עיר אחת, מגמות הפוכות. לפני שריקת הפתיחה של המשחק המרכזי הראשון של העונה, שיווקו לנו את המפגש בין מכבי ת"א למכבי חיפה בתור ה"קלאסיקו" של הכדורגל הישראלי. אז שיווק זה נחמד, ונוסטלגיה גם, אבל המציאות של חמש השנים האחרונות מוכיחה שמדובר בסופו של דבר בגימיק נטול אחיזה במציאות.
ב־21 המפגשים האחרונים בין שתי הקבוצות בליגה מכבי חיפה ניצחה רק באחד, וזה הודות לאלירן עטר, שכבר חזר לצהוב, ולגארי קגלמאכר, שרק אלוהים יודע מדוע שוחרר. הפרש השערים במפגשים הללו עומד על 14:41 לטובת סגנית האלופה.
וגם שלשום בנתניה, כשהראש של מכבי ת"א בגומלין מול הסיוט הנורבגי שלהם ועל המגרש אין אף אחד מהשחקנים המובילים, מכבי חיפה לא הצליחה לעשות כלום. משקוף פה, הדיפה של שרן ייני מהקו שם, קצת מנדג'ק ומוחמד עוואד וזהו. מקבוצה עם תקציב כולל של קצת יותר מ־90 מיליון שקלים מקבלים שוב מוצר בינוני מינוס, שללא חיזוק לחלק הקדמי בתקציב, שהוא גם ככה אסטרונומי, קשה לראות אותה מגיעה להישגים משמעותיים גם העונה. זה עוד בלי שדיברנו על זרים שלא ממש תורמים, ע"ע אליסון דוס סנטוס ומיכיל קראמר, שגורמים לחיפה להיראות כאילו היא משחקת עם תשעה בהרכב כשהם על המגרש.
ומהצד השני של העיר נמצאת הפועל חיפה. על פניו היא נחלשה, איבדה את כוח האש שלה בדמות אלון תורג'מן ועדן בן בסט. עם תקציב של 22-23 מיליון שקלים וסיפתח בדמות חמישייה לרשת של נתניה. וזה לא רק השערים כמו המכונה הקלינגרית הזאת, שמלאה בביטחון עצמי ובמשמעת טקטית, מתובלת בפצצה של כישרון בדמות מקסים פלקושצ'נקו (שמרוויח משכורת חודשית אסטרונומית של 7,000 שקלים), ונשענת על השוער הטוב בליגה.
המאניבול שיואב כץ עושה לליגה שלנו (גם אם עשה כמה טעויות בדרך), מוכיח שלא צריך לפוצץ תקציבים כדי להיות בחלק העליון. צריך בעיקר צוות מקצועי, תלכיד והמשכיות. אוהדי מכבי חיפה, שממשיכים לשמור אמונים לקבוצה שלהם בתקופה הכי גרועה בעידן יעקב שחר, יכולים רק להביט ולהיות מתוסכלים מהיפוך הסדר העירוני.
הפועל חיפה נחלשה? תחשבו שוב // צילום: יוסי שקל
בקרת נזקים. ישבו להם שלשום ברק בכר, אלונה ברקת ואסי רחמים וראו את היכולת האדירה של גיא חיימוב מול מכבי ת"א, וסביר להניח שנעו בכיסא באי נוחות. אפילו החליפו כמה הודעות בווטסאפ, או חיפשו בגוגל "איך משיגים מכונת זמן". כי בסופו של דבר גם הם יודעים שהם טעו בקיץ הזה בגדול.
כשהציבו לעצמם מטרה להגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות, הם ידעו שהזמן הקצר מסוף העונה הקודמת לתחילת משחקי המוקדמות הוא פקטור קריטי. ובזמן קצר עדיף לחזק את נקודות התורפה, לבסס את העוגנים (וואקמה) ולרוץ עם מה שיש. עמדת השוער לא היתה נקודת תורפה בהפועל ב"ש.
חיימוב הציג יכולת מצוינת בליגה, ולהביא שוער חדש שייכנס לשער ויהיה מתואם עם ההגנה ויעשה הבדל, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. אם חיימוב היה נשאר וב"ש היתה מתקדמת באירופה, הזמן והכסף היו יכולים לייצר אפשרות להביא שוער טוב יותר. ואריאל הרוש לא שוער טוב יותר מחיימוב, שלא לדבר על כספי הפיצויים על התרת החוזה לאנסטיס.
בקרת תקציבים. לפי הודעת בית"ר ירושלים מאתמול, תקציב הקבוצה לעונה הקרובה עומד על 47.5 מיליון שקלים. וגם זה עשוי להיות סכום לא סופי, בהנחה שעד סוף חלון ההעברות ב־17 בספמטבר יצטרף עוד שחקן או שניים.
נכון לעכשיו זה תקציב שגדול בכ־25 אחוזים בהשוואה לעונה שעברה, אז עמד על 38 מיליון שקלים. תקציב שהספיק למקום שלישי, פקטור במאבק האליפות עד שלושה שבועות לפני סוף העונה, וכרטיס לגמר גביע המדינה. וכל זה כשאת העסק המקצועי מנהל הבעלים לשעבר, או בטייטל החדש שלו כפובליציסט ב־ONE: "המנג'ר".
הגדלת תקציב משמעה הצבת רף יעדים מקצועי גבוה יותר. בהנחה שבמקומות 1-3 נראה כמעט בוודאות את הפועל ב"ש ומכבי ת"א, ושהפועל חיפה לא מתכוונת לרדת מההישג שלה בעונה שעברה, לגיא לוזון יש שק של ציפיות על הראש.
האם לחוגג תהיה סבלנות לצוות המקצועי אם הדברים לא יצליחו כמו בתבוסה אתמול למכבי פ"ת? בינתיים הוא משדר אורך רוח, בונה שדרה ניהולית חדשה ומסתכל לטווח ארוך. נראה איך הוא יצליח לג'נגל בין שתי המגמות האלה.
הרוש. בשבוע הבא מחכה לו מפגש מול מכבי ת"א // צילום: אנצ'ו גוש/ג'יני
המחזור הבא. בעונה שעברה מכבי ת"א הגיעה לטרנר במחזור השמיני אחרי ההשפלה באסטנה, וכאילו זה לא הספיק לה, היא חטפה את אחת ההשפלות הגדולות שלה בעידן קרויף. לכל אלה שירימו גבה ויתהו "מה פתאום הפסד 2:1 הוא השפלה?", שישובו לתקציר של המשחק הזה ויראו איך הקבוצה של ברק בכר, שלא ממש הבריקה בתחילת העונה, טרפה את מכבי בעשרה שחקנים החל מהדקה ה־21. הצהובים נראו אז מבוהלים וחסרי דרך במשחק שסימן כבר באוקטובר מי תהיה האלופה במאי.
יחסי הכוחות השתנו מאז. המחסום הפסיכולוגי של ניצחון במגרש הכי ביתי בליגה הוסר בפצצה של דור פרץ. אמנם זה היה משחק האליפות של ב"ש בעקבות הקריסה המקצועית של בית"ר באותו ערב, אבל זה משהו סימבולי. והם השתנו בעיקר כי ב"ש נחלשה, איבדה את השחקן שעשה את ההבדל, ומגיעה כשיש לה רק זר אחד בהרכב הראשון.
מצד שני, אין לדעת איך מכבי ת"א תגיע למשחק הזה. אם תתקמבק ותעבור את סרפסבורג בדרך לשלב הבתים של הליגה האירופית, מצב הרוח יהיה טוב. אם תעוף, הראש יהיה באדמה. הבלם המוביל ז'איר אמאדור כנראה לא כשיר להתמודדות. נראה כמו מצב שבו תיקו ירצה את שני הצדדים. בדיוק מסוג המשחקים שבהם האנרגיות בטרנר יכולות להרים את ב"ש ולהחזיר אותה לעניינים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
