הזירה הלשונית: לחסן את העדר

לקראת ראשית שנת הלימודים בגנים פרצה שערוריית החיסונים, הורים המסרבים לחסן את ילדיהם (אחת האימהות מנמקת: "קראתי מחקרים") מול הורים שאינם רוצים שיסכנו את ילדיהם. הזדמנות להציץ לקרביה של המילה הזו, חיסון, וקרובי משפחתה הרבים.

'חיסון' במשמעות העכשווית, הזרקת נסיוב מוחלש לצורך יצירת נוגדנים, מופיעה בעיתונות העברית החל משנות העשרים. ידיעה מעיתון דבר מ-21.1.1921 מספרת על מחלה שפרצה בעדרי הבקר, ועל הצורך "לחסן את העדר". במרץ 1929 מספר העיתון כי "היהודים כיושבי כרכים ותיקים עברו במשך דורות את כור המצרף של השחפת והורישו לבניהם חיסון נגד השחפת". בעיתון "דאר היום" מיום 5.12.1935 נכתב: "בהתחשב עם העובדה שבשנים האחרונות מתפשטת בחודשי אוגוסט וספטמבר מחלת הדיפתריה, החלה מחלקת הדסה להיגיינה לחסן את ילדי הגנים נגד מחלה זו על ידי זריקות מיוחדות".

כוח מודרני. חיסון // צילום: ThinkStock

'חיסון' לא נולדה יש מאין. עמוס מונה את פשעי ישראל ומזכיר את האמורי "אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ, וְחָסֹן הוּא כָּֽאַלּוֹנִים". בארמית של ספר דניאל חסנא פירושה כוח. בתוספתא נכתב כי "המסדר קבקבים בכיפה ... אם היו מחוסנות אינן שואבות", וכאן הכוונה לכך שהן חזקות ונוקשות. במדרש מסופר על מעמד הר סיני שהוא "יום מחוסן ונורא". חיסון קשור אם כך בחוזק. מכאן התגלגלו בשפתו של רש"י ושאר חכמי ימי הביניים הפעלים חיסן והתחסן. 

'חוסן' במשמעות כוח היא מילה חדשה. היא משמשת בעיקר לעניינים שאינן פיזיים דווקא. אנשים בתנאי לחץ מפגינים "חוסן מנטלי", וכולנו מוטרדים בסוגיית "החוסן הלאומי". מהיכן אם כך הגיע הפסוק במשלי "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן"? לכאורה הפירוש הוא "לא לעולם כוח". אלא שמשמעות 'חוסן' כאן היא אוצר, והפסוק מתייחס לבעלי רכוש רב ומזהיר אותם. מהשורש חס"ן במשמעות זו נגזרה גם המילה 'מחסן', בעקבות מילה ערבית במשמעות ובהגייה דומה. מן המילה הערבית התגלגלה אף המילה magazine שהגיעה לאנגלית מן הצרפתית והאיטלקית, מגזין הוא מחסן, כתב עת שבו 'מאוחסנים' נושאים רבים, וגם מתקן לאחסון כדורים של כלי נשק, ועל כן הוא נקרא בעברית 'מחסנית'. 

לחיסון שתי מקבילות באנגלית: vaccination ו- immunization. immune פירושו בלטינית 'חופשי מחובות ומשירות ציבורי'. vaccination התגלגל מהמילה הלטינית vacca, פרה, כיוון שהשתמשו בווירוס מחלת הפרות כדי לחסן נגד אבעבועות.

מי שזכה לעדנה מאוחרת הוא שם התואר האלוהי 'חסין'. מי חסין בתנ"ך על פי ספר תהלים? אלוהים: בעברית המודרנית חסין הוא מי שאי אפשר לפגוע בו. מבנה או חומר 'חסין אש' מוגן בפני שריפות, וחברי כנסת חסינים מפני חקירה פלילית. בעיתון דבר מיום 9.5.29 מדובר על חוזה של ירדן עם בריטניה. האופוזיציה לא מוכנה לאשר אותו "כל עוד לא אושרה חסינות חברי המועצה מפני משפט". בשנת 1935 מפיע בעיתונות העברית הביטוי 'חסינות קונסולית'. נראה שכאן השפיעה האנגלית, שבה immunity משמשת גם לחיסון במשמעות הרפואית וגם לחסינות ציבורית או פלילית.

