ביאליק וטשרניחובסקי בין הסלעים

במסגרת "פסטיבל 7" שנחגג בחודש שעבר בבית אבי חי בירושלים, שהוקדש ליצירה בשבעת העשורים של מדינת ישראל, הוצבה בחלל הבית תערוכת פואטיקה בוטנית בשם "זרעי קיץ" שאצרה תמה קרודו וייס, בשיתוף הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בגבעת רם.

"תערוכה נגישה לכל, לתת למבקרים תחושה שהם משוטטים בחורשה, או מהלכים בין שבילי הארץ" // צילום: Nikolay Busygin

מה זה "פואטיקה בוטנית"? בין החלוצים שהגיעו לארץ ישראל בעשורים הראשונים של המאה ה-20 היו גם יוצרים רבים שנחשפו והושפעו מהמוזיקה, השפה והאור החזק של המקום החדש-ישן. בהיותם חלוצים שבאו ל'כבוש' את הארץ ולעבוד את אדמתה, התוודעו הסופרים, המשוררים ואנשי הרוח המזרח-אירופאים ברובם, גם לנופים, לחי ולצומח השונים כל כך מנופי ארצות הקור מהן עלו. במילותיה של האוצרת: "המחשבה על תערוכה בוטנית הקשורה לשבעים שנות עצמאות ישראל, התחברה במחשבתי לטקסטים ספרותיים עבריים מתוך השירה שנכתבה בהשראת הצומח הארץ ישראלי, מצאתי כי בין השירה הארץ ישראלית של ראשית המאה העשרים לבין הנופים הארץ ישראלים מתקיים דיאלוג פורה. אבל אז שאלתי את עצמי: 'באילו עיניים פגשו 'היוצרים' בני עם הספר את הטבע המקומי?".

ומה היתה התשובה?

"מצאתי כי מבטם נדד מן הספר אל הנוף ובחזרה, היות שהצמחים שהיו מוכרים להם מן המקרא ושאר מקורות יהודיים, נחשפו לעיניהם מבין העשבים השוטים, בשעה שהחלוץ, הוא 'היהודי החדש' המשתייך למה שכונה אז 'יהדות השרירים', הפשיל שרווליו והחל לעבד את האדמה. בשלב מסוים הפרחים, השיחים והעצים של ארץ ישראל הפכו לתמונת ראי לנפשו של האדם, ולדימוי מרכזי בשירה העברית. עוד מצאתי כי נוף מולדתם המושלג של מרבית המשוררים הדגיש את התרגשות הגילוי הראשוני של הנופים המזרח תיכוניים".

פריחת הטבע המזרח תיכוני בשירת העולים מאירופה // צילום: Nikolay Busygin

בתערוכה שתוצג עד סוף אוגוסט, מוצגים צמחים חיים, ששמותיהם מלווים את השירה עברית שנכתבה עליהם. אופן הצגתם משקף את חמשת אזורי המחיה שלהם בארץ ישראל ובהם:

1. צמחיה 'אקסטנסיבית': אותם פוגשים באי התערוכה מיד עם כניסתם לחלל התצוגה. זוהי צמחיה שאינה דורשת השקיה וטיפול, בדומה לצמחייה שמעטרת את נופי המדבר. 

2. "צמחיית הגריגה ובתה": צמחיית שיחים ובני שיח וביניהם שתולים שלל פרחים. 

3. עצי החורש הים תיכוני: נמצאים במרכז התערוכה ובהם עצי אלון ואלה. 

4. שדות הבר הא"י: בהמשך השיטוט בתערוכה נחשפים המבקרים לשדות הבר הישראלים עם אורנים וברושים ועוד. 

5. צמחייה 'אינטנסיבית': צמחייה הדורשת טיפול, השקיה וטיפוח באופן קבוע. 

המקטע האחרון בתערוכה מיועד בעיקר לילדים, שכמו הצמחייה האינטנסיבית גם הם זקוקים להשגחה וטיפוח. כאן נבנתה גם מאורת ארנבונים והילדים מוזמנים לשחק.

זכוכית פרחונית // צילום: Nikolay Busygin

עבודותיהם של חמישה אמנים מלבלבות מבין הצמחים הקבועים בתוך אדניות מעץ שעיצב הנגר שאול וייס, בן זוגה של האוצרת תמה וייס, והן מלוות את הצמחייה והשירה בתערוכה. "השאיפה שלי ושל מעצבת התערוכה איילת בן דוד, היתה ליצור תערוכה נגישה לכל, לתת למבקרים תחושה שהם משוטטים בחורשה, או מהלכים בין שבילי הארץ", מסבירה האוצרת.

בין העבודות של האמנים המציגים בתערוכה אפשר לראות את עבודתיו של ליאור וג'ימה, אמן זכוכית בינלאומי, הנמנה עם חמשת אמני הזכוכית הטובים בעולם, שיוצר עבודות בוטניות מרהיבות. בתערוכה המיוחדת הוא מציג את העבודה "עשבים שוטים", המורכבת מעשבים שאסף בחורשה וביער. "קן" מוצבת כמתבקש ליד שירו של ח.נ. ביאליק "קן לציפור", "קליפות" לצד השיר "קילפתי תפוז" מאת נורית זרחי. גם עבודה המבער "זרים" מככבת בתערוכה, ומציגה פיסול בזכוכית רכה.

עוד עבודות מיוחדות: "גיאופיטים" של אדם שליו, ניפוח זכוכית וליטוש עם צמח שערות שולמית בתוך שכבות זכוכית ו"בית ביתה" של אודליה כוכבי לויכטאג, עבודת זכוכית עדינה ושקופה בטכניקת מבער, שמייצגת את המדבר ממנו היא באה וכה מחוברת אליו, עד שאף קראה לבנה בשם מדבר.

עוד שירים שמקבלים ביטוי אמנותי מקורי בתערוכה: "עץ זית" של אגי משעול, "אלוף בצלות ואלוף שום" של ח.נ. ביאליק, "במזרח זורח ורד" של נתן אלתרמן, "הו ארצי מולדתי" של שאול טשרניחובסקי, "האמנם" של לאה גולדברג, "חיוכים" של לאה נאור ואחרים.

פרחים וחיוכים // צילום: Nikolay Busygin

היועצת הספרותית של התערוכה ד"ר אורית מיטל, המנהלת של בית עגנון, מלווה את הפרק אודות שדות א"י בתערוכה בטקסט על הברושים ששתל עגנון בבית עגנון, בשכונת ארנונה בירושלים. "אנחנו, דייריו הנוכחיים של בית עגנון, העובדים בו והאורחים המגיעים לאירועי הספרות הרבים, חולפים על פני הברושים הזקנים שעגנון נטע במו ידיו ומאמינים שהם אכן נותנים בנו עין טובה, מניחים לנו לדור עמהם, לקרוא בצלם, לכתוב בצלם, וגם לפרוח", כתבה, וגם הזכירה נשכחות כי במעמד קבלת פרס נובל לספרות, הודה עגנון לעצים לפרחים ולציפורים של ירושלים.

רק עניין אחד מהותי נעדר מן התערוכה, מסבירה וייס: "במהלך העבודה על התערוכה הבחנתי בהיעדרם של משוררים מזרחיים. חיפשתי ותרתי אחר חומרים של משוררים מזרחיים, אבל למעט 'צל עץ תמר' שכתב אפרים ויינשטיין ומוכר לנו בביצוע של זהר ארגוב, לא מצאתי. הזמן ההוא מבטא יצירה של יוצרים שהגיעו בעיקר מרוסיה שזהותם אשכנזית מערבית".

"זִרְעֵי קַיִץ", נעילה: 31 באוגוסט, בית אבי חי, ירושלים

 • מצעד עשרת השירים המושמעים של השנה

 • גל גדות ברשימת השחקניות הרווחיות ביותר

 • למה אנחנו אוהבים את "אתגר הנינג'ה"?

 • זה מה שחסר ל"אימה במצולות"

 • קניה ווסט מציג: פורנו חינם וסקס עם הקרדשיאנס

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו