ביום ראשון בערב (שעון מזרח ארה"ב) סופה נוספת שטפה את המדינה. וכמו שסופות יודעות לעשות, גם זאת חשפה לא מעט ממה שקורה מתחת לפני השטח.
לא, כאן לא הכוונה ליסודות בתים שעפים באוויר או לכשלים ממשלתיים. הסופה הזו חשפה נדבך בסיסי בתרבות האמריקנית: כמה הפכפכה היא דעת הקהל, כמה הצלחות מכפרות על הכל, כמה כיף להרים מפורסמים לשמיים רק כדי לראות אותם מתרסקים, ואז להריע להם שוב כשהם חוזרים אל האולימפוס.
על הפרק הפעם: טייגר וודס, שניצח בטורניר סיכום השנה של סבב הגולף - חמש שנים אחרי הזכייה האחרונה שלו - ושלח את כל כלי התקשורת ואת כל משתמשי הרשתות החברתיות למפגן בלתי נשלט של השתפכות חסרת מעצורים, אהבה מתפרצת, פנטזיות משוללות היגיון על חזרה לשליטה בענף ותחרות מגוחכת של מי שולף תמונה יותר עתיקה ומביכה שלו עם אליל הגולף המתקמבק ומעלה אותה לסטורי הפרטי.
אנדרדוג מוחלט
חשוב להבין, לא מדובר בהפתעה משום בחינה. מקצועית, וודס (42) סיים את שני המייג'ורים (המקבילה בגולף לגראנד סלאם בטניס) האחרונים של השנה ביולי ובאוגוסט במקומות 6 ו־2. הוא היה צפוי להיות תחרותי גם בטורניר סיכום השנה, שמקבץ את 30 השחקנים הכי טובים ב־2018.
עוד פחות מדובר בהפתעה תרבותית. וודס, כמה שמטורלל להגיד את זה, הפך בשנים האחרונות לאנדרדוג. האדם שהרים ושינה ענף שלם, ששלט בו במורא וביד רמה, שהסתבך באחד מהסקנדלים הכי מביכים בתולדות הספורט סביב אינספור בגידות מזדמנות באשתו ובהודאה בהתמכרות לסקס, שאיבד כמעט את כל הסכמי החסות שלו, שנפצע כרונית, שהסתבך בהתמכרות למשככי כאבים, שלא היה רלוונטי מבחינה תחרותית כבר שנים, ושראה את הענף מאמץ את מורשתו המקצועית וטס קדימה על גבי שחקני גולף צעירים ומוכשרים שגדלו עליו ועקפו אותו בסיבוב - האדם הזה הוא כיום אנדרדוג מוחלט.
לא בכל יום התרבות האמריקנית זוכה לחבק כאנדרדוג את מי שהיה הכי גבוה על האולימפוס.
מוחמד עלי היה כזה - חזר מהשעיה של שנים לאליפות העולם. מריו למיה התאושש מסרטן וחזר להיות הכובש המצטיין בהוקי. אם הולכים מספיק אחורה בזמן ונשארים באותו הענף, אז בן הוגאן (זוכה 9 מייג'ורס) חזר לצמרת הגולף אחרי תאונת דרכים שכמעט הרגה אותו.
עם כמה שתרבות הספורט האמריקנית עשירה בקאמבקים מפוארים, אין הרבה מקרים בהם מישהו התרסק לגמרי מהפנתיאון ההיסטורי של הספורט, ואז חזר לצמרת.
קאמבק של וודס, שמאז 2008 תקוע על 14 מייג'ורים (שני רק ל־18 של ג'ק ניקלאוס) זו כרגע הפנטזיה שהכי הרבה אמריקנים יכולים להסכים עליה. בחברה האמריקנית המקוטבת, הסכמה רחבה שכוללת תמיכה וחיבוק לספורטאי שחור שסרח, היא לא משהו שיש לקחת כמובן מאליו.
עכשיו רק נשאר לו להביא את התארים. כי עם כל הכבוד לכריזמה של טייגר וודס, בלי עוד כמה ניצחונות, לא תהיה עוד סופה.
