היה זה קיץ מאכזב מאוד עבור הכדורגל הגרמני. לראשונה אי פעם הודחה הנבחרת בשלב הבתים של הגביע העולמי, פרשת מסוט אוזיל הוציאה הרבה מרצעים מן השק, וחלון ההעברות לקראת העונה החדשה שתיפתח מחר היה מהפחות מלהיבים - מדכא ציפייה של ממש.
אף על פי שהוא יישאר פתוח עד 31 בחודש ודברים עשויים להשתנות, נכון לרגע זה התמונה אפורה וחסרה ניצוצות. באיירן מינכן, למשל, לא הוציאה אפילו יורו אחד על רכש - את לאון גורצקה קיבלה משאלקה ללא תמורה, ועל הקנדי הצעיר אלפונסו דיוויס תשלם 10 מיליון יורו רק בינואר 2019. שאר המועדונים או שהשקיעו בשחקנים צעירים מבטיחים, כמו רד בול לייפציג שצירפה שלושה בני 19-20, או שרכשו כאלה שהוכיחו את עצמם בקבוצות אחרות בליגה.
בורוסיה דורטמונד, ה"בזבזנית של הקיץ", היא דוגמה טובה לכך: 28 מיליון יורו על אבדו דיאלו ממיינץ ו־22 מיליון על תומאס דילייני של ורדר ברמן שילמה הקבוצה של לוסיאן פאברה; אולם מבחינת שטפן אפנברג, רכש אחר של דורטמונד, הוא שמסמן יותר מכל את איבוד כוח המשיכה של הבונדסליגה.
"אם אקסל ויטסל, שהוא שחקן טוב אבל מגיע מסין ולא שיחק מעולם באחת מחמש הליגות הגדולות, הוא הרכש הבולט של הקיץ הזה - אז ברור לגמרי שהליגה שלנו לא מעניינת יותר", אמר שחקן באיירן לשעבר.
ויטסל. "אם הוא הרכש הבולט, אז ברור שהליגה שלנו לא מעניינת יותר" // צילום: גטי אימג'ס
אפנברג כמובן מקצין. הבונדסליגה היא עדיין הליגה שבה ממוצע הצופים למשחק הוא הגבוה באירופה (43,879), וזו שעל פי דו"ח שפורסם ב־2016 היא גם הכי מרוויחה (רק שלושה מועדונים מתוך 18 סיימו עונה במינוס). יש הרבה מאוד דברים טובים בליגה הגרמנית - החל משילוב שחקנים צעירים, מערכי סקאוטינג ענפים, מתן הזדמנויות למאמנים מעוטי ניסיון ועד לחוק ה־50+1, שמונע כניסה והשתלטות של משקיעים חיצוניים על הקבוצות.
למרות זאת, בשנים האחרונות נשמעים קולות הטוענים שלא כל הנוצץ בעיניהם הוא זהב בעיני אחרים. העובדה שוויטסל הוא היהלום שבכתר ההעברות היא בהחלט בעיה מטרידה, אך היא לא היחידה. כריסטיאן שייפרט, מנכ"ל הליגה, הצביע על אחרת בטקס שנערך בתחילת השנה. "הליגה שלנו נכשלה במשימה להוכיח שהיא אחת החזקות באירופה", אמר לאחר שלב בתים נוראי עבור מועדוני הבונדסליגה באירופה; בליגת האלופות דורטמונד ולייפציג הודחו לפני הנוקאאוט, ובליגה האירופית קרה אותו דבר להופנהיים, קלן והרטה ברלין.
הבעיה העמוקה יותר היא שהכישלון הזה הוא לא עניין חדש. מאז 2013, כשבאיירן גברה על דורטמונד, שום מועדון גרמני לא ביקר בגמר ליגת האלופות. בליגה האירופית, לשעבר אופ"א, היתה רק נציגה אחת בגמר מאז 2001, ורדר ברמן ב־2009, והיא הפסידה לשחטאר דונייצק.
הנתונים לא משקרים
מה שטוענים אפנברג ואחרים, זה שלפער ההישגי ולירידה ברמת העניין יש סיבה. אפילו כמה. הכניסה של הכסף הגדול לכדורגל האנגלי, ופריחה של מועדונים כמו פ.ס.ז', אינטר, אתלטיקו מדריד ואחרים, הפכו את הליגה הגרמנית לשוק מציאות שכולם קונים ממנו.
טר שטגן. נחטף מגרמניה // צילום: אי-פי-איי
בשנים האחרונות נחטפו משם שמות כמו הנריק מיקיטריאן, עוסמאן דמבלה, לירוי סאנה, אילקי גונדואן, מארק אנדרה טר שטגן, גרניט ג'אקה, קווין דה בריינה, נאבי קייטה ועוד, וההשפעה ניכרת בעיקר על קבוצות הביניים. כשמוסיפים לכך את השליטה הבלעדית של באיירן מינכן, האחת שעוד מצליחה לשמור על נכסיה ולצרף שחקנים מקבוצות יריבות, מקבלים ליגה שקשה לשווק אותה החוצה.
ואלו לא דיבורי סרק. למרות מאמצים כבירים של קברניטי הליגה להפוך אותה לגלובלית, כפי שעושה הפרמייר ליג בקלות וכעת הספרדית עם קיום משחקים בארה"ב והאיטלקית עם צירופו של כריסטיאנו רונאלדו, הנתונים מראים שהבונדסליגה מעניינת בעיקר את עצמה.
דו"ח מרתק של אופ"א מהשנה שעברה גילה שאתרי הבית של באיירן ודורטמונד נמצאים מחוץ לעשירייה הראשונה בכמות הכניסות של מועדונים אירופיים. יתרה מכך, 57 אחוזים מהגולשים באתר של האלופה ו־77 אחוזים מהגולשים באתר של דורטמונד עושים זאת מתוך גבולות גרמניה. לשם השוואה, לאתר של ריאל מדריד גולשים רק 22% מספרד, ולמנצ'סטר יונייטד רק 21% מאנגליה.
אומרים לא לכסף
לקראת העונה הקרובה, כשכל הנ"ל עולים וצפים על שולחן הדיונים, מרגישים בגרמניה שצמרת הכדורגל האירופי בורחת להם משדה הראייה. גידול שחקנים צעירים, תפוסה מלאה במגרשים והברקות של מערך סקאוטינג זה טוב ויפה וראוי לציון, אבל כשאין תוצאות ואין עניין מהעולם החיצון, אז יש בעיה.
ובמוקד הבעיה הזאת, שוב, עומד חוק ה־50+1. מטרתו הראויה היא לשמר מסורת וזהות של מועדונים, לאפשר חיבור עם קהל ולשמור על מחירי כרטיסים נוחים, ואלה דברים שלדעת רבים פוגעים בתחרותיות ובאיכות המשחק. "אולי צריך לעדכן את החוק הזה", אמר אוליבר קאן והוסיף: "משקיעים חיצוניים שיהיו מחויבים למועדון הם לאו דווקא משהו רע". מתיאס זאמר חידד: "אם לא יקרה משהו, התוצאה תהיה דרמטית. כרגע, כל עוד באיירן מינכן לא עושה טעויות, אף אחד לא יכול לתפוס אותה".
בעבר נעשו ניסיונות לבטל את החוק, אך כרגע יש לו יותר תומכים ממתנגדים. נכון להיום, בגרמניה עדיין מעדיפים לראות מגרשים צבעוניים ומלאים מאשר את הקבוצות שלהם מצליחות מול הגדולות של היבשת. האם אפשר להמשיך כך עוד הרבה? העונה הקרובה ודאי תספק עוד כמה שאלות ותשובות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
