"וונדר וומן" בדרך לאוסקר

זוכרים מתי כיוונתם בפעם האחרונה שעון מעורר לשעה אכזרית לפנות בוקר, רק כדי לצפות בשידור הישיר של טקס פרסי האקדמיה לקולנוע בארה"ב? אם התשובה היא שהעדפתם להמשיך לישון במקום לכסוס ציפורניים מול השטיח האדום - אתם לא לבד. 

כבר שנים שאירוע חלוקת האוסקרים המסורתי, שבעבר נחשב לבילוי מאסט לכל חובב קולנוע, מאבד מכוח המשיכה שלו. עד כדי כך, שקברניטי הטקס החליטו לצעוק "קאט" ולהזריק קצת אקשן לערב המצוי בסכנה.

לפני עשרה ימים רעדה הוליווד, כשהאקדמיה לקולנוע הודיעה על כמה שינויים מהותיים שיונהגו במשדר, ושייכנסו לתוקף החל מהטקס ה־91, בפברואר הקרוב. השינויים נועדו להשיב לטקס את הרייטינג האבוד, ולחבר אותו לקהלים חדשים שהעדיפו בשנים האחרונות לזפזפ הרחק ממנו. 

"שמענו מה השיפורים הנדרשים כדי להבטיח שהאוסקרים והאקדמיה ימשיכו להיות רלוונטיים בעולם המשתנה, ולקחנו את המטלה ברצינות", הודה נשיא האקדמיה, ג'ון ביילי, בהודעה הרשמית שפירטה את השינויים.

השינוי הראשון נוגע להקדמת שידור הטקס בשבועוים (החל מ־2020 הוא ישודר ב־9 בפברואר). צעד זה נועד להעניק לאוסקר יותר רלוונטיות ויוקרה בסמיכות לטקסים מתחרים. המתנגדים טוענים שהמהלך יגרום דווקא ל"היבלעות" הטקס בשאר האירועים ולשחיקת חשיבותו. 

שינוי טכני נוסף הוא קיצוץ באורך המשדר והעמדתו על שלוש שעות בלבד. צעד זה הפך למתבקש  אחרי שכמה טקסי אוסקר אחרונים אתגרו את משך הזמן שנדרש לצבע טרי להתייבש על גבי קיר. 

אבל השינוי הגדול והמשמעותי ביותר שהוכרז, ושישפיע על אופי הטקס יותר מכל, הוא הוספה של קטגוריה חדשה לגמרי - "הישג יוצא דופן של סרט פופולרי" - שפירושה, בהוליוודית, הסכמה לקבל לטקס גם שוברי קופות מסחריים - שעד כה נחשבו למוקצים. תנאי הבחירה והדרישות הספציפיות לקטגוריה יפורסמו, כך הובהר, רק בהמשך. הבנתם נכון: בטקסים הבאים נוכל, אולי, לצפות בדדפול מניף פסלון ולשמוע את נאום התודה של אנטמן והצרעה אחרי קריעת המעטפה. 

ההחלטה להכניס לקודש הקודשים להיטים פופולריים עוררה תרעומת כמעט מיידית בהוליווד. הקטגוריה החדשה כונתה בלעג "אוסקר הפופקורן", "פרס המהלך הנואש של האקדמיה" או "הסרט הטוב ביותר עם דברים שמתפוצצים יפה", כפי שצייץ הבמאי אדם מק'קיי, שלפני שנתיים זכה באוסקר על התסריט המקורי ל"מכונת הכסף".

השאלה שרבים שואלים כעת היא מי יקבע מהו סרט פופולרי. הביקורות בעיתונים? ציוני הגולשים והדירוגים באתרים כמו Rotten Tomatoes ו־IMDb? ובכלל, האם יש לחשב את הכנסות הסרט בכל רחבי העולם או רק בארה"ב? ואם סרט כלשהו הוא "פופולרי", הוא לא בהכרח מתאים לקטגוריית "הסרט הטוב"?

קחו, למשל, את מקרה הסרט "וונדר וומן", שהיה ההפתעה הגדולה ביותר של קיץ 2017. הביקורות שיבחו, הקופות התפוצצו בדרך להכנסות של 822 מיליון דולר מסביב לעולם, ולרגע אחד היה נדמה שגם האקדמיה האמריקנית לקולנוע לא נותרה אדישה לכוכבת גל גדות ולבמאית שלה, פאטי ג'נקינס.

ההקרנה הפרטית של הסרט במטה האקדמיה בבוורלי הילס היתה מלאה כמעט עד אפס מקום. הישג נדיר לסרט עתיר תקציב מז'אנר גיבורי העל, לא סביב עונת הטקסים. התגובות החיוביות מכל עבר דרבנו את מגזין הבידור היוקרתי "הוליווד ריפורטר" לפרסם מאמר תחת הכותרת "האם 'וונדר וומן' יכול לפרוץ למרוץ על הסרט הטוב ביותר?". המחשבה היתה ששבחים לסרט שובר קופות יכולים, סוף־סוף, לשריין לו מקום לגיטימי והכרה בטקס הנחשב מכל.

אלא שבמבחן התוצאה, למרות הבאזז המשכר וההשוואה היוקרתית למעמדו של "האביר האפל" של כריסטופר נולאן מ־2008, שהיה מועמד ללא פחות משמונה פסלונים (הית' לדג'ר המנוח זכה על תפקידו כג'וקר), "וונדר וומן" לא קיבל לבסוף שום מועמדות. 

"הסרט הגיע הכי קרוב שאפשר למועמדות, אבל בסופו של דבר, הוא לא מסוג הסרטים שמזוהים עם יוקרה קולנועית ואין בו האפיון המסורתי לזוכה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר", מסביר סקוט פיינברג מה"הוליווד ריפורטר", המתמחה בניבוי זוכים בטקסים הגדולים של התעשייה. "המארגנים נאלצו להסתפק בהזמנה של גל גדות להגיש פרס, כמו שבדרך כלל קורה עם השמות החמים של התקופה". 

לדברי פיינברג, מעולם לא נפערה תהום עמוקה יותר בין סרטים שהקהל נוהר אליהם בהמוניו לבין הסרטים שהאקדמיה מכתירה כטובים ביותר. "האקדמיה היתה חייבת למצוא דרך להתייחס גם לסרטים שמעניינים את הציבור הרחב. מעמדה הולך ופוחת, והיא למעשה הכריזה על שעת חירום: איך הופכים את המשדר להרבה יותר מזמין. הטעות היחידה בינתיים היא שההודעה לא פירטה איך התהליך הזה יעבוד בפועל". 

•  •  •

אניני הטעם בהוליווד, המתנגדים למהלך, כבר מדמיינים שלל תרחישי זוועה. למשל, שסרט דוגמת "הנוקמים", לא בדיוק יצירת מופת של אינגמר ברגמן, יגנוב את ההצגה בטקס. מנגד, המצדדים מודים שתוספת קטגוריה שתתכתב עם טעם הקהל היא גלולה שאפשר לבלוע בעידן הרייטינג.

"השינויים יעניקו סיבה נוספת לרצות לצפות בטקס", מסביר פיינברג. "אם 'וונדר וומן' היה מועמד לאוסקר לפני שנה, זה היה מעניין המוני אנשים שאהבו את הסרט והיו סקרנים לראות אם הוא יקטוף פרס. והמשמעות של 'סרט פופולרי' היא שיותר כוכבים אהובים יגיעו לשטיח האדום וימשכו קהלים חדשים".

בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי בטקס האוסקר ב־2013. "הצופים יאהבו לעקוב אחרי הסטארים" // צילום: אי.פי

לדברי פיינברג, האקדמיה ידעה זה מכבר שנדרש זעזוע בטקס. "לכולם היה ברור שאי אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא. אם אדם מדמם ולא מטופל, הוא יגסוס וימות. מה שהאקדמיה עושה כרגע זה לנסות לעצור את הדימום ולהבין איך לרפא את המצב. האקדמיה צריכה לפעול חכם, כי מי לא יעדיף טקס מקוצר עם סרטים שאנשים צפו בהם וכבר מכירים?"

אז איך זה יעבוד, בעצם, בשטח?

"זה טרם הובהר, אבל לדעתי האקדמיה צריכה להתכנס ולבחור מתוך 20 הסרטים הכי רווחיים בעולם את החמישה שיש בהם הישג אמנותי־יצירתי, נוסף על ההצלחה המסחרית. משהו כמו 'הצטיינות אמנותית של סרט פופולרי'. במצב כזה אנחנו נראה השנה, למשל, את 'הפנתר השחור' או את 'משימה בלתי אפשרית: התרסקות', שהוא סרט אקשן מוערך בקרב מבקרים. אלו לחלוטין לא סרטים נוראיים, להפך. סרט קופתי הוא לא בהכרח ירוד. 

"זו הדרך לדבר לליבו של הקהל. כל מי שטוענים שהצעד החדש הוא חילול קודש מצד האקדמיה והשלכת המסורת מבעד לחלון, צריכים להבין שבפועל האקדמיה דווקא משיבה אלמנט שכבר היה קיים.

"בטקס הראשון, שנערך ב־1929, היו בעצם שתי זכיות לסרטים הטובים ביותר, בשתי קטגוריות נפרדות. 'כנפיים', שנחשב למסחרי יותר, זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר, ו'זריחה', שנחשב לאמנותי, זכה בפרס ל'סרט היצירתי והייחודי ביותר' (קטגוריה שבוטלה בטקס השני; ד"כ). התעשייה היתה מאז ומתמיד משחק של איזון בין כלכלה לאמנות. טקס שלא יתייחס להיבט הכלכלי לא ימשיך, וזה לא בא בחשבון".

בין הראשונים לברך על הודעת האקדמיה היה המפיק היהודי־אמריקני ג'ייסון בלום, שזוכה בשנים האחרונות להצלחה קופתית מטאורית עם עשרות סרטי אימה שהוא מפיק, ושחתום בין השאר גם על "וויפלאש" ו"תברח" - חביבי המבקרים ועונות הטקסים.

"זה צעד נהדר בכיוון הנכון. אני בהחלט חושב שהם צריכים לשנות את הטקס", קבע בראיון בשבוע שעבר ל"הוליווד ריפורטר". "האקדמיה חשובה מאוד, כי היא למעשה מסייעת למפיקים כמוני לייצר סרטים מסחריים מאתגרים יותר. לכן היא חייבת להישאר רלוונטית ולגרום לקהל לצפות בטקס".

תומך נלהב נוסף בשינויים הוא מארק וולברג, שבשנה שעברה דורג על ידי המגזין "פורבס" כשחקן הרווחי בהוליווד, עם הכנסה של 68 מיליון דולר ב־2017. וולברג (47) מזוהה יותר עם סרטי אסונות ופחות עם סרטי איכות, למרות תפקיד הפריצה שלו ב"לילות בוגי" מ־1997 ותפקידו ב"השתולים" זוכה האוסקר של מרטין סקורסזה, שהביא לו מועמדות בקטגוריית שחקן המשנה.

וולברג הצטרף ב־2014 ל"הרובוטריקים", בסרט הרביעי שהכניס 1.1 מיליארד דולר והיה לרווחי ביותר בעולם באותה שנה - בלי אף מועמדות לאוסקר.

"אם הקטגוריה לסרט הפופולרי היתה קיימת, אולי הייתי אוסף כבר כמה פסלונים", אמר וולברג למגזין "וראייטי". "הייתי שותף לכמה סרטים מצליחים מאוד מסחרית, שבהחלט הצדיקו זכייה בפרס בסדר גודל כזה. אנחנו מייצרים סרטים בשאיפה שהקהל ייהנה מהם, ואם נזכה גם בשבחים כאלו - זה יהיה פנטסטי. יש הרבה סרטים נהדרים עם פופולריות גדולה שלא זוכים להכרה שהם ראויים לה".

•  •  •

אלא שהשינויים שופכים אור על בעיה בעולם הטלוויזיה, דווקא, יותר מאשר בקולנוע: המצוקה של מארגני הטקס בניסיונם לשמור על הרייטינג. 

אירועים טלוויזיוניים בקליבר גבוה - ממשחקי פוטבול ועד לטקסים מתחרים - הם הנשק היחיד שנותר לרשתות הטלוויזיה הוותיקות מול הכוח הגואה של עידן נטפליקס. העובדה שהם מעבירים בשידור חי אירוע גדול בעל פוטנציאל של "מדורת שבט" היא אולי הקלף האחרון שלהם מול המפרסמים, החוזים בכרסום המתמשך בנתוני הצפייה לטובת ממשקים חלופיים - בסטרימינג ובאינטרנט. 

"אחוזי הצפייה של המשדר דעכו ברמה דו־ספרתית בכל אחת מהשנתיים האחרונות. רשת ABC תמשיך לשדר את הטקס באופן בלעדי עד 2028, לכן יש חשש שההשקעה שלה באירוע לא תספק בקרוב את הסחורה בהכנסות", מסביר פיינברג. 

לדבריו, שידור האוסקר עולה ל־ABC כ־75 מיליון דולר בשנה, כשמנגד הרווחים מפרסומות במשדר מוערכים בכ־120 מיליון דולר. הנתון הזה, שכשלעצמו כבר לא נחשב להצלחה פנומנלית, עלול להמשיך לצנוח דרמטית עקב הירידה ברייטינג.

מומחים להוליווד טוענים שהירידה בפופולריות של הטקס נעוצה, בחלקה, גם בהסלמה המתמשכת בגוון הפוליטי שלו. "חלק נכבד באוכלוסייה מרגיש שהטקס הפך לפלטפורמה להשמעת אג'נדות פוליטיות, בעיקר שמאלניות", אומר פיינברג. "משתמשים בבמה הרחבה הזו למתיחת ביקורת אפילו על הנשיא. רוב הצופים לא ממש מעוניינים לשמוע הטפות בטקס חלוקת פרסים לסרטים". 

הפעם האחרונה שב־ABC רוו נחת מהרייטינג של האוסקר נרשמה לפני ארבע שנים, עם נתון שיא של עשור - 43.7 מיליון צופים. "12 שנים של עבדות" זכה אז בשלושה פסלונים, כולל לסרט הטוב ביותר, אחרי שהסתפק ב־189 מיליון דולר בקופות. אבל - וזה אבל קריטי מאוד - הסרט התהדר במפיק שותף בשם בראד פיט, שהיווה מוקד משיכה משמעותי על השטיח האדום, לצד אנג'לינה ג'ולי, שהיתה אז עדיין בת זוגו. 

זוכה גדול נוסף באותו טקס היה "כוח משיכה", עם שבעה פסלונים ו־723 מיליון דולר בקופות, שגם בו שיחקו שני כוכבי ענק - ג'ורג' קלוני וסנדרה בולוק.

הטקס הנצפה ביותר אי פעם - 55 מיליון צופים - שודר ב־1998, עם הזוכה הגדול "טיטאניק", הסרט השני הכי רווחי בהיסטוריה (2.2 מיליארד דולר בקופות). זה היה מקרה מבחן מובהק, שבו להיט היסטרי הצליח להיות מתורגם לצפייה בטקס הטלוויזיוני.

משם חווה הטקס ירידה עקבית ברייטינג, למעט נסיקה בודדת ל־43.5 מיליון צופים ב־2003, אז זכה "שר הטבעות: שובו של המלך", הסרט האחרון בטרילוגיה של פיטר ג'קסון, שגרף באותה שנה בקופות 1.1 מיליארד דולר. מאז קרטע הרייטינג עד לשפל במארס האחרון, כשבטקס האוסקר ה־90, שאמור היה להיות חגיגי ועגול, הואילו לצפות רק 26.5 מיליון איש.

•  •  •

באופן מסורתי, חלק ניכר מכוח המשיכה של טקס האוסקר הוא השטיח האדום ומצעד האופנה הראוותני המוצג עליו. אלא שכיום כוכבים רבים נגישים יותר מתמיד ברשתות החברתיות, ורבים מהמעריצים רואים אותם ללא הרף בטקסים ובאירועים אחרים, כולל בתמונות ובסרטוני וידאו שהסלבס עצמם מעלים. הציפייה לחזות בכוכבים מגיחים לטקס האוסקר היא כבר מזמן לא מה שהיתה.

הקונצנזוס היחיד בהודעת האקדמיה על השינויים היה סביב הגבלת הטקס לשלוש שעות בלבד, סוגיה שעד היום נדמתה כבלתי פתירה. 

טקס האוסקר הראשון, ב־1929, היה למעשה מסיבת עיתונאים קצרה בת רבע שעה בלבד, שבה הוכרזו שמות הזוכים. מנגד, הטקס הארוך אי פעם נרשם ב־2002 - לא פחות מארבע שעות ו־23 דקות ("נפלאות התבונה" היה הזוכה הגדול, והרייטינג דווקא השביע רצון עם כ־42 מיליון צופים). 

מוקד מחלוקת קבוע נוסף הוא זהות המנחה בטקס, כשבעשור האחרון הוחלפו מנחים כמו גרביים: ג'ון סטיוארט, אלן דג'נרס, יו ג'קמן, סטיב מרטין עם אלק בולדווין, יוצר "איש משפחה" סת' מקפרלן, ניל פטריק האריס, כריס רוק והצמד הידוע לשמצה ג'יימס פרנקו ואן האת'אווי, שהיו לשק חבטות של המבקרים ב־2011. 

בשנה שלאחר מכן נשכרו שירותי ההפקה של הבמאי ברט ראטנר, שביים את סרטי "שעת שיא" ו"דרקון אדום" ובשנה האחרונה נכלל ברשימת המטרידנים לכאורה בהוליווד (הוא המפיק השותף ב"וונדר וומן" שגל גדות דרשה שיפוטר כתנאי לסרט המשך בהשתתפותה). ראטנר רצה לקדם את ידידו אדי מרפי לתפקיד המנחה, אבל לא הספיק לממש את התוכנית, משום שפוטר בעצמו מההפקה בעקבות הערות סקסיסטיות והומופוביות שפיזר בראיון אצל הווארד סטרן. בין היתר, החפיץ שם את השחקנית אוליביה מאן ואמר ש"רק גייז" עושים חזרות לאוסקר.

מארק וולברג. מבסוט מהשינוי // צילום: אי.פי

התחליף שהוזנק היה בילי קריסטל, שהנחה בהצלחה את הטקס שמונה פעמים מאז שנות ה־90. אלא שבדיעבד התברר שקריסטל נתפס בעיני הצופים כבחירה מיושנת שלא עמדה בציפיות. 

את שני הטקסים האחרונים הנחה מגיש הלייט נייט ג'ימי קימל, שזכה לביקורות אוהדות, ונדמה שהאקדמיה ורשת ABC (המעסיקה שלו בשגרה) מסופקים ממנו.

וכאילו לא די בכל אלה, בשנתיים האחרונות נאבקת האקדמיה בביקורת נוקבת כלפיה, שלפיה היא נשלטת "יותר מדי זמן" בידי גברים מבוגרים לבנים, ולא מספקת ייצוג ראוי לנשים ולמוצאים אתניים מגוונים. 

מחאת #OscarsSoWhite ברשתות החברתיות, שאותה ליבו בני הזוג וויל סמית וג'יידה פינקט, נוכח העובדה שכל המועמדים בקטגוריות המשחק ב־2016 היו לבנים, דרבנה את האקדמיה לרענן שורות ולהזמין באופן חסר תקדים מאות בעלי מקצוע בתעשיית הקולנוע להצטרף אליה, בדגש על מגוון אתני ומגדרי. 

•  •  •

גם סערת #MeToo לא פסחה על האוסקר, סביב אפליית השכר כלפי נשים וחוסר הייצוג ההולם שלהן בענף. בנוסף, הציבור, שנחשף לטיפוסים נכלוליים דוגמת המפיק הארווי ויינשטיין, החל לתהות לראשונה למי בעצם הוא מוחא כף במעמד הזכייה באוסקר.

"תמיד יש מקום לשיפורים, ואנשים ימשיכו לעד להתלונן על הטקס, אבל לטעמי, השינוי שהאקדמיה רוצה להכניס עכשיו הוא צבוע, לא הגון ומעורר זעם", טוען טים גרירסון, מבקר סרטים ותיק במגזין "רולינג סטון" ובאתר Screen Daily, שפרסם שורה של ספרים על קולנוע. "אני מעריץ מושבע של הטקס, אבל מדובר במהלך לא אופייני לטקס, ואני בספק אם לאולפנים הגדולים יהיה לפתע אינטרס להיות חלק משמעותי ממנו". 

לדברי גרירסון, תאגידי הענק המחזיקים באולפנים מתמקדים בשוברי קופות ענקיים ומנסים לקלוע למכנה המשותף הרחב היותר. "האולפנים לא משקיעים בהפקות שנחשבות לאיכותיות, כי הם לא מצפים לקבל החזר על ההשקעה שלהם".

אז לשוברי קופות אין שום מקום בטקס?

גרירסון: "פרס לסרט פופולרי? את זה נותנים כבר בכל מיני מסגרות אחרות. סרטים שהכניסו מיליארדי דולר זכו כבר בפרס גדול - המון כסף. הם הפכו את הכוכבים שלהם לסלבריטאים בינלאומיים והגיעו לתודעה של המונים ברחבי העולם. 

"סרטים שמזוהים עם המרוץ לקטגוריית הסרט הטוב ביותר הם לרוב אמנותיים יותר, עם התייחסות מובחנת יותר לעלילה. זה לא מתכון לסרט פופולרי. הזוי שפתאום מעלים רעיון כזה באוסקר, ושפתאום מכניסים למשוואה קריטריון של הכנסות בקופות".

קשה להתווכח עם העובדה שהאוסקר סובל מבעיה תדמיתית מתמשכת.

"האקדמיה מנסה לגוון את מתאר החברים שלה, לא רק במגדר ובמוצא האתני אלא גם בגיל, וזה מעשיר את השיח סביב מה באמת נחשב היום לסרט הטוב ביותר. בשנים האחרונות הנושאים החברתיים מצאו את דרכם לטקס, ולדעתי הצופים מתעניינים לשמוע מה יש למועמדים לומר. בעיניי זה מעצים את החשיבות של האוסקר, כי הקהל רואה שהוליווד מודעת לעצמה ולמה שקורה בעולם, ומעוניינת להשתפר. זה נותן שקיפות". 

יש כיום יותר ויותר טקסי פרסים, והאוסקר מאבד את הייחוד שהיה לו.

"נכון, ועדיין, עבורי זה המשדר המכריע והגדול מכולם, שכל האחרים רק משוועים להידמות לו. גם היום אין בתעשיית הקולנוע דבר יוקרתי יותר מאשר לזכות בפסלון המוזהב.

"נכון, יש לא מעט רגעים משמימים ומביכים בטקס, אבל לצידם גם רגעים מדהימים שאיש לא יכול לחזות, או נאומים מרגשים שמגיעים משום מקום. 

"למעריצי אוסקר נאמנים, כמוני, זה בסופו של דבר מכלול ומהות מקסימה. הייתי משאיר את הדברים כפי שהם ולא משנה דבר".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו