"הפרפר": אלימות גרפית קיצונית ומזעזעת

"הפרפר", צ'כיה/ספרד/ארה"ב 2018

צ'ארלי האנם ("קינג ארתור: אגדת החרב") וראמי מאלק ("מר רובוט") נכנסים לנעליהם הענקיות של סטיב מקווין ודסטין הופמן ב"הפרפר" - רימייק לא מאוד נחוץ לסרט הכלא הנודע מ־1973 שביים פרנקלין ג' שפנר.

השנה היא 1931. האנם מגלם את אנרי "פפיון" שרייר - דג רקק בעולם התחתון של פריז, שמופלל ברצח ונשלח למאסר עולם במושבת עונשין בגיאנה הצרפתית. על הספינה שמובילה את האסירים לביתם החדש (והנורא) פוגש שרייר את לואי דגה (מאלק), זייפן מיליונר שלא ממש בנוי לתקופת מאסר ממושכת, ומחליט לקחת אותו תחת כנפו. בתמורה, שרייר מצפה שדגה יממן את תוכנית הבריחה הנועזת שלו.

כצפוי, המשימה מתבררת כהרבה יותר קשה מהמצופה. מנהל הכלא מתגלה כסדיסט, ותנאי הכליאה נחשפים כבלתי אנושיים. בתוך כך, האסירים גם מבלים את ימיהם בביצוע עבודות פרך, כאשר גיליוטינה גדולה המוצבת בחצר מזכירה לכולם מה יקרה למי שלא יתנהג כיאות.

עם זאת, שרייר לא נרתע. מהרגע הראשון הוא מתכנן את הבריחה שלו, ותוך כדי הוא מתפקד כמגן אנושי עבור דגה (שהופך למטרה מבוקשת בשל מבנה גופו הצנום, ובשל סכום כסף שהוא מסתיר). 

מייקל נואר, שביים, הופך את "הפרפר" למבחן סיבולת - גם עבור דמויותיו וגם עבור הצופים. כבר על הספינה שלוקחת אותם למושבת העונשין נחשפים שרייר ודגה למקרי אלימות קיצוניים, וכאשר שרייר מבקש להתגונן, השומרים כופתים אותו כמו חזיר. הסבל הפיזי כמובן רק הולך וגובר בהמשך, שלא לדבר על הסבל הנפשי (שמגיע לדרגות שיא לאחר ששרייר נשלח לבידוד לתקופה ארוכה).

האנם ומאלק אמנם מתמודדים עם האתגרים הלא פשוטים שמורעפים עליהם באופן מרשים, וגם הדינמיקה שמתפתחת ביניהם מניבה כמה רגעים מוצלחים, אך למרות מאמציהם הכנים, הופעותיהם מתקשות להתחרות באלה של מקווין והופמן בסרט המקורי. למאלק העכברי אין קמצוץ מהכריזמה הסליזית של הופמן, ואילו האנם - שבאמת עושה כאן מעל ומעבר כדי להוכיח שהוא שחקן רציני - פשוט אינו מגיע לקרסוליים של מקווין בכל מה שקשור לגבריות ולקוליות. תוך כדי צפייה היה לי קשה שלא לדמיין מה שחקן אינטנסיבי יותר, כמו טום הארדי למשל, היה עושה עם התפקיד הזה. 

מטבע הדברים, האלימות שמוצגת בגרסה הזאת של "הפרפר" הרבה יותר גרפית, קיצונית ומזעזעת מזו שהוצגה בגרסה שיצאה לאולמות הקולנוע ב־1973. אך מלבד אספקט זה, קשה לחשוב על משהו מהותי שהרימייק מוסיף, כך שבסופו של דבר, מדובר בסרט כלא סביר למדי שמתהדר במנה מוגדלת של ברוטליות ובשני שחקנים בינוניים (אך משקיענים) שנחושים לסבול למענכם ולמען הקריירה שלהם. 

ציון: 6

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו