צריך לקרוא את "התנצלותו" של ג'רמי קורבין כדי להבין עד כמה היא חסרת חשיבות. מנהיג הלייבור, איש השמאל הקיצוני שכינה בעבר את חמאס וחיזבאללה "חברים", אינו מתנצל על כך שביום השואה הבין־לאומי הוא חילל את זכרם של קורבנות הנאצים בכך שאירח ופתח אירוע בפרלמנט הבריטי שעסק בהשוואה מטופשת, נפשעת, חסרת כל בסיס והיגיון בין מדיניותה של ישראל כלפי הפלשתינים לפשעיה של גרמניה הנאצית כלפי היהודים.
הוא אינו מתנצל על כך שבאותו מעמד לא נעמד והביע ביקורת או גינוי לעמדות, שהיום הוא טוען כי הן "אינן מקובלות" עליו והוא "דוחה" אותן. הוא גם אינו מתנצל על כך שהביא לאולם שבו נערך הדיון שוטר וביקש ממנו להוציא מהמקום אנשים שבאו למחות על הדברים שעמדו להיאמר בכנס, או על כך שאסר להציג שאלות למרצים האנטי־ציוניים, בשם "הדמוקרטיה השמאלית".
הוא מתנצל, היום - אחרי שמונה שנים - כשהתנהגותו כמנהיג מפלגת הלייבור עלולה להביא לקרע היסטורי בתולדות המפלגה, על "דאגות וחרדה" שהתעוררו בעקבות הדברים שנאמרו באותו כנס. זה כמו שאנס יתנצל על כך שהשמיים היו מעוננים כשאנס, או שרוצח יתנצל על כך שלא רחץ ידיים לפני הרצח. קרי, התנצלות לא רלוונטית.
כשקורבין ואנשיו הזמינו את האיו מאייר לדבר ביום השואה הבין־לאומי בפרלמנט הבריטי, הם ידעו היטב את מי הם מזמינים ועל מה הוא הולך לדבר. מאייר היה בחייו "ניצול מחמד" של שונאי ישראל. הוא לא היה היחיד. אין כמו שימוש ב"ניצול שואה" שמטיח בישראל האשמות מוטרפות ומשווה בינה לבין גרמניה הנאצית, כדי לחסוך מאותם פעילים שטופי שנאה את הביקורת על כך שהם אנטישמים. אם יהודי ניצול שואה אומר שישראל נאצית, איך ניתן להאשים אותם, "המתנגדים לגזענות ולפשיזם", שהם אנטישמים? בגרמניה, שם השימוש ב"ניצולי מחמד" כאלו נפוץ ביותר לצורך טיהור המצפון ושכתוב ההיסטוריה, כבר מגדלים דור שני, שלישי ורביעי של "יהודי האליבי" הללו, שהמבוקשים ביותר מביניהם הם הישראלים. ילדים, נכדים או נינים לניצולי שואה יכולים לפתח קריירה מקצועית כ"מבקרי ישראל".
קורבין חסר תקנה. הוא ימשיך להאמין שישראל היא מדינה נאצית, כפי שאומרים לו חבריו הפלשתיניים, שחמאס וחיזבאללה הם "ארגונים חברתיים שוחרי שלום" ושצריך להטיל על ישראל עיצומים וחרמות ובידוד. וכל עוד הוא בראשות מפלגת הלייבור הוא מהווה לא רק סכנה ליהודי בריטניה, אלא לבריטניה עצמה. התנהגותו דומה לזו של כל הרודנים שהצמיח השמאל הקיצוני, שהצליחו להרוס את סביבתם. הוא כבר הצליח לפגוע בצורה אנושה בתדמיתה של מפלגה בעלת מסורת מכובדת, לא מעט באמצעות האנטישמיות האנטי־ישראלית שלו ושל חבריו. מפלגת הלייבור כמעט חוסלה, כמפלגות מרכז־שמאל אחרות ברחבי העולם שהשמאל הקיצוני השתלט עליהן. כעת, נותר לראות אם יימצא לה תחליף פוליטי הולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו