הכרוך בצום, שנועד כידוע לכפר על חטאים, ואילו 'צום מועיל' מתייחס לתוצאות הרצויות של תהליך הכפרה. ההסבר החילוני הוא שיותר ויותר נשמעים נימוקים תועלתניים לצום, כמו בריאות ושלוות נפש או סתם התחברות למסורת. ואם יש הסבר שלישי, כנראה גם הוא נכון.

מי את, מאמי שלי?

גלי, הרוח החיה של אתר זמרשת, שואלת בעניין שאינו קשור דווקא בזמר: "מניין הגיע כינוי החיבה 'מאמי', וממתי נמצא כאן בשימוש? ההשערה שלי: מ-ma mie הצרפתי (דרך מרוקו), אולם אין לי לכך שום סימוכין. הסבר אחר המופיע גם במילון הסלנג המקיף הוא שהמקור הוא במילה אנגלית mommy או בכתיב mummy. האם נשען על אסמכתא כלשהי? הלא אומרים את זה לרוב לילדים/למשהו חמוד, לא לאמא".

אין ספק שהשימוש הנפוץ ב"מאמי' בעברית מגיע מן האנגלית. מאמי הוא כינוי חיבה של ילד לאמו באנגלית כבר מן המאה ה-16, אז הוא נכתב mammy. העיצור מ' מופיע בשמה של האם בשפות רבות, גם בעברית כידוע, ורואים בו מילה אונומטופאית הקשורה ביניקה. עם זאת גם ההסבר הצרפתי תקף, ומוכר הרבה פחות. באזכרה של בעל לאשתו יוצאת מרוקו הוא סיפר שהם נהגו לקרוא זה לזה מאמי, וכוונתם לא הייתה לאם, אלא במשמעות הצרפתית: ma mie, צורת דיבורית של "החבר שלי" (mon ami).

מה קורה ברחוב חיים הזז

יהודה זיו נזכר בסיפור הבא, בעקבות העיסוק בלשונו של חיים הזז בטור הקודם: "ועדת השמות של ירושלים כיבדה בשעתה את חיים הזז בקריאת רחוב על שמו. אך, מעשה שטן, נודע רחוב זה בפקקי התנועה הפוקדים אותו דרך קבע, ולפיכך מכנים אותו הנהגים 'רחוב הלא-זז!!!'.

"מדברים בשפת התנ"ך": ההשקה

בעוד שבועיים, ביום חמישי 11.10.18, יתקיים בבית ביאליק אירוע השקה לספר "מדברים בשפת התנ"ך". האירוע פותח את עונת אירועי הספרות של בית ביאליק. באירוע ישתתפו הסופר מאיר שלו, איש מחשבת ישראל ד"ר חננאל מאק, המשוררים אמיר סומר, זלי גורביץ ונוית בראל, המוזיקאית ויקטוריה חנה, השחקנים יותם גוטל, הראל ליסמן וארנון רוזנטל, ומחבר הספר. מנחה: קרן קוך. רצוי להזמין כרטיסים מראש בהתקשרות לבית ביאליק.

לא עצרתם בשמיני עצרת? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית

 • האם זו הסיבה שנטע זכתה באירוויזיון?

 • תביעה: "ביונסה עוסקת בכישוף אפל"

 • נינט ויוסי מזרחי חוזרים לשנות התשעים

 • ללא הסבר: מוזיקאי ישראלי נעצר ברוסיה

 • בלי נטע ועומר: אלבומי השנה תשע"ח

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו