1. בסוף השבוע שעבר פרש שחקן אירופאי גדול, חואן קרלוס נבארו. היום יודיע על פרישה שחקן ישראלי גדול - יותם הלפרין.
אפשר להגדיר את הלפרין כאחד מטובי הגארדים שהיו פה. הוא אולי לא מיקי ברקוביץ' וגם לא דורון ג'מצ'י, אבל בהחלט אחד שהשאיר חותם וניהל קריירה מרשימה. הוא פורש מוקדם יחסית, בגיל 34 וכשיש לו עוד הרבה כדורסל לתת.
שלא יהיה ספק, הלפרין היה יכול להמשיך לשחק. השיא אמנם היה מאחוריו והגוף לא מה שהיה פעם, אבל חוכמת המשחק, האינטליגנציה והניסיון עדיין היו שם. הוא בקלות היה יכול לשים על גבו קבוצה מהדרג השני כמו שביצע מאיר טפירו בעונותיו האחרונות.
מכבי אשדוד ובראד גרינברג היו מעוניינים, הבטיחו את סרט הקפטן וגם היו מוכנים לשלם שכר נאה, אבל נראה שהלפרין, ששיחק כל הקריירה בטופ, לא רצה בבינוניות. בהפועל ירושלים אמנם הבהירו שאין להם עבורו מקום בסגל, אבל הבטיחו תפקיד בכיר במועדון - ככל הנראה מנהל ספורטיבי. אחרי התלבטויות רבות, הפור נפל ואחת הקריירות המכובדות בכדורסל הישראלי מסתיימת אחרי 17 שנים.
במדי מכבי בתחילת הדרך. "קטש הבא" // צילום: לירון אלמוג
2. הלפרין, שגדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א, היה התקווה הגדולה של הצהובים שראו בו מעין "עודד קטש הבא". עוד לפני שמלאו לו 18 הוא כבר ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת, במשחק יורוליג נגד אלבה ברלין.
אבל משהו תמיד היה חסר שם. הלפרין היה לאורך שנים בשורה הראשונה של הגארדים באירופה, אבל היו חסרים לו קשיחות וקצת רוע חיובי, שיש כמעט לכל שחקן גדול. גם האלמנט הפיזי לא היה הצד החזק שלו, מה שבאמת הקשה עליו לעשות את קפיצת המדרגה הגדולה המיוחלת.
למרות זאת הוא שיחק שש עונות כשחקן זר בחו"ל. אולימפיאקוס החתימה אותו על חוזה של כ־4.5 מיליון דולר לשלוש שנים וגם שילמה קרוב ל־900 אלף דולר פיצוי למכבי ת"א תמורת שחרורו. תשע עונות שיחק ביורוליג ועוד ארבע ביורוקאפ. ב־2006 נבחר במקום ה־53 בדראפט על ידי סיאטל ועם קצת מזל הוא היה יכול להיות השחקן הישראלי הראשון באן.בי.אי.
3. הלפרין הוא אחד השחקנים המזוהים ביותר עם נבחרת ישראל. "חייל של הנבחרת", קראו לו. מגיל צעיר ועד הקיץ שעבר לבש את המדים הכחולים־לבנים ונענה ברצון לכל משימה לאומית. במשך שלוש שנים גם שימש קפטן של הנבחרת הבוגרת.
מגיל צעיר היה הכוכב והמנהיג של הנבחרות הצעירות. אחד מרגעי השיא בקריירה, ואולי גם הרגע המאכזב ביותר, קשור גם הוא למדים הלאומיים. ב־2004 היה הבורג המרכזי של נבחרת העתודה באליפות אירופה והוליך אותה עד לגמר, שם הפסידה בצורה אכזרית לסלובניה.
חוגג אליפות עם ירושלים // צילום: אלן שיבר
4. אולי במכבי ת"א הלפרין לא הפך לכוכב וסמל, אבל דווקא אצל היריבה מירושלים הוא פרץ דרך. ההגעה שלו ושל ליאור אליהו ב־2013 סימנה את המהפך בכדורסל הישראלי ואת עלייתה לגדולה של הקבוצה מהבירה, שזכתה בשתי אליפויות היסטוריות, כשיותם הוא הקפטן.
השחקן הוותיק לא רק השפיע על המגרש, אלא גם הפך להיות מזוהה לחלוטין עם הקבוצה והערכים שאותם היא מייצגת, והיחס של האוהדים אליו הוא כאל סמל, אחד הגדולים של המועדון בכל הזמנים. לא סתם חלק מהם פתחו בחודשים האחרונים בקמפיין להשארתו. כעת הוא עובר ישירות לתפקיד ניהולי־מקצועי, וינסה לסייע למועדון לעבור בצורה חלקה לעידן שאחרי אורי אלון, אותו אחד שהביא אותו לירושלים ועזר לו לרשום פרק מפואר ובלתי נשכח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
