מה שקרה עם נבחרת ישראל אחרי ההפסד לאלבניה - חריצת גורלות והסקת מסקנות - הוא לא משהו יוצא דופן בנוף הכדורגל. זה ככה בכל העולם. כשזה נוגע לנבחרת הלאומית, אין אמצע. יש רק שחור או לבן, טוב או רע, סקנדל או פסטיבל. המשחקים מעטים, המטרות רבות והזמן לשנות מומנטום קצר.
השבוע האחרון, שהיה גם הראשון שבו הנבחרות חזרו לפעולה אחרי הגביע העולמי, הדגיש זאת היטב. שני משחקים בלבד (לחלק רק אחד) הספיקו לכולם כדי לקחת את האופטימיות ולהניח אותה על אחד מקצות הגרף.
המרוצות: צרפת אמנם היתה אלופת העולם השישית ברציפות שלא מנצחת את משחקה הראשון לאחר ההנפה (0:0 מול גרמניה), אבל ה־1:2 מול הולנד ביום ראשון הבליט את העוצמה שיש בסגל של דידייה דשאן. 15 בעיטות לשער ו־8 למסגרת היו לכחולים, וזה במשחק סביר שמטרתו העיקרית היתה לחגוג מול הקהל הביתי את ההישג הגדול של הקיץ.
קיליאן אמבפה חידד את מעמדו כסופרסטאר עם גול וכמה מהלכים אישיים יפים, ואפילו אוליבייה ז'ירו מצא את השער ההולנדי.
אנטון זבולוטני. פתאום לרוסיה יש עוצמה // צילום: איי.אף.פי
ספק אם רוסיה שיערה לעצמה כמה חזק כוחו של מומנטום. מארחת המונדיאל המפתיעה פתחה את הפרק שאחריו עם 1:2 בטורקיה במסגרת ליגת האומות ולאחר מכן המשיכה עם 1:5 ידידותי על צ'כיה, שהוביל לפיטוריו של המאמן המפסיד קרל ירולים. פתאום יש לרוסים עוצמה, כוח הרתעה ומגוון; לא רק הכוכבים ארטיום דזיובה ודניס צ'רישב, אלא גם שחקנים כמו אנטון זבולוטני, אלכסיי יונוב ואלכסנדר ירוחין, שחגגו השבוע שערי בכורה. "אנחנו מאמינים בעצמנו, ולמונדיאל יש חלק בזה", הסביר המאמן סטניסלב צ'רצ'סוב.
למונדיאל יש חלק גדול גם בכך שספרד התייצבה למשחק מול אנגליה בוומבלי פסימית מתמיד. בעיניה, רוסיה 2018 תמיד יהיה הטורניר שהתחיל בחילופי מאמן הזויים והסתיים עם 1,114 מסירות שהלכו כולן לעזאזל. לכן, לאחריו, החליטה ההתאחדות להמר על לואיס אנריקה - מישהו שיגאל את הנבחרת מייסורי המסירות שלה ויכניס לה קצת תכלס. וזה בדיוק מה שקרה בניצחון 1:2 על האנגלים. החזקת כדור סבירה (52 אחוז), משחק לעומק ולא רק לרוחב, אגרסיביות, אפקטיביות, דם חדש ויכולת גבוהה של דויד דה חאה. אם צריך לאפיין את הנבחרת לפי שחקן אחד, אז ספרד הזאת היא סאול - כנראה השחקן הכי פרקטי במדינה (כל זה נכתב לפני המפגש מול קרואטיה).
המודאגות: איטליה לא היתה במונדיאל, ושני המשחקים הראשונים אחריו הבהירו לה למה. הפסד 1:0 לפורטוגל נטולת כריסטיאנו רונאלדו, שהגיע אחרי 1:1 מול פולין, הוביל לשורת מסקנות שסופה לא ידוע. הצעירים לא טובים, הוותיקים בירידה, המערך שגוי, הגישה פחדנית מדי, הקישור לא ברמה של פעם, החלוצים לא בכושר וההיסטריה טוטאלית. רוברטו מנצ'יני מנסה לשדר עסקים כרגיל: "אנחנו צריכים לתת לשחקנים החדשים זמן", דרש.
האיטלקים מאוכזבים. שני המשחקים האחרונים הבהירו מדוע לא העפילו למונדיאל // צילום: איי.אף.פי
הולנד לא הביכה בהפסד 2:1 לצרפת ובוודאי לא בניצחון 1:2 על פרו, אבל אם ברצונה לחזור לטורניר גדול אסור לה ליפול בקטנות. מול אלופת העולם הנבחרת של רונאלד קומאן ירתה לעצמה ברגליים עם טעויות קשות בהגנה, שנבעו, סביר להניח, מחוסר הניסיון של הצעירים. "אני כועס כי ספגנו באשמתנו", אמר קומאן, שמביט בלוח המשחקים ורואה באופק את גרמניה, בלגיה, צרפת ושוב גרמניה. מדאיג.
11 שנים לא הפסידה אנגליה בוומבלי משחק רשמי, רצף שנקטע מול ספרד דווקא כשעל גבה הטייטל "חצי גמר גביע עולמי". וזה מה שמדאיג את האנגלים - שהבועה מתפוצצת, שהנבחרת שהגיעה לארבע האחרונות רחוקה מלהיות בארבע הראשונות. "אנחנו עדיין לא ברמה שלהם", הודה גארת' סאותגייט.
"אין לנו קשר כמו פול גאסקוין", הוסיף. למזלם של האנגלים, המנג'ר שלהם מודע למצב, והוא נחוש להחזיר את האופטימיות כמה שיותר מהר. כמו כל הנ"ל, באוקטובר תתקבץ הנבחרת לפגרה בינלאומית נוספת, שיכולה להפוך את התמונה משחור ללבן, וכמובן שגם להפך.
גארת' סאות'גייט (במרכז). נחוש להחזיר את האופטימיות לאנגליה כמה שיותר מהר // צילום: רויטרס