לחסן את הילדים באמצעות זריקות מיוחדות // צילום: לע"מ

הגננות מחיות את השפה העברית

עם חיסון או בלעדיו, גן הילדים הפך כבר מזמן שלב מרכזי במסלול הלימוד והחינוך של ילד ישראלי. השורשים לכך נעוצים אי שם ביישוב של ראשית ימי תחיית הלשון, במעבר בין המאה ה-19 למאה העשרים. העברית החדשה הייתה בחיתוליה, והרוב המכריע של העולים לא ידעו עברית, ובוודאי לא דיברו עברית בינם לבין עצמם ועם הילדים. גן הילדים היה המקום הראשון שבו הילד נחשף לעברית, והגננות היו שליחות העברית המתחדשת.

בעניין זה התפרסם הקיץ ספר מחקר מקיף בשם "לא מִבֶּטן אלא מִגַן". הספר נכתב על ידי שתי חוקרות-בלשניות, צביה ולדן וצפורה שחורי-רובין, בהוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב. כותרת המשנה: תרומת גן הילדים והגננות להתחדשות העברית כשפת אם תרנ"ט-תרצ"ו (1899-1936). הספר עוסק בנושא החשוב הזה בהיבטים שונים, היסטוריים ומגדריים, וגם תוהה מדוע לא זכו הגננות לכבוד הראוי להן בהיסטוריה של תחיית הלשון.

אחד הפרקים עוסק בהרחבה בתרומת השירים, הספרים והמשחקים ללימוד השפה. טובי המשוררים, וביניהם לוין קיפניס, אברהם שלונסקי ואחרים התגייסו לכתוב שירים לילדים שלימדו אותם את השפה, את האלף בית וקירבו אותם לנושאים שונים. ולהלן מקבץ שירי ילדים, מתוך "לא מבטן ולא מגן", עם השלמות מטעם הזירה הלשונית.

יהודה גרזובסקי, הוא המילונאי יהודה גור, כתב את השיר הבא, שאותו הרבו לשיר בגנים:

"קומו קומו הילדים, קומו קומו נחמדים/ כבר מצלצלת המצילה, קומו צאו בקול רינה,/ מן החדר אל החוץ, נשחק שמה גם נרוץ/ אור בחוץ וגיל ושחוק, זה ישיר וזה ישרוק/ זה ירדוף וזה ינוס, זה ירכב על מקל סוס/ קומו קומו הילדים". השיר זכה לגרסה מקוצרת מאת יהושע מרגולין, במנגינה שונה: "קומו קומו ילדים, קומו קומו נחמדים/ כבר נעורו ציפורים/ כבר הקיצו פרפרים/ נפתחו כבר הפרחים/ נוסעים כבר בדרכים".

השיר זכה גם לגרסה של שיר רחוב המתחילה במילים "קומו קומו ילדים/ הזקנה (או המורה) בבית חולים". הנוסח המקורי, למרבה הצער, נשכח. 

הגננת המזוהה יותר מכל עם הנחלת העברית היא אסתר שפירא מראשון לציון. בוגרת הגן של אסתר נזכרת בשיר משחק שהושר כבר ביום הראשון של השנה, שיר משחק בשם "היונה". המחבר לא ידוע.

כל הילדים: "ברוכה הבאה, יונה קטנה!/ מה חדש תביאי לנו?/ שירי לנו, ספרי לנו/ על אמנו ועל ביתנו".

היונה: "נשיקה ומכתב אביאה לכם היום;/ אם תשובה בידכם, תנו לי ואשיבה".

כל הילדים: "אמרי לאם מילה אחת:/ כי נאהבה, כי נאהבנה./ עופי, יונינה, עופי, קטנה,/ עופי, יונינה, עופי לבנה".

דוד יודילוביץ, המורה המיתולוגי מראשון לציון, תרגם את השיר הצרפתי frère jacques (אחי ז'ק), בעקבות ביקורו של הברון רוטשילד במושבה:

"אחינו יעקב, אחינו יעקב/ אל תישן, אל תישן!/ הפעמון מצלצל, הפעמון מצלצל/ דין דן דון! דין דן דון!".

עם השנים זכה השיר לגרסה פופולרית שאותה שרו בעיקר בנסיעות לטיולים: "אחינו הנהג, סע מהר! רודפים אחריך, רוצים להשיגך – סע מהר!".

הגננת פנינה הלפרין כתבה שירי דקלום, חלקם מוכרים גם לילדי הגנים היום, כמו השיר על הכדור הפורח, המלווה בתנועות ידיים: "כדור פורח, מתמתח, מתמתח, מתכווץ. כדור פורח, מתנפח, וסופו להתפוצץ".

נקווה בשביל הילדים שלא יתפוצץ באוויר // צילום: ThinkStock

שיר דקלום מוכר פחות הוא "שלפוחיות", הלא הן בועות הסבון: "בצנצנת – מי סבון/ ובפה – יש שפופרת./ מפריח כדורים – דובון,/ ודבורה – סופרת./ שלפוחית אחת גדולה/ ואחת קטנטונת./ זו גם זו היא עגולה/ זו וזו שמנמונת./ שלפוחית אחת כחולה/ ואחת חיוורת./ עוד אחת היא סגולה – ורביעייה מנומרת./ כדורי סבון עולים,/ שואפים אל על./ מתנשאים הם נפלאים, ופוקעים – חבל!"

בגן של לאה מזי"א שרו שיר משחק בשם "הרועה והעדר". הילדים – העדר – שכבו בצל העצים, והרועה (הגננת) שרה את השיר: "הצהריים כבר הגיעו,/ רוח צח יפוח,/ שכבו, שכבו, כבשים תמימים, שכבו נא לנוח".

יש"י אדלר תרגם שיר מגרמנית בשם "החיילים": "גד, אפרים, חיים דן הבה נצא אל הגן/ עמדו צמדים, טור עשו כחיילים, היטב לכו/ אחת שתיים דום; אחת שתיים דום/ יד אל יד הישירו, גב שאו הראש קדימה לך/ רק קוממיות ילך איש, ישרו רגל צעדו חיש/ אחת שתיים דום, אחת שתיים דום". 

לוין קיפניס מספר על שיר שטות גרמני ששר יחד עם ילדים בגן: "התרצו לדעת, התרצו לדעת/ מה עושה איש זקן?/ מריח טבק, מריח טבק/ ועושה אפצ'י".

חנה ויסמן-דיזנגוף כתבה שיר פרידה, לסיום היום: "בגן היינו כל היום/ שמחנו גם רקדנו/ שלום לך, הגן, שלום/ רק עד מחר נפרדנו!/ כל יום לגן שמחים מאוד/ באים כל ילדינו,/ מחר נבוא, נשיר, נרקוד,/ שלום לך גננו!".

אפצ'י בגן ילדים // צילום: יהושע יוסף

על גלי הים התיכון

רחב אמנו (שם רשת יצירתי) מספרת: "לפני שבועות מספר חזרה מתחרות עולמית בגלשני רוח נבחרת ישראלית שזכתה במקום רביעי או שלישי בעולם. התחרות היתה בלטביה שלשפת הים הבלטי, והיו בה נערות מכל חופי אירופה. כשהן שאלו את הבנות שלנו איפה אתן גולשות קיבלו את התשובה: "אנחנו גולשות ב-high school sea". הים התיכון כמובן. חייבים להודות שזה כינוי מכובד יותר מהשם האנגלי של הים שלנו, שאי אפשר לבטאו בכלל". הסיפור הזה מזכיר את הגברבר המספר שהוא בוגר תיכון – את ימי הטיפשעשרה בילה בים התיכון.

מקום טוב ללמוד בו. הים התיכון // צילום: יהושע יוסף

שאלת השבוע: מדוע "סוחטים" מחמאות? 

הפירוש המקורי-מילולי של הפועל 'סחט' מתייחס להפרדה בכוח של נוזלים ממוצרי בד שונים כמו בגדים, מצעים, סמרטוט רצפה וכדומה. בעברית הוא משמש כדימוי למצבים שונים שבהם נעשה מאמץ מיוחד להפיק דבר מה, שבמצב טבעי אינו ניתן או רצוי. 'סחיטה' היא עבירה פלילית של הוצאת כסף בכוח מאדם שאינו רוצה בכך. 'סחיטה רגשית' היא התנהגות הגורמת לזולת לפעול בניגוד לרצונו מתוך רחמים או אמפתיה. 'סחיטת עבירה' בכדורגל היא יצירת מצב שבו השחקן יבצע עבירה למרות שאינו מתכוון לכך. 'סחיטת מחמאות' היא התנהגות המגרה את הזולת להעניק מחמאה גם אם אינו רוצה בכך. נראה שכל השימושים האלה נוצרו בעברית הישראלית. באנגלית, למשל, הביטוי המקביל הוא fishing for compliments – לדוג מחמאות. 

התחסנתם כבר מאש ומשירות ציבורי? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית

 • משי קלינשטיין במשולש אהבה לוהט

 • מצעד עשרת השירים המושמעים של השנה

 • גל גדות ברשימת השחקניות הרווחיות ביותר

 • למה אנחנו אוהבים את "אתגר הנינג'ה"?

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו