לברון ג'יימס העניק הלילה ראיון ראשון מאז הצעד הגדול ביותר של הפגרה באן.בי.אי – מעברו מקליבלנד ללוס אנג'לס לייקרס. "זה אולי נשמע מוזר אבל זה בהחלט מרגיש טוב ואני מצפה לזה", אמר בראיון לרייצ'ל ניקולס מ-ESPN.
על העזיבה את קליבלנד: "זה תמיד החלטה קשה כשאתה עוזב את הבית. זה היה קשה לעזוב בפעם הראשונה (למיאמי), אבל בסוף זאת היתה ההחלטה הטובה לי ולמשפחתי. אני חושב ששני הצדדים מרגישים נהדר ויודעים להעריך את הרגעים המשותפים שהיו לנו ביחד".
על ההצטרפות לייקרס: "חשבתי הרבה על האפשרות של להצטרף לבן סימונס וג'ואל אמביד או ג'יימס הארדן וכריס פול. כשהלכתי למיאמי כולם דיברו על זה שהצטרפתי לקבוצת-על אבל אם מסתכלים על זה, המאזן שלה היה 35:47 בעונה שלפני. אם מסתכלים על מאזן של הלייקרס – אז מדובר באתגר של לעזור לקבוצה להגיע לרמה שהיא לא היתה בה כבר הרבה זמן. מבחינה היסטורית כמובן, מועדון כמו הלייקרס כנמצא ברמה של כל הגדולים עם הקאבויס, פטריורס, הסלטיקס, מנצ'סטר יונייטד וקבוצות מהסוג הזה. זה רגע גדול עבורי להיות חלק בזה, ולא רק עבורי, גם מבחינת ההיסטוריה של הכדורסל בכלל".
על המצב הנוכחי של הלייקרס: "אני אוהב אתה שחקנים הצעירים שיש כאן. אני מאמין שההנהלה תעשה מה שצריך בשביל לעצב את העתיד של המועדון הזה. רציתי להיות חלק שימשיך את מסורת האליפויות של המקום הזה. יש לנו שחקנים שאוהבים לשחק כדורסל. ההחתמות של לאנס סטיבנסון, מייקל ביזלי, ג'אבייל מגי ורג'ון רונדו הביאו לקבוצה אנשים שמתעוררים כל יום וחושבים על המשחק. אני מחכה לכל האתגרים שיהיו בדרך. מכשולים בכל מקרה יהיו כשהם שלי מעורב. אני לא חושב שזאת שנת בנייה עבורנו. יש לנו הזדמנות לעשות משהו שהרבה אנשים לא חושבים שאנחנו מסוגלים לעשות. זה מדרבן אותנו".
ג'יימס בחניכת בית הספר שפתח בעיר הולדתו באקרון אוהיו. "רוצה לגרום לילדים כאן להרגיש שמישהו דואג להם" '' צילום: אי.אף.פי
על הסיכוי לאליפות בלייקרס: "אני מתכנן ומתאמן ומסדר את המחשבה שלי כל יום כדי לשחק עבור אליפויות. גם מג'יק (ג'ונסון), ג'ני (באס) ורוב (פלינקה) חושבים ככה. כשאתה נמצא ליד האנשים שחושבים דומה, אתה יכול לחיות עם התוצאות".
על הגיל (33): "אני לא חושב שאנחנו בשנים האחרונות שלי בקריירה. הגיל שלי הוא רק נתון סטטיסטי ותמיד היה הייתי חלק מלנצח את הסיכויים בחיים שלי".
על הבן, לברון ג'וניור: "אף אחד לא קורא לו לברון או ג'יוניור בבית. אנחנו קוראים לו 'ברוני'. זה מדהים לראות אותו גדל מיום ליום ומשחק את המשחק שהוא אוהב לשחק, לא את המשחק שאני רוצה שהוא ישחק. הוא לשחק כדורסל והוא עושה את זה בדרך הנכונה. זה גורם לי להיות שמח".
על בית הספר שבפתח באקרון, אוהיו, עיר הולדתו: "אנחנו מתחילים עם 240 תלמידים. 120 בכתה ג' ו-120 בכתה ד'. כשאני הייתי בכתה ד' החמצתי 80 יום מבית הספר. אז הכרתי מאמני כדורסל ופוטבול ובשנה שאחרי לא החמצתי אף יום. זה השלב שבו אנחנו יכולים להיכנס לראש של הילדים. זה מה שילדים רוצים – להרגיש שמישהו דואג להם. זה מה שאנחנו מנסים לעשות כאן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
